בועז העצני
בועז העצניצילום: גרשון אלינסון

התחלה/ נולד בירושלים לפני 61 שנים. הבכור מתוך ארבעה ילדים למשפחת העצני. עד גיל שנתיים גר בירושלים.

אבא/ אליקים (92), "אבי, מורי ורבי". עורך דין ופובליציסט, חבר מועצת יש"ע וחבר כנסת לשעבר ומפעיליו המרכזיים של מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון. "אבא הוא דוגמה אישית חיה בכל תחומי החיים. למדתי מאבא לחתור לאמת, לבחון את הדברים לעומק ולא רק לדבר אלא להיות בחזית העשייה הציונית".

בחייה ובמותה/ "אמי, ציפורה העצני ז"ל, סוגרת מעגל שנפתח בפוגרום תרפ"ט, שהיה סופו של היישוב היהודי בחברון והתחולל בדיוק בזמן לידתה. קבורתה שם, לפני כשבועיים וחצי, מסמלת את חידוש היישוב היהודי בחברון. משפחתי עודנה באבל, אבל גם לקבורתה בבית העלמין העתיק של חברון, מול דגל ישראל המתנוסס על הבית בתל חברון, יש משמעות של העמקת השורשים המתחדשים בחברון".

לא יקה/ אומנם אביו נולד בגרמניה, אבל הבית שבו גדל לא התנהל באופן יקה טיפוסי. "גדלתי בבית לא קופא, מאוד ליברלי, היו גבולות אבל עם שוליים רחבים". הבית לא היה דתי, אבל "אמא הדליקה נרות שבת ועשתה קבלת שבת. חגגנו בסוכות, בראש השנה וביום כיפור היינו הולכים לבית הכנסת, בלי שום כפייה. אבא התרחק מהדת בנערותו, אבל אחרי ששת הימים והתקרבותו לציבור הדתי-לאומי אפשר לומר שהוא חזר לשורשים".

עוברים/ בגיל שנתיים עבר עם משפחתו מירושלים לחולון, ובהמשך לשכונה הבורגנית רמת חן שברמת גן. "נהניתי מאחלה ילדות".

ששת הימים/ היה בן 10 בפרוץ המלחמה. "כשהייתי בדרך לבית הספר נשמעה האזעקה והמורים החזירו אותנו הביתה. חפרנו שוחה בחצר אבל לא היה פחד. אני זוכר את אבא מאזין לרדיו, יושב על המפות ואומר בהתפעלות: 'כל הגדה המערבית בידיים שלנו'".

ניצחון/ "היה פער אדיר בין הפחד הקיומי בימים שלפני המלחמה ובין גודל הניצחון. חדות אדירה במעבר בין השפל שהיינו ובין הפסגה שהגענו אליה. מאז אותו ניצחון לא היה דבר שדומה לו בישראל. קשה לתאר את התחושה המרוממת הזאת".

רגע היסטורי/ שנה לאחר הניצחון המזהיר במלחמת ששת הימים, משפחת העצני נטלה חלק בליל הסדר הדרמטי במלון פארק. השנה הייתה 1968 ודרישת המשתתפים הייתה להשיב את היהודים לחברון. "אבא היה ממארגני הסדר. כיום, במבט לאחור, אנחנו יודעים שמדובר היה באירוע היסטורי מכונן, אבל כילד ממש לא הרגשתי את משק כנפי ההיסטוריה".

לקריה/ ארבע שנים אחר כך, בשנת 1972, בני הזוג אליקים וצפורה העצני קבעו את ביתם בקריית ארבע, ומאז הם שם. "ההורים שלי היו מבוגרים יותר מהחברים, אז גם את מעבר הדירה עשינו באופן מדורג יותר. האמת, בהתחלה התנגדתי למעבר לקריית ארבע. לא רציתי לסטות ממסלול החיים שהייתי רגיל אליו אבל מה לעשות, זה נכפה עליי".

אצל הדודה והדוד/ "לקראת המעבר לקריה גרתי שנה קודם לכן אצל דוד שלי בירושלים, כדי להתחיל ללמוד בתיכון אורט ירושלים. היו לי חברים חדשים והפכתי לנער מאוד עצמאי".

מהפיכה/ "אחרי שנה בירושלים אבא ואמא עברו לקריה ועברתי לשם איתם. ילד תל אביבי חילוני, שגדל במחוזות האליטה ומגיע לתוך פריפריה לעולם אחר משהכיר, עם מתנחלים וערבים. די מהר אהבתי את החיים הלא שגרתיים האלה והתחברתי לרעיון".

מתנחל/ "היינו בין 200 המשפחות הראשונות בקריה. אני זוכר הרבה חול. מסביב הייתה אווירה חלוצית אידיאליסטית. הרגשתי חלק, אבל במקביל שמרתי על הזהות והשוני שלי ועל יחס של כבוד הדדי".

לא מפחדים/ "בחברון היינו מסתובבים חופשי בלי פחד. האוכלוסייה הערבית הייתה בזמנו כנועה לחלוטין. כעורך דין אבא העביר את הפעילות של המשרד שלו גם לחברון וייצג קליינטים ערבים, הכול מלבד מחבלים. בבית היו אצלנו לקוחות לא מעט".

קובעים בעלות/ "הייתי נוכח בחתונה הראשונה שהתקיימה במערת המכפלה. עד אז נאסר על יהודים להתחתן שם. איימו שהמזרח התיכון יבער. החתן והכלה הגיעו עם הכול מתחת למעילים ובבת אחת נערכה החופה. אני זוכר את המושל הצבאי צועק בקולי קולות ולא עוזר לו כלום. ולמחרת, למרבה הפלא, השמש זרחה כרגיל".

משנים מציאות/ "הרוח של לא לציית להוראות שמגבילות את היישוב היהודי בחברון הייתה בהובלת הרב לוינגר והיא הקרינה על ההתיישבות כולה. אם כולם היו מצייתים בזמנו להוראות מגבוה - לא היה כאן כלום. בזכות האבחנה שאומרת שכל הגבלה על התיישבות יהודים בארץ ישראל לא מקובלת - המציאות השתנתה".

צבא/ החל בקורס טייס אך בגיבוש סבל מנזק בגיד ונאלץ לפרוש. הוא הפך לטכנאי מכ"מים בחיל קשר. "בהמשך הלכתי לקורס קצינים ושימשתי קצין קשר של גדוד נח"ל בבקעה. התקופה בצבא הייתה הנאה גדולה".

לומד/ "בתיכון הייתי עצלן ולא בדיוק השקעתי, אז עם השחרור נרשמתי למכינה כדי לשפר את הבגרויות במתמטיקה, פיזיקה ואנגלית". בהמשך למד תואר ראשון בהנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון. "אחרי הצבא היה לי תחביב של טיפול במכוניות וזה מאוד התחבר לי".

החצי השני/ קדמיאלה (61), "היחידה בעולם עם השם הזה". הם חברים מגיל 17. הכירו בתנועת הנוער ונישאו בגיל 24 כסטודנטים. בעלת תואר שני בביוכימיה וכיום קב"סית (קצינת ביקור סדיר) בקריית ארבע. "יותר מ‑40 שנה אנחנו יחד. זה הופך להיות חלק ממחזור הדם שלך. היא חלק בלתי נפרד ממני, עצמי ובשרי. אני בקושי זוכר את החיים בלעדיה".

הנחת/ שלושה. שרה העצני-כהן (35) מנהלת 'ישראל שלי' "ועושה עוד המון דברים חשובים", איתי (30), גר במעלה שומרון, וגלילה (27), סטודנטית בתל חי. "ילדים נהדרים, כל אחד שונה מהשני וכל אחד מיוחד בתחומו. הרבה נחת".

קריית ארבע/ גם לאחר נישואיו קבע את ביתו בקריית ארבע. למה? "כי המשימה עדיין לא תמה. מי שחושב שזה בלתי הפיך לא מבין את גודל הכוחות שפועלים נגדנו. הקריה היא מקום שהוא קו חזית של הציונות לכל דבר ועניין. לכן צריך להיות כאן וכמה שיותר".

מוסך/ במשך תקופה עבד במפעל בקריה, ואז פתח מוסך. "לקחתי באופן יותר מדי רציני את התחביב שלי". 22 שנה ניהל את המוסך. "עבודה קשה, וכמו רבים מהעסקים הקטנים יש לך תקווה שתצליח אבל ההוצאות הן אדירות. כשנקלעתי למשבר כלכלי סגרתי את המוסך בגיל 51".

ההתנתקות/ "אם עד אז לא הייתי פעיל, לקראת ההתנתקות הרגשתי שאין ברירה והפכתי פעיל בעמותה 'שנית גמלא לא תיפול'. באותה תקופה גם החלטתי לכתוב ולבטא את השקפתי דרך מאמרים פובליציסטיים מעל במות שונות. הייתי בגוש לא מעט". לאחר הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון היה שותף להקמת 'חומש תחילה'.

חומש תחילה/ "היינו שורה של פעילים שלקחו את הציבור השבור הזה ובנו פעילות שהצליחה להביא עליות גדולות לחומש ולקיים במקום נוכחות יהודית שקיימת עד היום. עוד נשוב לשם".

למה לי פוליטיקה/ לקראת הבחירות בשנת 2009 התמודד בפריימריז של הליכוד במסגרת מחוז יש"ע. הוא נבחר למקום ה-36 ברשימת הליכוד לכנסת, שהפך בהמשך ל‑34, "שהיה ריאלי בהתחלה, אבל בסוף נשארתי הרחק בחוץ. עד היום אני פעיל בליכוד וחבר מרכז הליכוד".

להכיר דרך הרגליים/ "במסגרת היחידה האסטרטגית במועצה האזורית השומרון, יוסי דגן יזם סיורים בשומרון לחברי כנסת וקובעי מדיניות, ואני הזרמתי אליו לסיורים מועמדים של הליכוד. בהמשך הצטרפתי בעצמי כמוביל סיורים. ראינו את ההשפעה הגדולה של הסיורים האלה. בסופו של דבר, חברי כנסת חיים באקווריום והם לא היו מצויים בסוגיות האמיתיות בשטח. על ידי הסיורים האלה הם למדו והתחברו".

משנה תודעה/ "המטרה של הסיורים בשומרון היא לעקוף את מסך הברזל של הדיס-אינפורמציה והבורות של אנשי התקשורת. אין להם מושג מה קורה כאן. לכל הפחות סיור בשטח מעלה שאלות ומציף את המורכבות של המציאות ביו"ש, וכמובן מחזק את אהבת הארץ ואת החיבור לחבלי הארץ המדהימים הללו".

מפורסמים בשומרון/ לאחר הבחירות של 2009 נפתחו הסיורים לקהל יעד רחב יותר של אח"מים. "מי לא היה כאן, שרים, חברי כנסת, אנשי תקשורת בכירים, פרופסורים, סופרים, היו גם סלב שביקשו לסייר בצורה דיסקרטית כי הם פחדו מהטרור ההשקפתי של השמאל".

נעים להכיר/ בעקבות הצלחת המיזם הוקם 'שומרון נעים להכיר'. "מביאים אנשים וקהלים רחבים שלא ביקרו מעולם בשומרון. לראות את הנופים ואת החיים כאן, בלי פוליטיקה. מאות אלפים הגיעו דרך הפרויקט הזה והוא בעיניי משנה תודעה".

אם זה לא היה המסלול/ "הייתי שמח להפוך להיות טייס".

======================================

חיי ציפורה: לזכרה של ציפורה העצני ז"ל

אמא/ ציפורה העצני ז"ל, בת 89 במותה. דור שמיני בארץ, בת ירושלים. נולדה באוגוסט שנת 1929, "בדיוק כשהגיעו אל אותו בית חולים הפצועים ששרדו את הפוגרום בחברון".

אומנית בנשמה/ הייתה אחות, מורה אגדית לאנגלית ואומנית פיסול וקרמיקה. "אמא הייתה גם מנהלת לשכה של השר פנחס ספיר. היא ניהלה את המשפחה בפועל. היא זו שבנתה בעצמה את הסוכה. ארגז הכלים היה אצלה ובשימושה. היא הייתה נוהגת ברכב וניהלה את היומיום הלוגיסטי והחינוכי בבית".

מסורה/ "תמיד הייתה שם בשבילנו הילדים. אישה מעשית, רבת תושייה, נמרצת, חרוצה באופן בלתי רגיל ובעלת רוח צעירה תמידית, שבעזרתה הצליחה להישאר פעילה גם כשגופה הלך ונחלש, ממש עד לרגע האחרון".

אהבת התנ"ך/ "היא זאת שחיברה אותנו לספר הספרים, ומגיל צעיר הייתה מקריאה לנו פרקים מהתנ"ך. אני זוכר איך בסוף ליל הסדר במלון פארק עשו חידון תנ"ך לילדים. אחי נדב ואני לקחנו את המקומות הראשונים למרות שהיינו המשפחה החילונית היחידה".

מונית ערבית/ "אמא לא ידעה פחד. אם כתלמיד פספסתי את ההסעה לבית הספר בירושלים, אמא הייתה מורידה אותי למוניות הערביות בחברון. איתם נסעתי לירושלים עד לשער שכם. היום זה נשמע בדיוני".

שותפה לעשייה/ יחד עם בעלה הייתה ממקימי היישוב היהודי בחברון, והם קבעו את ביתם בשכונת גבעת החרסינה שבקריית ארבע. "אמא הייתה שותפה אידיאולוגית ומעשית לאהבת הארץ".

בית העלמין העתיק בחברון/ "אמא נפטרה בשבוע שלפני פרשת חיי שרה, ונקברה לא הרחק ממקום קבורתה של שרה אמנו במערת המכפלה. בחייה נלחמה על זכות היהודים לחיות בחברון, וזה כולל גם את הזכות להיקבר שם".

לתגובות: [email protected]