בשבע מהדורה דיגיטלית

להתחכם מול הטיפש – סיפור לשבת

רבה של העיר קולבשוב אשר בפולין, שהיה רב גדול בתורה ובא בימים, הלך לעולמו.

עודד מזרחי , ל' בחשון תשע"ט

סיפור לשבת אילוסטרציה
סיפור לשבת אילוסטרציה
(פנימה יח"צ)

לאחר שתמו ימי האבל, רצו ראשי העדה להעמיד רב אחר במקומו ופרסמו זאת ברחבי פולין. באותה עיר הייתה תקנת קדמונים שלא יישב רב על כיסא הרבנות, אלא אם כן ייבחן בפני ראש הקהל ויענה על כל שאלותיו.

רבנים רבים באו להיבחן אצל ראש הקהל, אבל אף אחד מהם לא מצא חן בעיניו. זאת מפני שהלה היה אומנם עשיר גדול ובעל השפעה על הקהל, אבל מאידך עם הארץ גמור. הוא שאל את הרבנים שאלות שלא כהלכה ובלי שום טעם, סילף ציטוטים ועיוות את הכתובים, וכאשר העמידו אותו על טעותו דחה אותם מעל פניו.

כל הרבנים יצאו מפתח ביתו במפח נפש, וקבלו על כך שתקנת הקדמונים נהפכה לתקלה כה מבישה. מי תיאר לעצמו שראש הקהל, הפרנס של הקהילה, בעל המאה, יהיה כה חסר דעה?!

כעבור כמה חודשים הגיע לעיר אברך צעיר ומלא בחוכמה, הרב אברהם יהושע השיל, שהיה נצר למשפחות רבנים מפורסמות מצד שני הוריו ואביו, הרב שמואל, היה מחשובי רבני פולין. עוד בילדותו הפגין יכולות מבטיחות, למד אצל רבי אלימלך מליז'נסק ונודע כבקי גדול בגמרא. תלמידי רבי אלימלך סיפרו לו על משרת רב העיר הפנויה בקולבשוב, והסבירו לו כי לא כדאי לו לעמוד מול ראש הקהל מפני שהוא אדם ריקן - איש גס רוח שאין בו לא תורה ולא דרך ארץ, וכיצד יוכל לעמוד בניסיון מול הפרנס הנבער מדעת, כאשר רבנים מבוגרים ממנו נכשלו מולו?

אמר להם הרב השיל: "רבותיי, אל תדאגו! שמעתי על כך, ובעזרת השם אני מוכן להיבחן אצלו. צריך חוכמה גדולה מאוד להשיב לשוטה. דעו לכם כי כל תשובה גנוזה בתוך השאלה כגרעין בתוך הפרי, ובעזרת החונן לאדם דעת אדע איך להשיב לו דבר".

כולם תמהו ולא ענו לאברך הצעיר.

בליל שבת התוועד הרב השיל בביתו של ראש הקהל וכל ראשי הקהל האחרים היו עמם. החל הרב לדרוש דרוש עמוק ונפלא מאוד והביא ציטטות מכל רחבי התורה בנגלה ובנסתר.

קם פרנס העיר על רגליו ואמר: "אני רואה שהרב הוא חכם וגדול בתורה. לפיכך אשאלך שאלה אחת בלבד ולא יותר".

"ישאל כבודו מה שיחפוץ", ענה לו הרב.

"יגיד נא לי, כבוד הרב", פתח הפרנס כשהבעת חשיבות על פניו, "היכן בהגדה של פסח מוזכר שלבן רצה לעקוד את הבל?".

כל ראשי הקהל השתוממו לשמע השאלה השטותית. הם הבינו כי הפרנס הנבער מתכוון לפסקה "צא ולמד", שבה נאמר כי לבן ביקש לעקור את הכל, אבל השוטה החליף רי"ש של לעקור בדל"ת, וכ"ף של הכל בבי"ת, וכך יצא לו השיבוש הזה. לעומתם פניו של הרב השיל צהבו מרוב שמחה. בת שחוק התפשטה על פניו והוא התאמץ להסתירה.

"דע לך", אמר הרב, "כי המקור לכך נמצא בפסקה 'צא ולמד', ושם נאמר כדבריך שלבן ביקש לעקוד את הבל".

הפרנס התפעל מאוד מבקיאותו של הרב ואמר: "ראיתי כי חוכמת אלוקים בקרבך, ולכן גמרתי אומר שאתה תשב על כיסא הרבנות בעירנו".

למחרת התפרסם בקולבשוב כי הרב השיל עמד בבחינה אצל ראש הקהל ונבחר להיות הרב של עירם. הרב הנהיג את אנשי העיר ברוב חוכמתו ושמו יצא לתהילה בכל קצווי הארץ. לאחר כמה שנים התמנה לרב באפטא, ונודע לימים בכינויו הרבי מאפטא. כעבור שמונה שנים הוזמן להיות הרב של יאסי, וכעבור שמונה שנים נוספות, לאחר מחלוקות בקהילת יאסי, עזב והתיישב במז'יבוז', עירו של הבעל שם טוב וערש החסידות, שם היו בקרבתו חסידים רבים. תכונתו הבולטת ביותר הייתה אהבתו לעם היהודי. הרבי מאפטא חיבר שני ספרים, 'תורת אמת' ו'אוהב ישראל', שעל שמו כונה "האוהב ישראל".

תמיד האוהב ישראל נהג לספר כי אדם צריך לירד ולהבין לסוף דעתו של השוטה ולענות לו כאיוולתו כאשר נכון לעשות זאת. אסור בשום אופן לומר לו את האמת ולהעמידו על טעותו מפני שתמיד יחשוב שהוא צודק, אלא צריך לשחק את המשחק שלו ולהובילו בעורמה לכיוון הרצוי. וזה מה שנאמר במדרש הפליאה על שלמה המלך "'ויחכם מכל האדם' - אפילו מן השוטים", שהחוכמה הגדולה ביותר היא דווקא להתחכם מול הטיפש.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com