בשבע מהדורה דיגיטלית

העופר והאריה

ש"ס והליטאים עם ליאון, החילונים עם ברקוביץ', והחסידים קרועים בין העלבון הצורב מהליטאים ובין החשש מראש עיר חילוני.

יאיר שרקי , ל' בחשון תשע"ט

אחוזי ההצבעה עשויים להכריע. ברקוביץ' וליאון
אחוזי ההצבעה עשויים להכריע. ברקוביץ' וליאון
צילום: מירי שמעונוביץ

אם בסיבוב הראשון רביעיית המתמודדים לראשות עיריית ירושלים נדדה מבמה לבמה כצוות הווי, הזוג ששרד לסיבוב השני כבר נכנס לזירת האגרוף.

ברקוביץ' וליאון כבר לא מופיעים לעימותים ידידותיים מול קהל, אלא מטיחים זה בזה האשמות בראיונות רדיו. סיסמאות כמו "האהבה לירושלים" או "ירושלמי בנשמה" פינו את מקומן לקמפיינים נגטיביים. השנאה והפחד יכריעו את הסיבוב השני, וכל צד מנסה לתעל אותם לצרכיו. ברקוביץ' מזהיר שהעיר תעבור ל"ידיים עסקניות" ולא ציוניות. ליאון מאיים שברקוביץ' "יחלן" את עיר הקודש. כל אחד מהם מנסה לעורר את הבייס שלו, ולחטוף נתח גדול יותר מקולות תומכיהם של דייטש ואלקין. ברקוביץ' ייהנה מהאיבה שבין הפלג הירושלמי לדגל התורה ואולי גם מטינת החסידים לליטאים, ליאון מקווה שהפחד מראש עיר חילוני יהיה חזק יותר מכל יריבות פנימית במגזר.

לציונות הדתית יהיה כאן משקל מכריע, וכרגיל היא לא צפויה להצביע בגוש אחד. אריה קינג, שנחשב לסמן הימני יותר ורץ בראשות 'מאוחדים' בשיתוף עם אלי ישי ובתמיכת החרד"לים, הודיע כצפוי באופן מיידי על תמיכה בליאון. הבית היהודי של חגית משה ניהלה משא ומתן עם שני הצדדים. משה ואנשיה נטו להעדיף את ברקוביץ' ואת ההצעה שהניח על השולחן, אבל רבני המפלגה התקשו לתמוך בברקוביץ' והיא נאלצה לקבל בלית ברירה את ההצעה הזעומה של ליאון.

ברקוביץ', שמתוך שבעה חברי מועצה שנבחרו ברשימתו יש שלושה דתיים, מחזר בלהט אחרי קולות הציונות הדתית. הוא ירד השבוע למרכז שפירא לפגישה ממושכת עם הרב דרוקמן בארבע עיניים. וגם הניח הצעה נדיבה למפלגת הבית היהודי, החל בתפקידים ותיקים וכלה בהקצאות ובתקציבים. ברקוביץ' חוזר על אותו מסר: אם ליאון ייבחר, בכל מקרה שבו יהיה מאבק על מבנה או מגרש לבית כנסת או בית ספר, ש"ס ודגל התורה יקבלו עדיפות על פני הציונות הדתית. ליאון מנגד מציין שבניגוד לברקוביץ', הוא בעצמו איש הציונות הדתית, חובש כיפה סרוגה, וילדיו ונכדיו מתחנכים במוסדות סרוגים. בשיחות עם הרבנים ליאון גם מזכיר את נקודות התורפה של ברקוביץ', שאינו תומך פומבית בהתיישבות היהודית במזרח העיר והשתתף במצעד הגאווה.

בסיבוב הראשון ברקוביץ' זכה ליותר קולות ציוניים-דתיים מאשר ליאון, בעיקר מהאגפים הליברליים, אבל רוב הסרוגים ממילא הלכו עם אלקין או דייטש. עכשיו המיינסטרים הדתי-לאומי יידרש להכריע בין המועמד הסרוג שחב את כיסאו לדרעי וגפני, ובין המועמד גלוי הראש שמבטיח לציונות הדתית את חצי המלכות.

מחיר ההשפלה?

במגזר החרדי המפה ברורה יותר: מלבד ש"ס ודגל התורה (75 אלף קולות יחד) שמחזיקות מניות יסוד במועמדותו של ליאון, יש את החסידים (כ‑25 אלף קולות) שתמכו בסיבוב הראשון בדייטש, ואת הפלג הירושלמי (כ‑9,000 קולות) שתמך באלקין.

בפלג הכריזו באופן רשמי על "יום שכולו תורה" בסיבוב השני, אבל ההוראה שנמסרת בעל פה לאנשים היא להגיע להצביע לברקוביץ'. ההיגיון של הפלג ברור: ליאון נשלט על ידי יריביהם מדגל התורה שהטילו עליהם וטו. אם ינצח, נידון הפלג לחמש שנים באופוזיציה העירונית, עם אפס תקציבים ואפס הקצאות למוסדות חינוך, בתי כנסת וכל מה שקהילה חרדית צריכה כדי לבנות את עצמה. אצל ברקוביץ' הם יוכלו להיות חלק מהקואליציה העירונית, בדיוק כפי שנהג בהם ברקת.

אלא ששני הצדדים מעדיפים להסתיר את הברית הזאת. ברקוביץ' אינו חפץ להצטייר כמי שסגר דיל עם הפלג הקיצוני, ובפלג יתקשו להסביר כיצד דווקא הם, בעלי הקו הלוחמני והקנאי, מצביעים למועמד חילוני. הבדיחה ברחוב החרדי השבוע הייתה שהדיל בין הפלג וברקוביץ' הוא שכבישי ירושלים יהיו פתוחים בשבת, וחסומים בימות השבוע.

אצל החסידים התמונה מורכבת: חברי הכנסת החסידיים וחלק מהאדמו"רים ביקשו מיד לתמוך בליאון, לסיים את הדימום הפנימי ולהציג אחדות חרדית. מי שניהל מאבקים על שמירת השבת בגשר יהודית וברכבת וביקש לסגור את מתחם הבילוי בשוק מחנה יהודה, ממילא לא יוכל להכריז על תמיכה רשמית בברקוביץ', לכן עדיף לסגור עם ליאון ולמזער נזקים, הסבירו. התמונה התהפכה כשיעקב ליצמן הגיע לתפילת ליל שבת בבית המדרש של גור. חסיד אחרי חסיד ניגשו אליו בזעם. קריאות ה"שש-שלוש" הקצובות בחגיגות דגל התורה, שמסמלות את פער המנדטים בין הליטאים לחסידים, מהדהדות באוזניהם. ריקודי ה"המה כרעו ונפלו" והשמחה לאיד רק העמיקו את ההשפלה הצורבת. "אל תורו לנו להצביע ליאון, כי לא בטוח שנוכל לציית", הזהירו החסידים.

גם חבר הכנסת אייכלר, שהתפלל בבית המדרש הגדול של בעלז, העביר דיווח דומה על מבול של תגובות זועמות. מאיר פרוש, פטרונו של דייטש, לא היה צריך להגיע לבית המדרש כדי לשמוע את הבעבוע. ואם לא די בכך, בסיבוב השני בצפת תומכת דגל התורה במועמד החילוני ולא במועמד החסידי נחמן גלבך. "אם להם מותר לתמוך בחילוני, למה לנו אסור?", שואלים באגודת ישראל. עוצמת הכעס בשטח החסידי מעוררת חשש אמיתי בבתי האדמו"רים שהצבעה לליאון תהיה גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה. הנטייה כרגע היא לפרסם הוראה רפה על תמיכה בליאון, אבל רק בעמוד האחורי של העיתונים או בלי אזכור מפורש של ליאון. כזו שתוציא את האדמו"רים ידי חובה, אבל לא בטוח שתוציא את המצביעים לקלפיות.

להעיר את המנומנמים

וכאן מגיעה סוגיה חשובה לא פחות מסוגיית התמיכה, והיא אחוז ההצבעה בפועל: בציבור החרדי אחוזי ההתייצבות בקלפיות גבוהים באופן קבוע, אבל הסיבוב השני עשוי להיות שונה: בסיסי התמיכה המרכזיים של ליאון, ש"ס ודגל התורה, כבר הביאו את ההישגים שלהם ברשימות למועצה. הפעילים הליטאים שהתאמצו ונלחמו על כל קול כדי להוכיח שכוחם גדול משל החסידים, לא יפעלו באותו הלהט בהצבעה שהיא רק לראש העיר. אצל החסידים, כאמור, הימנעות היא האפשרות המועדפת. במטה ברקוביץ' מספרים אפילו שעשרות צעירים חסידיים ביקשו מהם להתנדב. אחד מהם הסביר לי השבוע: "גם אם הרבי יורה להצביע לליאון, אין כבודו מחול!". זו הסיבה שליאון מוביל קמפיין געוואלד שנועד להוציא את הגוש החרדי משאננות.

ברקוביץ' מנסה לעשות את אותו הדבר בחלק הציוני של העיר. יום בחירות קצר שאינו יום שבתון עשוי להוריד את אחוז ההצבעה החילוני הנמוך ממילא. מאות פעילים של 'התעוררות' פתחו במבצע "הקש בדלת" בשכונות החילוניות, והם עוברים בית בית ומנסים לשכנע את האנשים לצאת להצביע. ביום הבחירות הפעילים של ברקוביץ' לא יפשטו על אתרי ההצבעה והקלפיות, אלא על בתי המצביעים. ב'התעוררות' בנו מערך ארגוני חזק שאמור להרים את אחוז ההצבעה בחלקים המנומנמים יותר. ברקוביץ' מקווה להפתיע באחוז הצבעה גבוה, מכיוון שהבחירות לראשות העיר נתפסות בציבור שלו כחשובות יותר מהבחירות למועצה.

המסקנה מכל החישובים הללו היא שליאון הוא אכן פייבוריט, אבל הקרב עדיין צמוד. ברקוביץ' יכול לתת פייט ולהפתיע. לליאון יש בסיס מצביעים חרדי מאורגן וצייתן, אבל בסיבוב הראשון הביא פחות מעשרת אלפים מצביעים חופשיים. לברקוביץ' אין גדודים של מצביעים למעט הפלג הירושלמי, אבל התמיכה האישית בו גבוהה בהרבה משל ליאון, כפי שמלמד הנתון הפשוט הבא: אם ליאון יפסיד הוא לא יישאר כחבר במועצה גם אם ירצה, פשוט כי רשימתו לא עברה את אחוז החסימה. אם ברקוביץ' יפסיד, הוא עדיין יישאר ראש הסיעה הגדולה במועצת העיר.

לתגובות: 2sherki@gmail.com