מקצוע בסיכון גבוה

פועלים, קבלנים ומומחי בטיחות חוששים שלמרות כל ההצהרות, בשטח צפויים עוד לא מעט אסונות

יוסף ארנפלד , ל' בחשון תשע"ט

כוחות חילוץ באתר בנייה שקרס
כוחות חילוץ באתר בנייה שקרס
צילום: עומר שפירא, דוברות כבאות והצלה

את היום ההוא צוריאל שחור מירושלים לא ישכח לעולם. הוא עבד כפועל בניין אצל קבלן גדול ומוכר והיה באמצע יציקת יסודות לבניין מתחת לקו מתח גבוה. "היינו מודעים אליו ושמרנו ממנו מרחק ראוי", הוא מדגיש. במהלך היציקה המפעיל של משאבת הבטון פגע בטעות בקו המתח, בזמן שצוריאל למטה מחזיק את המשפך ומכוון אותו לתוך התבניות. "קיבלתי מכת חשמל מאוד חזקה ויותר מזה אני לא זוכר". הוא פונה לבית החולים הדסה עין כרם, ובמשך כשלושה שבועות היה בין חיים למוות כשהוא מורדם ומונשם, עד שיצא מכלל סכנה. במשך חצי שנה היה מאושפז בבית חולים לניתוחים וטיפולים ועד היום, שמונה שנים אחרי, הוא נמצא בתהליך שיקום ומחזיק במאה אחוזי נכות.

מספר התאונות באתרי הבנייה בישראל בלתי מתקבל על הדעת. עשרות בני אדם מקפחים את חייהם מדי שנה בשל רשלנות וחוסר הקפדה על נוהלי הבטיחות. נכון להיום מניין הקורבנות בענף הבנייה בשנת 2018 עומד על 37 עובדים ועוד שני עוברי אורח - עלייה של כ‑32 אחוזים בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. 139 בני אדם נוספים נפצעו באורח קשה ובינוני. רק השבוע ביום שלישי באתר בנייה ברחוב ויצמן בפתח תקווה, קרסו פיגומים מגובה של כ‑12 קומות. למרבה המזל שלושה פועלים הצליחו להיחלץ ללא פגע.

נושא הבטיחות באתרי הבנייה, בעקבות האסונות המתרבים במקומות העבודה בכלל ובענף הבנייה בפרט, חזר השבוע לתודעה בצורה משמעותית על רקע איומי ההסתדרות להשבית את המשק החל מיום רביעי. השביתה בוטלה ברגע האחרון בעקבות ההסכמה שהושגה בין שר האוצר משה כחלון, שר העבודה והרווחה חיים כ"ץ ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן על תוספת של 60 תקנים לפיקוח על הבטיחות באתרי בנייה. רשימת הדרישות המקורית של ההסתדרות להסדרת הבטיחות בענף הבנייה הייתה מרשימה הרבה יותר, וכללה בין היתר את הפיכת התקן האירופי לפיגומים למחייב, אכיפת החובה על לבישת רתמה, הסדרת תחום המנופים והכנסת נספח בטיחות מחייב למכרזי בינוי ותשתית של המדינה.

כבר לפני שנתיים, לאחר אסון התמוטטות החניון ברמת החייל בספטמבר 2016, שגבה את חייהם של שישה עובדים, עלה בצורה משמעותית נושא חשיבות הבטיחות באתרי בנייה. עד אז המספרים הקשים חמקו מתחת לרדאר. כדי לסבר את האוזן, על בסיס נתונים שנאספו ונותחו על ידי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית, בשנה שעברה נהרגו 49 פועלים, ואילו במהלך שנת 2016 איבדו את חייהם 80 בני אדם באירועים שונים.

למרות הסיפוק בדרגים הגבוהים מההסכם שנתחם בין האוצר, הרווחה וההסתדרות, בשטח לא מבינים על מה השמחה. הם לא ממש חושבים ששם הייתה הבעיה, וממילא גם הפתרון לא נמצא באותו האופק. "זו הייתה טעות אנוש לחלוטין", מבטל צוריאל שחור את האצבע המאשימה כלפי מעלה, "אני לא חושב שעל ידי הוספת תקנות וחוקים, המצב ישתפר. זה ענף מאוד מסוכן ואנשים שלא נזהרים ולא שמים לב, יכולים להיפגע יותר. במקרה שלי זו הייתה טעות אנוש ששום תקנה לא הייתה יכולה למנוע. ידענו על קיומו של קו המתח הזה ועל הצורך לשמור ממנו מרחק מסוים, ואכן שמרנו עליו. כתוצאה מחוסר תשומת לב, קרתה התאונה. אין לי שום טענות כלפי המפעיל. אנשים שעובדים בתחום הבנייה ועולים לקומות גבוהים בלי מעקה, ובציוד בטיחותי בסיסי לאתר בנייה, ולוקחים על עצמם את הסיכון הזה, לא יכולים לבוא לאף אחד בטענות".

עניין של תרבות

צוריאל מסביר שהמימד האנושי של לקיחת סיכונים קיים בגלל שהחיים חזקים יותר מכל חוק. "כשאתה נמצא בעבודה שגרתית של העמדת פיגומים על קיר ולא חיברת אותו כמו שצריך והוא נפל על פועל אחר והרג אותו, בסופו של דבר זה טעות אנוש", הוא מחזיר את האחריות אל הפועל הפשוט. לאחר שהחלים מהפציעה הקשה, הוא שאל את הקבלן בכנות אם הוא חושב שעוד תקנה הייתה מונעת את התאונה. "הקבלן ענה שגם כך יש אינספור תקנות של מדריכי ומהנדסי בטיחות של החברה, ומאידך קונסים עובדים במשכורת שלהם על כך שהם לא חובשים קסדה. זו מלחמה. בסוף האחריות מוטלת על כל אחד ואחד. יותר תקנות לא יפתרו את הבעיה, אולי יותר אכיפה על נהלים באתר הבנייה".

"זו לא גזירה משמיים", קובע אמציה בר משה, ראש מינהל הסברה, רגולציה והוצאה לאור במוסד לבטיחות ולגיהות, שמנסים להילחם בתופעה מהכיוון החיובי, באמצעות הדרכה, הסברה, קורסים והשתלמויות. "יש כאן מכלול של דברים. החל מהעובד עצמו, דרך מנהל העבודה, הקבלן והרגולטור. כל הגופים צריכים לתת כתף ולהתגייס למלחמה בתופעה, והם אכן עושים זאת. גם משרד העבודה והרווחה נרתם ומחפש כל פתרון שרק אפשר כדי למגר את התופעה, בעיקר באכיפה באמצעים העומדים לרשותם, וגם מצידנו - בעיבוי מערך ההסברה וההדרכה. בשנה האחרונה העסקנו לא מעט מדריכים שהתמקדו בענף הבנייה".

בר משה מבהיר שאי אפשר להפנות את האצבע המאשימה רק כלפי הפועל, הקבלן או הרגולטור. "כלל הגורמים אחראים בצורה כזאת או אחרת לתופעה הזאת. רובם גם אכן פועלים בנושא". כך למשל חלק לא מבוטל מהפיגומים במדינת ישראל הם מיושנים ונותר הצורך לעדכן את תו התקן, לכן שר העבודה והרווחה חיים כץ מקדם את החלת התקן האירופי על הפיגומים באתרי הבנייה. "גם מצד הפועל, שעומד על הפיגומים בגובה שבקצה השרשרת, מוטלת האחריות לבטיחותו ולשמירה על חייו. הוא מחויב להצטייד ברתמות וציוד מגן אישי. וכמובן על הקבלן, מנהל העבודה ואחראי הבטיחות מוטלת האחריות לוודא שזה אכן נעשה, כמו למשל לאשר שהפועל אכן מוסמך לעבוד בגובה".

אם האחריות מוטלת על כולם באופן שווה, למה האצבע המאשימה מופנית כלפי מעלה?

"בטיחות זה עניין של תרבות", הוא מסביר וממחיש את העניין: "המבוגרים שבינינו מן הסתם זוכרים את הקמפיין של החברה להגנת הטבע על פרחים מוגנים, או הקמפיין על חובת חגירת חגורות הבטיחות ברכב גם מאחור. היום זה בסיסי. כל ילד יודע שכשהוא נכנס לרכב, הוא צריך לחגור את עצמו. ההורים אפילו לא צריכים לדרוש את זה מהם. יחד עם האכיפה, ההצפה של המודעות לסכנות ולחשיבות של הבטיחות - היא חלק מהמערך. חשוב שאותו קבלן יידע שאם חלילה קורה משהו, יכולים לסגור לו את האתר והוא יפסיד סכומי כסף לא מבוטלים, אבל יחד עם זאת יידע את הערך של חיי העובדים שלו. אם זה יגיע מלמעלה, ממילא גם הפועל הפשוט יתגייס לעניין ויעזוב את תרבות ה'סמוך' ו'יהיה בסדר'. אם הוא יהיה מודע לחומרת הסכנה שתחלחל מלמעלה למטה, הוא יחשוב פעמיים".

משרד העבודה: הקבלנים אשמים

ממשרד העבודה והרווחה, האחראי על התחום, נמסר כי "האחריות הישירה לשלום העובדים, מוטלת בראש ובראשונה על הקבלנים. לצערנו הרב, אנו עדים לאירועים בהם קבלנים אינם מיישמים את הוראות החוק באתרי הבנייה ובכך מסכנים חיי אדם מדי יום. בשנה החולפת, משרד העבודה והרווחה נקט במספר צעדים משמעותיים כחלק מהמלחמה בתאונות בענף הבניין, ביוזמת שר העבודה והרווחה חיים כץ, השר היחיד שלא חשש להתעמת עם הקבלנים והיזמים. המשרד הוביל ויזם בין היתר:

"1. חיוב קבלנים בפיגומים בתקן אירופי מחמיר - המשרד סיים את שלב גיבוש הערכת השינוי הרגולטורי, פרסמו להערות הציבור ויביא את התקנות לאישור הכנסת בהקדם. 2. עיצומים כלפי חברה קבלנית רשלנית וכן עיצומים אישיים לקבלן שמפר הוראות בטיחות באתר הבנייה שלו. 3. מפקחי המינהל פועלים על פי נוהל חדש, שבמסגרתו ליקויי בטיחות חמורים יובילו לסגירת האתר לאלתר ללא הגבלת זמן (עד לתיקון הליקויים והשבת הבטיחות לאתר להנחת דעתו של מנהל הבטיחות), בשונה מהמצב שהיה עד כה, שרק במקרי תאונות קטלניות אתרים נסגרו למשך 48 שעות ועד לתקופה שאינה עולה על חמישה ימים.

"4. השר חיים כץ דאג להעלאת שכר הבסיס של המפקחים הקיימים ב‑3,500 שקלים, מכיוון שאף מהנדס לא מוכן לעבוד בשכר מינימום, ודאג לתקני רכב כדי שלא יצטרכו לנסוע באוטובוס. 5. המשרד שילב טכנולוגיה מתקדמת באתרים בדמות רחפנים שמשכללת ומהדקת את הפיקוח באתרי הבנייה. 6. המשרד העביר תקנות חדשות האוסרות על העסקת בני נוער בענף כבר בקיץ החולף. 7. המשרד מוביל מבצעים משולבי רשויות להגברת ההרתעה, על ידי חבירה לרשויות נוספות כמו המשטרה והפרקליטות, שבאמצעותם סגרנו מספר אתרים בעייתים למשך 30 יום. 8. בשנה החולפת הוטלו כ‑1,000 צווי בטיחות על אתרי בנייה רשלניים, בראש רשימת מקבלי צווי הבטיחות בשנת 2018 נמצאת חברת אלקטרה. צו בטיחות משמעותו - סגירת אתר בשל ליקויים מהותיים ופתיחתו רק לאחר תיקונם.

"אנו מברכים על התוספת ההיסטורית של 60 תקנים למינהל הבטיחות שהושגה השבוע, שתסייע להעלאת הבטיחות באתרי בנייה. נדגיש כי על מנת להתמודד עם כלל המשימות הללו בצורה מיטבית, נדרשת הגדלה משמעותית של היקף כוח האדם והתקציבים העומדים לרשות מינהל הבטיחות במשרד העבודה והרווחה. זאת משום שבעשור האחרון גדלו באופן משמעותי מספר אתרי הבנייה ומספר העובדים (זרים, פלשתינים וישראלים) המועסקים, בעוד משאבי הפיקוח לא קיבלו מענה הולם. לצד האחריות לבטיחות באתרי הבנייה המוטלת על הקבלנים ועל היזמים, סוגיה כה מורכבת דורשת שיתוף פעולה מירבי ומיטבי של כלל הרגולטורים הנוגעים בדבר, בין היתר רשם הקבלנים במשרד השיכון, משרד האוצר וכן הרשויות המקומיות".