בשבע מהדורה דיגיטלית

לתת גב לשרת המשפטים

הליכוד חייב לסייע לאיילת שקד ומפלגתה במאבקם נגד השתלטות הייעוץ המשפטי על קבלת ההחלטות במדינה

עמנואל שילה , ל' בחשון תשע"ט

איילת שקד
איילת שקד
Flash 90

התבטאויותיה הלא מקצועיות של המשנה ליועמ"ש דינה זילבר, בשתי הופעותיה השבוע בפני ועדת החוקה וועדת החינוך של הכנסת, יוצרות את הרושם שהיא מנסה לסדר לעצמה מכתב פיטורין, או לכל הפחות התפטרות בטריקת דלת.

נראה שזה ההסבר ההגיוני ביותר לדרך שבה היא מרשה לעצמה להשתלח נגד חוקים שאושרו בממשלה, ונמצאים באמצע הליכי חקיקה בכנסת.

דברי הקינה של זילבר על הימים האפלים שבאו עלינו, נראים כאילו הועתקו מדף המסרים של האופוזיציה. כמו רבים מעמיתיה בקבוצת המשפטנים שהשתלטה על חיינו, היא רואה את עצמה כממונה לבלום את מדיניות הממשלה הלאומית-יהודית הנבחרת - לא מכוח חוק כלשהו, אלא רק בשם אינטרס ציבורי לא מוסכם וערכים שנויים במחלוקת שהיא וחבריה מאמינים בהם. הם שוכחים שהם פקידים ממונים, ומתעלמים מההבדל שחייב להיות בין תוכן וסגנון התבטאות של יועץ משפטי ממונה לאיך שמתבטא פוליטיקאי או פובליציסט.

למרות שכבר ננזפה וספגה ביקורת לא פעם בעבר על התבטאויות לא מקצועיות, ואף הועברו מידיה סמכויות, דינה זילבר בשלה. היא כאילו מתאמצת להפגין שלא הפנימה את המסר. מה שמותיר את הרושם שאולי הגיעה למסקנה שדרכה בצמרת משרד המשפטים באה אל סופה. כאחת מהפקידים הבכירים היותר שנויים במחלוקת במשרד, היא אולי מבינה שדלים סיכוייה להתמנות לתפקידים הבכירים ביותר - פרקליט המדינה או היועמ"ש. במקום להמתין לקידום שלא יבוא, היא אולי רוצה לעשות לביתה כעורכת דין פרטית. אבל במקום סתם להתפטר וללכת, היא אולי רוצה לסיים את דרכה במשרד עם תהילה של לוחמת אמיצה וקדושה מעונה, ששילמה מחיר כבד על דבקותה בערכי השמאל הפרוגרסיבי. ואולי היא מקווה שעימות קולני עם ממשלת הימין יסלול את דרכה לתפקיד בכיר בקרן החדשה לישראל או באיזו עמותת שמאל קיצוני, כמו שהיועמ"ש לשעבר מיכאל בן-יאיר ובכירת משרד המשפטים טליה ששון התברגו בתפקידים כאלה לאחר פרישתם.

שרת המשפטים איילת שקד נקטה בצעד שהוא גם צודק וגם אמיץ כאשר הורתה במכתבה ליועמ"ש להימנע מלשגר את זילבר לייצג בממשלה ובכנסת את עמדת משרדה. היועמ"ש מנדלבליט אומנם טוען במכתב התשובה ששלח לשקד שהסמכות לקבוע מי ייצג את עמדת המשרד נתונה בידיו ולא בידי השרה. אבל לכל הפחות הוא לא העז פנים להתעלם ממכתב השרה, והודיע שזילבר לא תישלח לממשלה ולכנסת עד שיסתיים הבירור בעניינה. לשקד אסור כמובן להסתפק בכך. אם בסוף הדרך זילבר תצא מהסיבוב הזה כמנצחת, זו תהיה פגיעה קשה בניסיונם של שקד ושל שרים נוספים להציב גבולות להתערבות היועמ"שים והפקידות הממשלתית בהחלטות הדרג הפוליטי הנבחר.

שרת המשפטים היא פוליטיקאית חכמה, חזקה ופופולרית, ובדרך כלל גם זהירה. יש לקוות שלפני שטיפסה על העץ הזה היא בדקה וראתה שלא תיאלץ לרדת ממנו. הגיבוי שהיא מקבלת מנפתלי בנט ומאחרים במפלגתה הוא חשוב, אבל גם מפלגות אחרות בקואליציה ובעיקר אנשי הליכוד חייבים להשמיע את קולם. אם בסוף יתברר שדינה זילבר התבטאה כפי שהתבטאה משום שהייתה בטוחה ביכולתה גם להתחצף וגם להמשיך בתפקידה כאילו כלום - הפגיעה במשילות, כלומר בשלטון העם באמצעות נבחריו הדמוקרטיים, תהיה קשה.

אלוף בהשתלחויות

אי אפשר לשלול בוודאות את האפשרות שח"כ אלעזר שטרן לא התכוון אלא להאשים את מירי רגב בחנפנות לדרגים הצבאיים שמעליה לצורך קידום בעת שירותה הצבאי. אבל בכל מקרה הוא חייב בהתנצלות על שלא נזהר בלשונו.

כשאומרים לאישה "אני לא רוצה לדבר פה על איך התקדמת בצבא, לא כדאי", הרבה שומעים סבירים, ולא רק מירי רגב, יבינו את זה כהאשמה מרומזת למתן שוחד מיני. ככה הבינה את זה, לדוגמה, העיתונאית סמדר שיר, שהעיתון 'ידיעות אחרונות' שבו היא כותבת לא חשוד על אהדה יתרה לממשלת הימין, למירי רגב או לחוק שלה המכונה "נאמנות בתרבות".

אבל מכיוון שבכל זאת מדובר במירי רגב, ליכודניקית לוחמנית ומושכת אש, לא הייתה במקרה הזה התייצבות אוטומטית של המקהלה הפמיניסטית, שבדרך כלל יוצאת ברפלקס מותנה ובשצף קצף נגד כל התבטאות החשודה בשוביניזם וסקסיזם. בסיעת יש עתיד ניסו לצופף שורות ולהגן על שטרן. בסופו של דבר הוא הבין שאין לו ברירה אלא להתנצל בפני הנשים שנפגעו משום שטעו, לטענתו, בהבנת דבריו, "אבל לא בפני מירי רגב", שלדבריו לא נפגעה כלל מהתבטאותו אלא שמחה לעשות עליה סיבוב תקשורתי.

לשונו המשתלחת של שטרן הכשילה אותו, ולא בפעם הראשונה. הוא נוהג להתבטא בבוטות מגושמת לא רק בשליפות מהבטן, אלא גם בטקסטים שישבו על המדף זמן רב לפני שפורסמו. את ספרו של שטרן 'משא כומתה', שבו פרקי זיכרונות ותובנות מתקופת שירותו הצבאי, נהוג לחלק בצה"ל כחומר קריאה משובח למפקדים וקצינים. יש בספר לא מעט דברים ראויים, אבל גם פרקים של סגירת חשבונות אישיים, שבהחלט אינם ראויים להיכלל בספר שמחולק למפקדים צעירים. אחד מהם מוקדש למאבקו של שטרן נגד ישיבות ההסדר ונגד רבנים בכלל. על רב העיר צפת, מבכירי הרבנים בארץ, הוא כותב: "עד היום אני מתאפק שלא לכנותו 'שמוליק', כי אני סבור שהתואר רב אינו הולם אותו". בהמשך הפרק הוא כבר לא מתאפק ואכן מכנה אותו "שמוליק". זה האיש וזה שיחו. חבל.

בכל אופן, על פי הסברו של שטרן לדבריו, הוא התכוון לומר שרגב התקדמה בצבא עד לדרגת תא"ל לא בזכות כישוריה, אלא בגלל חנופה למפקדיה. כדוגמה לכך הוא הביא את התפקוד של רגב כדוברת צה"ל בזמן הגירוש. אכן, תפארתה של רגב לא תהיה על אותה תקופה. גם לא תפארתו של שטרן, שלא הסתפק בסיוע לביצוע פקודת ההתנתקות, שבליבו תמך בה, אלא עסק בשיטתיות ברדיפתם של חיילים שסירבו לציית לפקודה ודאג שייענשו בחומרה יתרה.

רגב טענה ששטרן בטענותיו נגדה מטיל דופי במפקדיה שהחליטו על קידומה, ומאשים אותם במשתמע שהעניקו לה דרגות בגלל חנופתה ולא בזכות כישוריה. בלי להתייחס ספציפית לרגב, צריך להודות שגם בכירי צה"ל הם בני אנוש שלפעמים מסונוורים מחנופה, או לפחות מעדיפים שהבכירים הכפופים להם יהיו קונפורמיסטים ואומרי הן ולא ביקורתיים ובעלי דעה. חבל, מוטב שבכירים יחזיקו לידם יועצים שלא חוששים להביע דעה אחרת, ובשעת הצורך להעמיד אותם על טעותם. באשר לרגב ספציפית, אם שטרן צודק שהיא ניצלה את מעידתו הלשונית לסיבוב תקשורתי מוצלח, אז כישורים לתפקידי דוברות כנראה שיש לה.

מדבריו של שטרן על רגב ומסיפורים שהוא מספר על עצמו בספרו נראה שהוא מחזיק מעצמו כמי שלא מתחנף לבכירים ממנו כדי לקבל קידום. אני לא בטוח שזה תמיד היה נכון. שטרן היה חבר בוועדת האלוף יורם יאיר, שחקרה שתי פרשיות מבצעיות עם תוצאות קשות שאירעו בסמיכות זמנים באזור שכם לפני 18 שנים. במקרה הראשון החליטה צמרת צה"ל להימנע מפריצה לקבר יוסף הנצור והמותקף, והעדיפה להסתמך על הבטחות של ג'יבריל רג'וב לסיוע. ההחלטה עלתה בחייו של חייל צה"ל הפצוע מדחת יוסף, שדימם למוות במתחם הקבר עד שהעזרה הגיעה. במקרה השני צה"ל נמנע מלהפעיל את מלוא עוצמתו כדי להציל קבוצת מטיילים יהודים שנקלעה למארב בפאתי הר עיבל, והסתפק בעיקר בירי הפחדה מהאוויר לכיוון המחבלים שתקפו את הקבוצה ואת החיילים שליוו אותה. בהתקפת מחבלים זו נהרג הרב בנימין הרלינג זצ"ל, דמות מופת של צדיק ותלמיד חכם.

ועדת יא-יא התגלתה כוועדת טיוח. היא החמיצה הזדמנות לשקם ערכי לחימה שנשחקו וניקתה את צמרת צה"ל מכל אחריות. אלעזר שטרן, כקצין חינוך ראשי, היה צריך יותר מכל אחד אחר להתנגד לטיוח הזה, אבל הוא שתק ולא יצא נגד בכירים ממנו. אם היה יוצא נגדם, ספק אם היה מקודם בהמשך לתפקיד ראש אכ"א בדרגת אלוף.

לתגובות: eshilo777@gmail.com