מגעים שעלו מעל פני השטח. ביקור נתניהו בעומאן
מגעים שעלו מעל פני השטח. ביקור נתניהו בעומאןצילום: רויטרס

בשבוע שעבר נחשפנו לביקור ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בסולטנות עומאן - ביקור ראשון מאז שנת 1996.

ביקור זה מצטרף לביקורים של בכירים נוספים בסולטנות ולרמזים עבים שמפוזרים בישראל ובמדינות סוניות על קשרים הולכים ומתחזקים בין ישראל למדינות ערב רבות.

הידיעות הללו עוררו ביקורת חריפה מצד רבים בעולם הערבי והדבר בא לידי ביטוי גם בקרב הקריקטוריסטים שהשתמשו בעט ובצבע להמחיש את סלידתם מנורמליזציה עם ישראל.

"הנורמליזציה הערבית עם הכיבוש מנקה את פשעיה"
כך הכותרת של הקריקטוריסטית העזתית אֻמַיַה גֻ'חַא. בקריקטורה עצמה אנו רואים את שטחה של מדינת ישראל הגדולה והמדממת וכיצד המדינות שמקיימות (מי יותר ומי פחות) נורמליזציה עם ישראל, מנסות לנקות את הדם הפלסטיני - הפשעים של ישראל, על פי הקריקטוריסטית העזתית.

"הנורמליזציה סוגרת על פלסטין"
בקריקטורה של עמאד חג'אג' הירדני אנו רואים איך הטרקטור שפניו הם פני ראש הממשלה הישראלי מחזיק עוד חלק מהחומה שסוגרת על פלסטין הנצורה. חלק זה נראה כלחיצת ידיים - סימן לשיתוף פעולה וכתוב עליו נורמליזציה. בתוך החומה אנו רואים יד מדממת ומעליה כתוב 'פלסטין'.

'על שולחן אחד'
גם הקריקטוריסט עלי ע'אמר המרוקאי לא מרוצה מההתקרבות הישראלית למדינות הערביות. הוא מתאר את המפגש בין ראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו והסולטאן העומאני קאבוס בן סעיד אאל סעיד. בקריקטורה עצמה אנו רואים את השניים מתקרבים לקראת לחיצת ידיים. השולחן שלהם הוא בעצם פלסטיני מדמם בשל שני פיגיונות האחד עם דגל ישראל והשני עם דגל עומאן. נראה שלא סתם מדובר בפיגיון אלא בפיגיון המכונה חנג'ר או ג'נביה אותו יש גברים עומאנים הנושאים על חגורתם.

"נורמליזציה?!"
הקריקטוריסט העזתי הִשָאם שַׁמָאלִי לא מרוצה מההתקרבות הישראלית-ערבית. ברקע כמובן פגישת נתניהו והסולטאן העומאני. בקריקטורה עצמה אנו רואים איך נוצר מגן דוד מהאחווה בין היהודי בעל הלבוש החרדי-גלותי ומחזיק טיל שמתאים לקריקטורות אנטישמיות מהעבר, ובין הערבי הלבוש בכאפיה אך לובש חליפה, שמחזיק נבוט. בתוספת של הנבוט והטילים מבקש שמאלי להדגיש שהנורמליזציה אינה מעשה נורמלי.

"מנהיגי ערב שוחרי הנורמליזציה צרים על נתניהו לחבקו באהבה, בעוד הוא צר על הפלסטינים"
כך כותרת הציוץ של הקריקטוריסט הירדני עמאד חג'אג'. בקריקטורה אנו רואים איך בנימין נתניהו, ראש שממשלת ישראל הוא גדול וצבעוני, על המחבקים חסרי הצבע והקטנים כתוב 'נורמליזציה ערבית מוצהרת' שמתייחסת לביקור נתניהו בסולטאנות עומאן והשתתפות משלחות ספורט ישראליות במפרץ. בצד ימין למעלה כתוב "נתניהו המכותר" והוא זורק טילים על "הפלסטיני המכותר" בחומת הפרדה, גדרות תיל ותושביה מדממים.

"נורמליזציה מועכת"
קריקטורה נוספת של עמאד חג'אג' בעיתון 'רויה' שמתייחסת לנורמליזציה של מדינות ערב עם ישראל והפעם שתי ידיים לוחצות אחת זו את זו ומועכות פלסטיני המחזיק את דגלו.

"לחתוך את עוגת הנורמליזציה"
בקריקטורה של אֻמַיַה גֻ'חַא אנו רואים ישראלי גדול מנסה לאכול את פלסטין כשבמרכזה כיפת הסלע, שמסמלת את ירושלים. על הסכין כתוב 'הנורמליזציה הערבית' ומזלג עם דגל אמריקני. הכלים, ארצות הברית והבגידה הערבית בפלסטינים, הם שמאפשרים לישראל "לאכול את הפלסטין". גֻ'חַא, אלמנת איש חמא"ס המוכרת בכך שבנוסף לחתימתה היא נוהגת להוסיף את "מפתח השיבה" המסמל את השאיפה לשוב הביתה - לפלסטין.

"הנורמליזציה"
בקריקטורה של עַלַאא' א-לַקְטַה אנו רואים את בנימין נתניהו יושב על כסא המלכות והערבי בא ונותן לו פרחים. לנתניהו יש סרט על החליפה עליו כתוב 'מהאוקיינוס עד המפרץ', כלומר מהאוקיינוס ההודי עד המפרץ הערבי-פרסי. ביטוי שמקביל ל'מדן עד אילת' או 'מהודו ועד כוש' המוכר ממגילת אסתר.

המצב הנוכחי מזכיר האופוריה בתקופת הסכמי אוסלו. באותם ימים כמה מדינות ביניהן קטר ועומאן פתחו נציגויות בישראל. אז זה היה "בזכות השלום", עכשיו זה "למרות היעדר השלום", המשותף היא התובנה כי ישראל אינה מקור כל הרוע בעולם.

האירוע המכונן שזירז את ההבנה היא הוא הטלטלה האזורית שקיבלה את השם האופטימי "האביב הערבי" בשנת 2011 - בלאגן גדול שמדינת ישראל לא קשורה אליו. האירוע הקטן שנתן עוד דחיפה הוא החרם הערבי על קטר - עוד מריבה מציקה שלא קשורה לישראל.

לסיכום, שוב רואים אינטרסים משותפים של מנהיגים ישראלים וערבים ואנו ממשיכים לראות את הקריקטוריסטים, רובם עם קשר אישי ל"בעיה הפלסטינית", מנסים שוב ושוב לגעור במדינות ערב המתקרבות לישראל.

---
נעם בנעט הוא מרצה וחוקר עצמאי בתחום המזרח התיכון והעולם הערבי, הכותב טור שבועי בנושאים אקטואליים נבחרים ובליווי קריקטורות עדכניות מהעולם הערבי תחת הכותרת "חלון למזרח התיכון המתחדש". אפשר לעקוב אחריו בטלגרם, בפייסבוק או באינסטגרם.