למרחב המוגן עם ציוד חמצן והנשמה

התראת 'צבע אדום' מריצה אזרחים למרחבים המוגנים. מה עושים כשצריך להכניס למרחבים הללו בעלי צרכים מיוחדים עם ציוד חמצן והנשמה?

שמעון כהן , ו' בכסלו תשע"ט

הכפר הטיפולי
הכפר הטיפולי
יח''צ עלה נגב - נחלת ערן

שליחות מורכבת. וורצמן

בעוד הרשת גדושה בסרטוני הימלטות מהירה של תושבי עוטף עזה והדרום אל מתחמים ממוגנים, יש מי שהחיים בצל ההתראות והירי קשים ומורכבים להם הרבה יותר, אלו בעלי מוגבלויות וצרכים מיוחדים שלעיתים אינם מודעים למתרחש ולעיתים אינם מסוגלים להגיב למתרחש.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו על ההתמודדות הקשה שלהם עם מנכ"ל הכפר השיקומי 'עלה נגב – נחלת ערן', אבי וורצמן: "זו מציאות לא קלה", הוא אומר ומפרט: "יש לנו ב'עלה נגב' כמאה וחמישים דיירים, כמעט מגיל לידה ועד גיל 60, ועוד כשלושים אנשים במחלקת שיקום אחרי תאונות, אירועים מוחיים וכו'. אלו אנשים תלותיים שלא פעם אינם מודעים למצב ויש לנו אחריות רבה מאוד לדאוג לכך שהם יהיו במקום הבטוח ביותר, שיהיו מוגנים, שלא ייכנסו לחרדות ובמקביל לקיים שגרת יום".

"אתמול בערב הכנסנו את כולם למרחב המוגן עם כל מכשור, החמצן והנשמה לפעמים. זו אחריות רבה. יש כאן צוות מדהים, מתנדבים ומתנדבות, בני ובנות שירות לאומי וכולם נותנים את הלב והנשמה לטובת הדיירים", אומר וורצמן ומתמצת את המשימה של הצוות "לדאוג לכך שכל אחד יהיה בטוח ורגוע וכל אחד יקבל את היחס הנכון. בפעמים קודמות כשמבצעים התארכו התקיימו כאן קייטנות לילדי העובדים כדי שהעובדים יוכלו להגיע. עוטפים את כולם בהמון אהבה ומקווים שלא יהיו נפגעים".

להבנת המורכבות והקושי ניתן לתזמן את הדברים. בסיבת הכפר השיקומי יש להיכנס למרחבים ממוגנים בתוך 40-45 שניות לאחר שמיעת התראה, וכאשר יש לעשות זאת עם כל הציוד המורכב של כל מטופל הדבר הופך לקשה פי כמה וכמה. "מאחר וכאן זה מאוד מורכב אנחנו מתגברים מאוד את הצוות ודואגים שיותר אנשים יהיו כאן וכשיש אזעקה יכניסו אותם למרחב מוגן. בלילה אנחנו בשאיפה שהם ישנו בתוך מרחב מוגן. לא תמיד זה אפשרי ולכן אנחנו משתדלים שהם יהיו קרובים למרחב המוגן ובסוף צריך לדאוג שאנשים שתלויים בנו לגמרי יהיו מוגנים. זו מציאות מורכבת ולא קלה".

על המתנדבים בכפר הוא מספר כי אלה מגיעים מכל יישובי האזור, "'עלה נגב' הוא אחד המעסיקים הגדולים בנגב. יש כאן 460 עובדים ומוקמים כאן ישוב חדש ופרויקטים כמו חווה לשילוב אנשים עם מוגבלות בתעסוקה וכפר אמנים ובעוד כמה שנים נגיע לאלף עובדים".

על כל אלה מדגיש וורצמן את תרומתם של המתנדבים שנאמדים בכ-550 איש שמגיעים מכל הארץ ויוצרים קשר רציף עם המקום גם לאחר תום תקופת השירות וההתנדבות בכפר, "נוצר קשר משפחתי", הוא אומר ומספר על "קבוצה מעניינת של מתנדבים מאירופה שחלקם מארגונים של נכדים ונינים של נאצים מאירופה וגרמניה שמרגישים צורך לכפר על המעשים של הסבא והסבתא. יש לנו כעשרים מתנדבים כאלה שפועלים כעת בכפר. הם מתנדבים לתקופה של בין שלושה חודשים לשנה".

ובחזרה לקושי ההתמודדות עם בעלי צרכים מיוחדים תחת התראות ביטחוניות, התמודדות שלא פעם מצריכה רוגע ושקט עבור המטופלים, ההיפך הגמור מהלחץ והחרדה שברגעי התראת 'צבע אדום'. "יש כאן מגוון גדול של מוגבלויות, והאי שקט היא תופעה קיימת וצריך להתמודד. לכן לא ניתן שכולם יהיו כל הזמן במרחב המוגן לכן שמים אותם קרוב. זה מאוד מורכב. אני עדיין לומד את הדברים יחד עם כל החברים ברשת. זו זכות גדולה לדאוג לאנשים שזקוקים לך במאה אחוזים".