דיון אקדמי

30 אלף סטודנטים בשמונה מכללות אקדמיות פתחו השבוע בשביתה, והצטרפו בכך לסגל הבכיר באותן מכללות ששובת כבר קרוב לארבעה שבועות.

יוסף ארנפלד , ז' בכסלו תשע"ט

אין חזית אחידה של המכללות. השביתה
אין חזית אחידה של המכללות. השביתה
צילום: שי עזרי

"הפערים בין אוניברסיטאות למכללות הם בלתי נסבלים, לרעת הפריפריה והשכבות החלשות. בתנאים הללו לא נוכל להמשיך עוד זמן רב. שר החינוך מנוכר לפריפריה. הוא מדבר על זה, אבל עושה בדיוק ההפך. ככל שמחלישים אותנו, מחלישים את הכוח של המכללות להיות מכשירים למוביליות חברתית". את הדברים החריפים הללו משמיע השבוע בשיחה עם 'בשבע' ד"ר רוברט אלבין ממכללת ספיר, העומד בראש המועצה המתאמת של ארגוני הסגל האקדמי במכללות.

דבריו של אבלין עשויים להישמע מנותקים מכל הקשר, משום שספק אם שמעתם על כך שכבר יותר משלושה שבועות שובת הסגל הבכיר בשמונה מכללות ציבוריות. השביתה פרצה בעקבות מחלוקת עם ועד ראשי המכללות (ור"מ), המל"ג והממונה על השכר במשרד האוצר בנוגע לתנאי העסקתם של המרצים.

אל מחאת המרצים הצטרפו השבוע כ‑30 אלף סטודנטים משמונה המכללות שבהן הסגל הבכיר שובת, אשר חוששים כי הם עלולים להפסיד סמסטר שלם בעקבות השביתה. מדובר במכללת ספיר, מכללת הדסה, המכון הטכנולוגי חולון, המכללה האקדמית תל אביב-יפו, המכללה להנדסה עזריאלי, המרכז האקדמי לב, המרכז האקדמי רופין והמכללה האקדמית כנרת.

במוקד השביתה עומדים חילוקי דעות חריפים בין המועצה המתאמת של הסגל הבכיר ממכללות, בראשותו של ד"ר אלבין, ובין ור"מ, שבמרכזם מסמך הבנות שנוסח לאחר שביתה בת יום אחד בשנה שעברה. בור"מ טוענים כי בעקבות המסמך נחתם הסכם, ואילו המועצה המתאמת של הסגל הבכיר מתנערת ממנו. במועצה טוענים כי ור"מ ניסחו את ההסכם באופן חד צדדי, והוא לא מבוסס באופן מלא על הסכם העקרונות שנחתם בין הצדדים.

הסכם עקרונות במחלוקת

הסכם העקרונות נחתם לפני כשנה, לאחר שביתה של יום אחד בתחילת שנת הלימודים הקודמת. בעקבות השביתה חתמה ד"ר ענת פלדמן, שעמדה אז בראשות המועצה המתאמת, על הסכם עקרונות. "באותו יום קראו לנו לדיונים ובלילה כבר חתמנו על הסכם עקרונות לסיום השביתה, עליו חתמתי מול ור"מ באישור משרד האוצר. ור"מ אמרו שייקחו את הסכם העקרונות וישלבו בו את כל ההבנות שאליהן הגענו במהלך השנה, אבל למעשה לא כל מה שסיכמנו היה שם", היא משחזרת. עד כאן אין חולק על העובדות.

ד"ר פלדמן סברה ועדיין סוברת שמדובר בהישגים טובים וראויים שמיצו את הפוטנציאל שאפשר היה להשיג, אולם כמה חברי סגל בכירים חשבו שההישגים אינם מספקים, וביקשו להחליף אותה. בשלב מסוים התעוררה תסיסה נגד ההבנות. מתוכה התגבשה קבוצה בראשות ד"ר אלבין שדרשה לפתוח מחדש את המשא ומתן, וגרסה כי בשביתה ארוכה היה ניתן להשיג יותר. בנקודה הזאת מתחילה גם מלחמת גרסאות.

"הדרישה שלנו היא להשלים את ההסכם הקיבוצי", מציג ד"ר אלבין, העומד כיום בראש המועצה המתאמת, את גרסתו. "נקבעו לוחות זמנים להמשך הדיונים להסכם קיבוצי שלם ומלא. בשלב מסוים, ד"ר פלדמן לא הייתה איתנו יותר בגלל שחרגה מקווים מוסכמים מהמשא ומתן. ערכנו בחירות חדשות שבהן נבחרה הנהלה חדשה בראשותי".

מהרגע שבו ד"ר פלדמן לא הייתה בעלת סמכות לייצג את הסגל הבכיר נפסק המשא ומתן, והניסיונות לחדש אותו עלו בתוהו. "כאשר נבחרנו, פנינו לאותם גורמים - ות"ת, ור"מ ומשרד האוצר - כדי לחדש את המשא ומתן להשלמת ההסכם הקיבוצי, אלא שמאז ועד היום הם לא רוצים לדבר איתנו. במקביל, הם ניסחו במעמד צד אחד בלבד הסכם עם שיפורים לאותו מסמך עקרונות, ומאז הם מציגים אותו כהסכם קיבוצי מלא שעליו יש לחתום בנפרד בכל מכללה. הם ניסחו מחדש את זיכרון הדברים הבסיסי, שינו אותו לטובתם, ומציגים אותו כהסכם שד"ר פלדמן חתמה עליו. למעשה אין להם שום תוקף לכפות אותו עלינו. זאת הטעייה, בריונות ורמאות", מאשים אלבין את ור"מ.

אולי באמת מוצו ההישגים?

"זה לא נכון. רוב התחומים שד"ר פלדמן חתמה עליהם היו היבטים כלכליים, כמו טבלאות שכר, תוספות בפנסיה וכדומה. פרט לכך נשאר ואקום לגבי תנאי התעסוקה כמו יציבות תעסוקתית וקביעות. הדברים הללו לא הובאו לדיון ונשארו תלויים באוויר. הדרישות שלנו באופן בסיסי הן יציבות תעסוקתית, מנגנוני שקיפות מסודרים, רגולציה בענף המכללות לחלוקת תקציבי מחקר, גמולי השתלמות והצטיינות. אין לנו תביעה ביחס להגדלת התקציב, אלא ביחס לחלוקה שלו. אלה דברים שצריכים להיות כלל-ענפיים".

"בנט מדבר על קרטל אך מחזק אותו"

בהתמשכות השביתה ובכך שסופה אינו נראה באופק מאשים ד"ר אלבין את שר החינוך ויו"ר המל"ג נפתלי בנט: "זאת שערורייה שלא תיאמן. שר החינוך נפתלי בנט מדבר על שבירת קרטל באוניברסיטאות, ומאידך מעניק להן סכומי עתק. רק בשנה האחרונה הוזרמו לאוניברסיטה העברית בלבד יותר מ‑750 מיליון שקלים, הוא מזרים כספים ועוזר מאוד ברגולציה למוסדות שיקרים לליבו כמו אוניברסיטת אריאל ומכללות פרטיות. על ידי אי התערבות בסכסוך, שר החינוך מפלה לרעה את הפריפריה ופוגע במעמד האקדמי של המכללות. זאת הפרטה של ההשכלה הגבוהה בישראל, לתת כסף לחזק את העשירים ולהחליש את הפריפריות. הוא לא הסכים לדבר איתנו ולהחליף איתנו מילה".

למה במאבק הנוכחי משתתפות פחות מכללות מאשר בסיבוב הקודם?

"כרגע מדובר על 36,000 סטודנטים שלימודיהם משובשים, 2,000 אנשי סגל, מתוכם 1,300 בסכסוך עבודה ובשביתה", עונה אלבין. לדבריו, גם באומדן מספר המכללות שאותן הוא מייצג נמצא פער מסוים, לעומת נתונים אחרים שפורסמו: "צריך לזכור שישנן 11 מתוך 17 מכללות בישראל שלא חתמו על הסכם קיבוצי שמאוגדות תחתנו, ואנחנו מנסים לקדם גם שם את העניינים".

מטבע הדברים, לד"ר פלדמן ממכללת אחווה, שעמדה עד לפני שנה בראשות המועצה המתאמת, יש גרסה שונה לחלוטין. "ד"ר אלבין הרס מועצה מתאמת של 17 מכללות", היא מאשימה, "הוא מוביל היום שמונה מכללות מרוסקות שהמרצים שלהן לא יודעים על מה הם שובתים. הם לא קראו את ההסכם והם פוגעים בעצמם ובסטודנטים. זה נזק נוראי. הם נלחמים על דברים שכבר השגנו. זה הסכם מצוין. יש דברים שלצערי לא השגנו, אבל גם הם לא יצליחו להשיג - שזה להוריד את בסיס המשרה מ‑12 שעות שבועיות לעשר, כאשר באוניברסיטאות הבסיס הוא בין שש לשמונה".

פרט לטענות הענייניות על הישגים, ד"ר פלדמן מזכירה כי צריך לקחת בחשבון את מגבלות הכוח: "הייתי אחראית על אלפי מרצים ועשרות אלפי סטודנטים, וקיבלתי את הכרעת המליאה ואת הקווים האדומים שהיא הציבה ואכן עמדנו בהם. למרות זאת הם החליטו לפרוץ את המסגרת ולא לקבל את ההסכם הקיבוצי המיוחד, שעליו כל מרצה צריך לחתום מול ההנהלה שלו. יש דברים מיוחדים לכל מכללה, ולכן לא שייך הסכם שכר קיבוצי רגיל, אלא צריך גם נוהל פנימי בין הוועד למכללה. מכללות רחוקות יותר צריכות לינה והסעות למשל".

פערים גדולים בתנאים

פרט לכך שד"ר פלדמן מאשימה את ד"ר אלבין בכך שלא פעל לפי התקנון והדיח אותה מתפקידה, היא גם מצרה על כך שבהתנהלות שלו, לטענתה, הוא מונע מהמכללות להילחם באפליה המובנית בתקציבים למחקרים שחוקריהן מפרסמים ועל התאמה לתרומות שהן משיגות בעצמן. "זה מאבק מאוד עקרוני, אבל אין מי שינהל אותו. הרבה דברים שהם נלחמים עליהם נמצאים בתוך ההסכם והם פשוט לא יודעים את זה. כשאני מדברת עם מרצים הם מבינים שהכול בסדר ותוהים איפה הבעיה".

מבחינתה, הבעיה העיקרית היום היא שאין יותר מועצה מתאמת ואיחוד של 17 מכללות. "אין מישהו שמשרד האוצר יתייחס אליו כגוף", היא רומזת אל העבר הלא רחוק. "לכל אורך הדרך הצגנו את עצמנו בחזית אחידה עם הרבה מכללות מאחורינו. את ההסכם שהשגנו החילו גם על המכללות שלא היו במועצה המתאמת שלנו. היום אין עם מי לדבר וחבל, כי זה פוגע בנו ומה שפוגע בנו, פוגע בסטודנטים".

לפחות על דבר אחד יש הסכמה גורפת: שורש הבעיה הוא הפער הבלתי נתפס בין האוניברסיטאות למכללות. "תקציבן של כל המכללות הציבוריות בישראל שווה ערך לתקציבה של אוניברסיטה בינונית אחת בישראל", ממחיש ד"ר אלבין. "באיחור מסוים המל"ג הבין שאי אפשר לעודד רק הפצת ידע בלי השקעה במחקר. אחרת המרצים יהפכו להיות כמו מורים בתיכון, ואז לא תהיה הצדקה לתואר האקדמי של המכללות ולסטנדרטים בינלאומיים".

למרות שהמל"ג החל לדרוש מהמכללות יותר מחקר, תוך הפיכת הנושא לאחד התנאים בהעלאה בסולם הדרגות במכללות בדיוק כמו באוניברסיטאות, הבעיה עדיין עומדת בעינה. "זה אבסורד, בגלל שיחס שעות הלימוד בינינו הוא חסר פרופורציה", מלין ד"ר אלבין, "הם מרוויחים 40 אחוז יותר מאיתנו ועובדים חצי מאיתנו. ההצמדה היא רק בשכר היסוד. יש להם תוספות שכר ייעודיות, כמו הנגשת זמן מלא למוסד, תוספי קריטריונים לפעילויות שהם מקיימים. לנו אין את הדברים האלה, שמעלים את השכר בצורה משמעותית".

גם ד"ר פלדמן מסכימה שמדובר בפער היסטורי, אבל לטענתה הוא נמצא במהלך איטי של שינוי. "הסטודנטים משלמים במכללה את אותו שכר הלימוד כמו באוניברסיטה", היא מזכירה, "אבל מאידך, יש להם אפשרות להתקבל בתנאים קצת יותר נמוכים. אנחנו עושים עבודה הרבה יותר קשה, הכיתות הרבה יותר גדולות, נתוני הפתיחה של הסטודנטים נמוכים יותר וכן הלאה. זה המהלך שהתחלנו ב‑2007 כשהצמידו את טבלאות השכר לאוניברסיטאות והגדילו את תקציבי המחקר. לצערי ישנם פערים נוספים, אבל שביתה לא תפתור אותם".

מור"מ נמסר בתגובה כי "הסכמים קיבוציים נחתמו ואומצו על ידי 10 מכללות ציבוריות ואושרו על ידי משרד האוצר וות"ת. ב‑14 מכללות הלימודים מתקיימים כסדרם. בסוף השבוע הציעה ות"ת למכללות השובתות לפתוח מיד בהידברות בין ההנהלות וועדי הסגלים המקומיים, כאשר נציגים של הארגון המתאם ייטלו חלק בכל הפגישות, כמו גם נציגי ות"ת והממונה על השכר במשרד האוצר. נציגי הסגל הבכיר במכללות השובתות דחו לחלוטין הצעה זו. הממונה על יחסי עבודה במחוז ירושלים ודרום הזמינה אליה את נציגי המרצים וההנהלות בשלוש מכללות ששובתות. לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה, הממונה אמורה לתווך בסכסוכים מעין אלה. ההנהלות של המכללות נענו להזמנה אבל הוועדים פשוט סירבו לבוא. זהו צעד מאוד יוצא דופן ביחסי עבודה. ור"מ רואה בחומרה רבה את הנחיית המועצה המתאמת לוועדים לא להיפגש עם הנהלות המכללות, הנחיה זו אבסורדית במערכת יחסי עבודה. אנו מצרים על כך שמיעוט קיצוני שאינו מייצג את ארגוני הסגל במרבית המכללות גורם נזק אדיר לסטודנטים, למרצים ולמערכת ההשכלה הגבוהה בישראל".

מלשכת שר החינוך נפתלי בנט לא נמסרה תגובה עד לסגירת הגיליון.