שחיתות, לצערנו, היא חלק מהחברה האנושית. סטטיסטית, בקבוצת בני אדם תמיד יתקיים החלק הגדול של הישרים, העמלים, הנושאים על גבם את נטל הייצור, תשלום המיסים וההגנה, ולצידם חלק קטן שיבקש ליהנות מכל זה בחינם.
שחיתות התקיימה בכל חברה בתולדות האנושות. אפילו בחברות שעל פניו אמורות היו להיות מוסריות ונעלות נרשמה שחיתות, כמו למשל בכנסיה הקתולית. ואלא אם כן הטכנולוגיה המתקדמת בקצב מהיר מדי תשנה את אופיו הפסיכולוגי והחברתי של האדם, שחיתות תמשיך ללוות אותנו גם בעתיד.
התרגלנו לחשוב ששחיתות רלוונטית לבצע כסף בלבד. ואכן "כסף יעוור עיני חכמים". אך בני האדם חומדים דברים רבים ומגוונים ולוטשים עיניהם גם לסמכות ושררה ולכבוד העצום הנלווה אליהן. המדינאי האתונאי פריקלס כתב כבר במאה החמישית לפנה"ס כי "היכן שתמצא את האדם שם תמצא גם את הרצון לשלוט". תומס ג'פרסון לימד כי "כאשר אדם נושא עיניו לעמדת שררה, רקב מתחיל לפשוט בעצמותיו".
השאלה, אם כן, אינה אם במדינה מסוימת מתקיימת שחיתות, שכן זהו נתון קבוע. השאלה שצריכה להעסיק אותנו בהקשר הזה היא מה מבדיל בין מדינה שיש בה גילויי שחיתות לבין מדינה מושחתת.
ההבדל הוא שבמדינה שיש בה גילויי שחיתות השחיתות נעשית במחשכים; מפוחדת, נרדפת, חוששת מהאור (ע"ע "חומר החיטוי הטוב ביותר"). במדינה מושחתת, לעומת זאת, השחיתות חסרת בושה, בוטה, טבעית וגלויה- לפחות חלקית.
רק בסיציליה שופט ומאפיונר יסבו יחד לארוחת ערב במסעדה ולמחרת יזכה השופט את בנו של המאפיונר מאשמת רצח. רק במדינת עולם שלישי אפשר להחליק כמה שטרות לשוטר כדי להימנע מדו"ח תנועה או קנס על הפעלת עסק ללא רישיון. הפרקטיקה ידועה הן לאזרחים והן לשוטרים והם אפילו לא צריכים לדבר ביניהם- די בקריצת עין או במישוש האצבעות בפנטומימה של "מרשרשים" כדי להתניע את האינטראקציה. רק ברפובליקת בננות השלטון אמנם נבחר על ידי העם אך לאחר מכן נתפס בכוח על ידי חונטה שנוטלת לעצמה סמכויות לא לה, עושה דין לעצמה ומעניקה לגיטימציה לעצמה. מנגד, רק במדינה מתוקנת נאלצים אלו המושכים בחוטים מאחורי הקלעים (פקידים בכירים, טייקונים או עבריינים) להתמודד עם האנונימיות, עם הפער בין העוצמה בפועל לבין אי היכולת להתרברב. וזכורה השורה האלמותית מתוך הסרט "מתחת לאף": וואלכ בא לי לעמוד על השולחן ולצעוק "אני סמי בן טובים דפקתי הקופה!". אבל סמי ושותפיו ידעו היטב, לפחות בתחילת הדרך, למה עדיף להם לשמור את הכסף ששדדו ובאותה המידה לשמור גם על הפה.
הסופר ה.ג'. וולס כתב את המשל על חברה דמיונית המחולקת לאלו החיים מעל פני הקרקע במסגרת חברתית נורמטיבית וליצורים אפלים ומסואבים החיים מתחת לפני הקרקע. מדי פעם מגיח אחד האחרונים ממאורתו וחוטף את אחד מבני האור. זהו אירוע קשה אך החברה ממשיכה להתקיים. מנגד, ההישג הרגעי של בני האופל מותיר אותם להתבוסס בבהמיותם באפלה. והרי זהו משל לטבע החברה. שחיתות מתנהלת מתחת לפני הקרקע ולעיתים גורמת נזקים. אך חברה מתוקנת המגנה שחיתות ונלחמת בה תתגבר על כך ותפרח. כנ"ל במעשיה מאת ר.ל. סטיבנסון על ד"ר ג'קיל, הרופא הטוב והמיטיב עם סביבתו. מיסטר הייד, המייצג את הצד האפל של נפשו, משחר למעשים רעים רק בלילה, בחסות העלטה, כאשר אין כמעט אנשים ברחובות. גם לתודעתו המעוותת של הייד ברור כי אם יפעל בגלוי, לאור היום וכך יעשו גם אחרים, כל החברה תדרדר לשחיתות ואז אף הוא עצמו יהפוך לקורבנה. המושחת זקוק לחברה מתוקנת כדי להמשיך להיות מושחת. הוא תלוי בהגינותה של החברה כדי לפעול נגדה באי-הגינות.
מדינת ישראל, תודה לאל, אינה מדינה מושחתת. יש בה מקרי שחיתות ואיים של שחיתות- בפוליטיקה, בשירות הציבורי, במערכת המשפטית ובעולם העסקי. כאשר מקרי שחיתות מתגלים הם מטופלים ביד קשה וטוב שכך. אמנם מערכת אכיפת החוק בישראל אינה מושלמת ויש בהחלט הרבה מה לשפר בתחום המאבק בשחיתות. אך המגמה חיובית.
ומה שחשוב הוא שהשחיתות בישראל מבוישת. כשראש ממשלה קיבל מעטפות מזומנים מטייקון זה נעשה בחדר סגור וברישום פיראטי בכתב סתרים. רק הלשנה של עדת מדינה פיצחה את קשר השתיקה העברייני. כאשר פרקליטה בכירה הדליפה פרטים מחקירת אריק שרון היא עשתה זאת בסתר, בתקווה שלא יעלו עליה. כאשר נחשפה היא הועמדה לדין ונזרקה מהפרקליטות.
שר בממשלת ישראל משנות ה-70 העדיף להתאבד רק לאור חשדות להתנהלות מושחתת. ח"כים, שרים ונשיאים הועמדו לדין או סיימו את תפקידם משנחשפו קשריהם הפסולים עם עבריינים או בעלי הון, קשרים אותם דאגו להסוות היטב. איש עסקים בכיר יושב בכלא על הרצת מניות. שופטת הודחה על התכתבות חשאית ואסורה עם פרקליט בניגוד לכללי הצדק הטבעי והמשפט ההוגן.
אז ישראל אינה מדינה מושחתת. אבל יש לעמוד על המשמר כל העת. בעיקר יש לוודא שהשחיתות לא מרימה את ראשה המכוער. אז אם יום אחד תשמעו, סתם דוגמה, על יועצת משפטית שהגיעה לכנסת על מנת לייצג את עמדת הממשלה ובמקום זאת, קבל ח"כים, נציגי ציבור, תקשורת המונים ורשתות חברתיות, הציגה את הממשלה כארגון פשע, תקפה את עמדת הממשלה וסיכלה אותה תוך כדי שהיא קוראת בגלוי להעברת הסמכות השלטונית לידי הדרג הפקידותי מבלי שייתן דין וחשבון לציבור או לדרג הנבחר, זכתה לגיבוי ומחיאות כפיים של המערכת המשפטית ועוד המשיכה לכהן בתפקידה, דעו לכם שזהו היום בו רקב החל להתפשט בקרב אלו שלא מוכנים עוד להסתפק בנהיגה מהמושב האחורי מאחורי חלונות כהים. זהו היום שבו השחיתות איבדה את הבושה.