לא לשכוח לקנות לאישה משהו יפה ל"חג"

ביום שני חל חג החורף של הפמיניסטיות – יום המאבק בגברים. איך לפנק את בת הזוג?

גיל רונן , ט"ו בכסלו תשע"ט

מתנה
מתנה
צילום: Thinkstock

ביום שני הבא עלינו לטובה יחול חג החורף של הפמיניסטיות – "יום המאבק באלימות נגד נשים".

זהו יום שהתנועה הפמיניסטית הבינלאומית קבעה שיש לומר בו כמה שהגברים רעים, רשעים ובעיקר אלימים. המילה הזו, "אלימות", היא הרי מילת הקסם של הפמיניסטיות ושל השמאל בכלל. באמצעותה מגדירים מי אויב ומי ידיד.

זו מילה נפלאה, שניתן להחיל אותה על כל מה שרוצים: אלימות פיזית, מינית, מילולית, רגשית, כלכלית, משפטית – ועוד היד נטויה. כל זמן שמחילים אותה רק על גברים יהודיים, כמובן.

לפי המסורת הפמיניסטית המקומית, החג – וגם הימים והשבועות שלפניו – מוקדש לדקלום בלתי פוסק של מספרים שאיש אינו יכול לעמוד מאחוריהם. "עשרים נשים נרצחו" הוא אחד הדקלומים האהובים ביותר, ומי שמדקלמת אותו אפילו פעם אחת – ובתנאי שהדבר ייעשה מול גבר כלשהו – יוצאת ידי חובתה.

את יתר העבודה יעשו העסקניות הפמיניסטיות בכנסת ובתקשורת. הן גם אלה שידאגו להעביר עוד כמה חוקים אנטי-גבריים, ועוד תקציבי עתק למוסדותיהן, לכבוד החג.

בלי אמת

המספרים האמיתיים לגבי אלימות שונים בתכלית אבל זה היופי שבחג – הוא לא באמת תלוי-מציאות. יכולים לבוא אלף מומחים ולהסביר שאינספור מחקרים הוכיחו שנשים הן לא פחות אלימות (פיזית) מגברים במסגרת הזוגיות (מחוץ לבית זה סיפור אחר). אפשר להצביע על נתוני האמת לגבי רציחות ע"י בני זוג ובני זוג לשעבר (לפי המשטרה, שש נשים נרצחו השנה ע"י בני זוג וגבר אחד נרצח ע"י בת זוג) ולהצביע על כך שמדובר במספר זעיר בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.

כל זה לא רלבנטי. מה שחשוב הוא לומר "עשרים נשים נרצחו!", או "עשרים נשים נרצחו על רקע מגדרי!", או "כל שבוע נרצחת אישה!", או "מאה נשים נרצחו בחמש השנים האחרונות!" או "הטרור הגברי נמשך!" ובעצם מה שרק רוצים, כל זמן שהמסר הוא חד משמעי: הגברים רוצחים פה את הנשים וזהו. זהו! בכך מסתכמים יחסי גברים ונשים בפינה זו של המזרח התיכון.

חשוב גם לזכור מה לא לומר. בשום אופן אין להזכיר את ההגנה שגברים מספקים לנשותיהם. אין להזכיר את הגברים שמפרנסים את משפחותיהם ביזע ובאהבה בלי לדרוש כלום בתמורה. אין להזכיר את הגיבורים שמגינים עלינו מול האויב האמיתי כי ממילא היא תענה לך שיש גם נשים קרביות אז מה אתה מדבר שטויות. ודאי שאין לשאול מה הטעם בספירת הגופות השנתית הזו ומה היא אמורה להוכיח.

פינוקים

וכל זה מביא אותנו לשאלה – איך נפנק את האישה לכבוד חג השנאה החשוב הזה? זו בעיה קשה, כי אם תקנה לה עגילים, נניח, או שתצא איתה לטיול, או כל דבר מהסוג הזה – הרי שאתה בעצם תזכיר לה שאנחנו חיים בפטריארכיה ושיש פערי שכר גדולים בין המינים על אותה עבודה (אין באמת, אבל לא משנה) וכו'.אז איך בכל זאת לפנק את האישה? מה לקנות לה?

אפשרות אחת היא סט אזיקים לגבר שתוכל לשים עליך כשהיא כועסת – רצוי גם לרגליים.

אם אפשר שזה יהיה אזיק אלקטרוני, הרי שהיא תדע שהיא מסודרת, והיא לא תהיה תלויה במשטרה בפעם הבאה שאתה תפר צו הרחקה.

ניתן להתקין כפתור מצוקה שיצלצל בתחנת המשטרה ולשכת הרווחה שליד ביתך.

ברשתות יש הנחות על שוקרים חשמליים וגז מדמיע לשימוש ביתי.

הבנתם את הרעיון... חג שמח!

נ.ב. המאמר רלבנטי רק לגבי בנות זוג פמיניסטיות מהסוג המורעל (וגם לגביהן, לא באמת)... וקחו בחשבון שבכל כלי התקשורת מתפרסמים בימים אלה מאמרי הסתה קשים ורצופי שקרים נגד גברים.

הכותב הוא אב לשניים ויו"ר תנועת המשפחה