בשבע מהדורה דיגיטלית

דירה להחרים

ההודעה של חברת Airbnb על הסרת הדירות של יהודים שמעבר לקו הירוק מאתר החברה, מלאה בטביעות אצבעותיהם של ארגוני ה-BDS.

יוני רוטנברג , ט"ו בכסלו תשע"ט

Airbnb
Airbnb
צילום: ISTOCK

"אף מנכ"ל של תאגיד ענק לא קם בוקר אחד עם פרץ אידיאולוגי ומחליט למשוך את העסקים שלו מיהודה ושומרון או מישראל בכלל. לכל ידיעה כזאת שפורצת פתאום לחדשות קודמות שנים של לחץ ולובינג של ארגוני BDS", כך פותח את השיחה איתי ראובני מארגון NGO Monitor, ומספק לנו הצצה די נדירה לעולם שלם של פעילות, שרחוק רוב הזמן מהעין הישראלית, אבל ברגע אחד פורץ אל לב התודעה ומשפיע על המעמד הבינלאומי של ישראל ועל הכלכלה שלה.

"לפני שלוש שנים", הוא מדגים, "אמר פתאום מנכ"ל אורנג' העולמית בכנס בקהיר, שאם היה יכול היה סוגר את כל העסקים שלו בישראל. התקשורת רעשה וגעשה, לא הבינו מאיפה זה נחת פתאום, אבל זה לא נכון. הדף על חברת אורנג' היה קיים באתר 'מי מרוויח?' כבר שנתיים לפני כן. ארגונים פלשתיניים וצרפתיים זיהו את הפוטנציאל והתחילו להפעיל לחצים שונים, ורק אחרי זה הגיעה ההכרזה הזאת".

ראובני מתאר בפנינו את שיטות הפעולה הקבועות של הארגונים הללו. הכול מתחיל באתר ישראלי בשם "מי מרוויח?", שמאגד בתוכו מידע על כל החברות שמרוויחות מה"כיבוש". בעזרת חיפוש פשוט יכול כל איש עסקים או לקוח לקבל מידע מפורט על הפעילות העסקית של החברות השונות מעבר לקו הירוק, דבר שמבחינת אנשי האתר נחשב לעבירה על החוק הבינלאומי. מבין החברות השונות שמוזכרות באתר, בדגש על התאגידים הגדולים, מנסים ארגוני ה-BDS לאתר חברות שיש פוטנציאל גבוה לכך שייכנעו ללחץ להחרים את הפעילות מעבר לקו הירוק. ברגע שישנו איתור, מתחילה העבודה המאומצת.

"הארגונים הללו עובדים במין תנועת מלקחיים. הם תוקפים מלמעלה על ידי שידול של אליטות כלכליות וגורמים ממשלתיים ללחוץ על אותה חברה ולאיים עליה שאם לא תפסיק את הפעילות הם ינתקו איתה את הקשר, ובמקביל תוקפים גם מלמטה באמצעות הפגנות ומחאות ברשת שיוצרות לחץ ציבורי על החברה", מסביר ראובני. לדבריו, הארגונים השונים עובדים בשיטת המקל ולא בשיטת הגזר, כאשר הם מעמידים את בעלי החברות בפני ברירה לא קלה בכלל. במקרה של Airbnb, טביעות האצבע של הלחץ החזק שהופעל מזוהות בנקל, לפי העיתוי של ההודעה על הסרת 200 הדירות שמעבר לקו הירוק.

"מועצת זכויות האדם של האו"ם העבירה לפני בערך שנתיים החלטה שערורייתית, לפיה תפורסם רשימה שחורה של חברות שמקיימות פעילות עסקית בשטחי יו"ש. אין דבר כזה בשום מקום אחר בעולם. פרסום הרשימה נדחה שוב ושוב, אבל בעוד שבועיים נקבע מועד לפרסום, ונראה שהפעם זה כבר לא יידחה. בנוסף לכך, ההודעה של חברת Airbnb מגיעה ימים ספורים לפני דו"ח שארגוני ה‑BDS שטיפלו בה תכננו לפרסם. ברור כשמש שהלחץ הזה הוא שגרם לחברה לפרסם את ההודעה בעיתוי הזה, כשהיא מבינה שיש לה הרבה מאוד מה להפסיד מפרסום שמה ברשימה השחורה ובדו"ח", אומר ראובני.

סטנדרט כפול

פעילות ה-BDS מתרכזת בעיקר בארגונים מחו"ל, רבים מהם מארצות הברית. בישראל החרם נתפס כבלתי לגיטימי, ולכן ארגוני השמאל נמנעים מלתמוך בכך בריש גלי. לטענת ראובני זו אינה אלא העמדת פנים לצורכי תדמית, כשבפועל רבים מהפעילים תומכים בחרם, ואף הארגונים עצמם משתפים פעולה בדרכים סמויות עם תנועת ה‑BDS. "רבים מארגוני השמאל ממומנים על ידי גורמים תומכי BDS, ולמעשה הם מהווים שליחים שלהם כאן. זו תחפושת שהם עוטים, אבל אחרי שהם עוזבים את הארגון זה מתגלה. 'שוברים שתיקה' הוא דוגמה מצוינת לכך. אנחנו מוצאים פעילים רבים שאחרי שעזבו את הארגון חשפו את פרצופם האמיתי והתחילו לקרוא לחרם על ישראל. הם מחבקים ומנשקים את עומאר שאקיר, פעיל BDS בולט שעומד מאחורי החרם של Airbnb. יולי נובק, שעמדה בראש הארגון, פרסמה מאמר תמיכה ב-BDS, ומזדהה עם ארגונים שמדברים על נכבה ועל חזרה לגבולות 48'".

ראובני מעריך שהצעד של Airbnb יפגע קשות בחברה, ושהוא נעשה באופן חפוז ולא בחוכמה בגלל לחץ הזמנים שנוצר. לטעמו, האופן שבו הכריזה החברה על הסרת הדירות היה גם מגומגם ומלא סתירות וגם הבליט את האפליה הגזעית. ואכן, ההודעה של החברה הצליחה לעורר את חמתם של יהודים אמריקאים בעלי השפעה, שבדרך כלל מזוהים עם השמאל ומתנגדים להתנחלויות. במרכז שמעון ויזנטל פרסמו הודעה שבה הם קוראים לחרם צרכנים על Airbnb, וארגון בני ברית הוציא הודעה חריפה שמגנה את ההחלטה, מתארת אותה כסטנדרט כפול כלפי ישראל וקוראת לחברה לחזור בה.

"יש בעולם מקומות רבים שמתבצע בהם כיבוש של כוח זר והתיישבות אזרחית, כמו הכיבוש הטורקי בצפון קפריסין, כיבוש מרוקו במערב הסהרה והכיבוש הרוסי באי קרים", אומר פרופ' יוג'ין קנטרוביץ', מומחה למשפט בינלאומי וראש התחום בפורום קהלת. "בכל המקומות האלה Airbnb ממשיכה לפרסם דירות להשכרה ואין לה שום בעיה של חוק בינלאומי וזכויות אדם. במקומות האלה יש אכזריות הרבה יותר גדולה, והפגיעה בזכויות האזרח חמורה בהרבה. אבל רק כשזה מגיע לישראל זה נהיה בעייתי. זה מוביל למסקנה פשוטה: מדובר באנטישמיות טהורה ותו לא".

קנטרוביץ' טוען שהאפליה הבוטה והניחוח האנטישמי, הם אלה שגרמו לארגונים יהודיים מהצד השמאלי של המפה לחרוג ממנהגם ולמחות נגד מהלך שקשור להתנחלויות. הטענה שלו, לפיה החברה ממשיכה לפרסם דירות באזורים שנויים במחלוקת ותחת כיבוש, לא נשלפה מהמותן. פורום קהלת שבו הוא פעיל עובד במשך תקופה ארוכה על דו"ח מקיף בכמה חלקים, שמפרט את החברות הגדולות בעולם שפועלות באזורים כאלה. עוד לפני שהתפוצצה פרשת Airbnb, כאשר בקהלת כבר ידעו על הלחצים שמופעלים עליה, תיארו בדו"ח את הפעילות הענפה של הארגון באזורי סכסוך דומים לישראל.

"אין שום חוק בינלאומי או נורמה שאומרת שאסור לעשות עסקים באזורי אסון", אומרים בפורום קהלת, "הרשימה השחורה של האו"ם והנתונים שמציגים ארגוני ה‑BDS בפני חברות הם שקריים לחלוטין. אין תקדים לכך שהאו"ם מכין רשימה שחורה של עסקים שצריך להחרים אותם, זה נעשה אך ורק נגד ישראל. בדו"ח אנחנו מוכיחים שהחברות הכי גדולות, שמחזיקות מחלקות משפטיות ושוקלות כל צעד, ואפילו חברות ממשלתיות בבעלות ממשלת צרפת או בלגיה, פעילות באזורים כבושים ואין בזה שום בעיה. יש אפילו בנק בבעלות משותפת של ממשלות בלגיה ולוקסמבורג, שמממן בפועל פעילות של התנחלות מרוקאית בשטחי מערב הסהרה הכבושים".

סיכוי גבוה לתביעה

פרט לסיוע של הדו"ח בהצגת ההחלטה של Airbnb כאנטישמית, הוא גם עשוי להוות כלי במאבק המעשי בחברה, שנפתח מיד עם ההודעה שפרסמה. עומר ברנדס, עורך דין ישראלי, החל מיד עם פרסום ההודעה באיסוף חומרים לקראת הגשת תביעה ייצוגית נגד החברה. על פי חוק החרם, שנחקק כבר ב‑2011, יכולים בעלי עסקים שניזוקו בעקבות פעילות של חרם נגד ישראל לתבוע את החברה המחרימה ולקבל ממנה פיצוי כספי. "החוק מגדיר חרם כעוולה אזרחית שמגיע בגינה פיצוי", הוא מסביר, "ובעקבות תיקון נוסף שעבר לאחרונה, ישנה גם האפשרות לתבוע חברות עולמיות בבית משפט כאן בארץ. מהתייעצויות שערכתי עם עורכי דין מומחים בתחום התביעות הייצוגיות, נראה שיש סיכוי גבוה לתביעה. האפליה הבוטה שעולה מההחלטה, כפי שהיא משתקפת בדו"ח של קהלת, מהווה עילה ברורה לתביעה". ברנדס נמצא כמובן רק בשלבים הראשונים של איסוף החומר, והוא מחפש בעלי צימרים ודירות ביו"ש שפרסמו באתר ועתידים להיפגע מהסרתם.

"פרט למישור האזרחי, שבו צריך כל מי שנפגע לתבוע את החברה ואת הארגונים שהסיתו אותה לכך, גם הממשלה צריכה לנקוט צעדים", אומר פרופ' קנטרוביץ', "החברות צריכות להבין שיש מחיר לחרם כזה, ולחשוב פעמיים לפני שהן נכנעות ללחץ של ה‑BDS".

"מדינת ישראל צריכה לספק מקלות וגזרים", מסכים איתו ראובני, "לפעול בהידברות עם ראשי החברה לביטול ההחלטה מצד אחד, אבל גם להשתמש בסנקציות שיש בידה להטיל מאידך. מניעת כניסת פעילים, לדוגמה, היא סנקציה שלא מופעלת בצורה נכונה. אנחנו מכירים פעילי BDS מרכזיים שיוצאים ובאים באופן חופשי לישראל, במסווה של קבוצות תיירים".

בסופו של דבר, אם מסתכלים על התמונה הכוללת ולא רק על הקרב הנוכחי, תנועת ה‑BDS רחוקה מלעמוד ביעדים שהיא מציבה לעצמה. היא לא מהווה איום אסטרטגי כמו שהיה נראה בהתחלה, אך עדיין לא יהיה נכון לזלזל בה. ראובני מגדיר זאת כך: "תנועת ה‑BDS היא לא איום קיומי, ולא היו לה הצלחות ברמה הכלכלית הלאומית. כן יש לה לפעמים הצלחות ברמה התודעתית והבינלאומית. לא צריך להיבהל ממנה, אבל גם לא כדאי להתעלם ממנה".