בשבע מהדורה דיגיטלית

חוסר ביטחון

בזמן שבנט ושקד עוד התלבטו האם להתפטר, בסביבת ראש הממשלה כבר ידעו שזה ייגמר בהתקפלות

יאיר שרקי , י"ד בכסלו תשע"ט

דמויות משנה בהצגה של נתניהו. בנט ושקד
דמויות משנה בהצגה של נתניהו. בנט ושקד
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

לעיתים הכרוניקה הפוליטית חזקה יותר מכל ניתוח ופרשנות של בדיעבד.

רצף האירועים ממחיש כיצד הכול מתוזמן ומתוזמר, במחזה שבו בכירי הקואליציה הם רק ניצבים ודמויות משנה ונתניהו הוא השחקן הראשי. את השבוע דווקא פתחו כחלון ובנט בסערה כשהתייצבו זה אחר זה באולפן 'החדשות' והודיעו שהממשלה סיימה את דרכה, וגם טרחו להסתודד במופגן בחדר האיפור, משוכנעים שהפעם ילמדו את נתניהו לקח. לא חלפו 24 שעות ושניהם כבר צעדו בסך אל המלכודת שהטמין להם נתניהו. ראשון היה כחלון שזומן לקריה בתל אביב כדי לספק לנתניהו רק דבר אחד – זמן. רגע אחרי ששר האוצר נכנס אל החדר הסגור, יצאה מלשכת ראש הממשלה ההודעה על הצהרה מיוחדת שימסור בשמונה בערב. הפגישה רק התחילה, אבל נתניהו ידע כבר איך היא תיגמר. טקסט הסיכום, סביר להניח, נכתב עוד לפני שכחלון הגיע לקריה. גם חדר העיתונאים הוכן מבעוד מועד.

בנט ושקד הבינו לאן נושבת הרוח, והזדרזו להודיע על מסיבת עיתונאים דרמטית כדי לשדר לנתניהו שהם רציניים ושלא יכריז על עצמו כשר הביטחון. מה שהיה ניסיון של הרגע האחרון למנוע מנתניהו לסנדל את עצמו בהצהרה מול המצלמות, הפך להחלטה פזיזה שסינדלה דווקא אותם. נתניהו לא נבהל. לחדר התקשורת בקריה הוא נכנס בפנים חתומות כשהוא מלווה בקצינים ומאבטחים באיחור קל של עשר דקות, אבל הטקסט לא השתנה גם לאחר שקיבל את הדיווח על מסיבת העיתונאים המתוכננת של הבית היהודי. הוא בחר את הלוקיישן היטב והגיע עם נאום מהודק. הפנייה הייתה ישירות אל אזרחי ישראל, או מדויק יותר אל מצביעי הימין. הוא הודיע לבנט דרך הטלוויזיה שלא יעניק לו את תיק הביטחון, ובאותה הזדמנות שלח אותו להסביר לבוחריו כיצד העז לפרק את הממשלה. אותה ממשלה, אגב, שנתניהו לא היסס לנסות לפרק לפחות פעמיים, במשבר התאגיד ובמשבר חוק הגיוס.

בשעה שאחרי הצהרת נתניהו, הטלפון של בנט לא הפסיק לרטוט. הוא לא היה צריך לענות כדי לדעת מה עצתם ובקשתם של כל המתקשרים המבוהלים. מספיק היה להביט בשמות שמתחלפים על הצג. השיחה היחידה שהתפנה לענות לה הייתה מפרופסור ישראל אומן. בנט חשב שיקבל ממנו את העצה שרצה לשמוע. לפני ארבע שנים הוא עודד אותו לדרוש את תיק המשפטים גם במחיר אי כניסה לממשלה. בנט היה זקוק בדיוק לחיזוק כזה בהחלטתו להתפטר, אבל הפרופסור הפתיע ואמר: "אל תתפטר". בנט ההמום ניסה להקשות: אבל זה בדיוק הפוך ממה שלימדת אותי. מעכשיו בכל משא ומתן אני אגיע חלש. "זה אומנם יכרסם באמינות", השיב הפרופסור, "אבל המדינה חשובה יותר".

החידוש של אומן לא היה בכך שהוא האיר את עיניו של בנט מהי טובת המדינה. הוא הרי חבר קבינט ויודע שבניגוד לרמיזות של נתניהו לא מתחוללת ברקע שום דרמה ביטחונית חריגה, אבל מה שחידד אומן זה עד כמה הציבור מאמין לנתניהו. אחרי השיחה הזאת המשיך בנט לפגישה המכריעה עם איילת שקד.

בשעה שבנט ושקד ישבו בלשכת שר החינוך בתל אביב והתלבטו האם להתפטר, בכיר בסביבת ראש הממשלה כבר ידע להעריך באוזניי שזה ייגמר בהתקפלות. נתניהו מכיר את בנט היטב, וגם יודע את נפשה של הציונות הדתית. הוא מחזיק אצלו את מילות הצופן שמגייסות פעם אחר פעם את המגזר להיכנס תחת האלונקה של הליכוד. אותה שיטה שבבחירות האחרונות סחפה ברגע האחרון את המצביעים הסרוגים לליכוד, והרימה אותו לשלושים מנדטים על חשבון הבית היהודי.

הסוף ידוע. בנט ושקד הלכו לישון בידיעה שמחר שוב יעניקו לנתניהו ניצחון. הברירה השנייה הייתה להוציא לעצמם עין כדי להוציא לנתניהו שתיים. גם הנאומים שהקריאו בבוקר שידרו את השניות שהם נתונים בהם. הטקסט כולו הסביר מדוע צריך לפרוש מהממשלה, אבל המסקנה הייתה הפוכה. יותר קל היה לסכם במשפט אחד: לא היה כלום כי אין כלום.

להיטות לא ברורה

עוד ריקושט שניתז מנאום בנט היה המשפט על הלוחמים שמפחדים מהפרקליט הצבאי יותר משהם מפחדים מיחיא סינוואר. הדימוי לא כוון אישית לפצ"ר שרון אפק אלא לעודף המשפטיזציה בצה"ל, אבל המערכת כולה נזעקה בקול רעש גדול. פוליטיקאים מטבע הדברים ניסו לגזור קופון פוליטי, אבל גם מתוך המערכת הצבאית שכפופה לדרג המדיני תקפו את בנט. מלשכתו של בכיר בצה"ל תדרכו: "הלוחמים שהיו בשבוע שעבר סמוך לביתו של יחיא סינוואר לא פחדו", והצנזורה אישרה. יש משהו מטריד מאוד אם כדי לסגור חשבון עם בנט בכירים בצה"ל סוחרים במידע רגיש על אותו מבצע מיוחד, שכל משפט שקשור בו ועלול להסגיר את זהות הלוחמים המעורבים בו חסה עד עכשיו תחת איפול כבד.

להתנהלות התמוהה הזאת אפשר לצרף גם את הדיווחים על ניסיונותיו של הרמטכ"ל לדחוק שוב את רגליו של עופר וינטר, אחד הקצינים הבודדים שמאתגרים את תפיסות המערכת. איזנקוט שכזכור לא קידם את וינטר לתפקיד מפקד אוגדה, גם לא רצה אותו כמזכיר צבאי, לא של ראש הממשלה ולא של שר הביטחון. הסיבות ליריבות ביניהם כבר לא חשובות. קורה שהרמטכ"ל לא מסתדר עם חלק מהקצינים הבכירים, אבל המקרה הזה כבר נראה כמו אובססיה. ליברמן כפה על איזנקוט לאפשר לו למנות את וינטר למזכירו הצבאי, אבל מיד לאחר שהתפטר מהממשלה, בפגישה הראשונה בין איזנקוט לנתניהו, עלה הצורך הבהול "להסדיר את שתי המזכירויות", או בניסוח פשוט יותר - לשלוח את וינטר הביתה.

לא ברור איזה תרחיש הטריד יותר את צמרת הצבא, האפשרות שוינטר יהיה מזכירו הצבאי של בנט, או המצב החדש שבו וינטר יקבל קשר ישיר לראש הממשלה נתניהו, שהוא גם שר הביטחון. בעולם מתוקן אפשר היה לקבל את הגרסה הרשמית של צה"ל לפיה מדובר בהסדרה טכנית בלבד, שנועדה למנוע כפילות מערכתית כששר הביטחון וראש הממשלה הם אותו אדם. אבל הרקע והלהיטות מעוררים את החשש שלא רק שיקולים ענייניים היו כאן. מי שחתך בסוף את הדיון היה נתניהו שהבהיר שוינטר יישאר. עכשיו אפשר לקוות שצמרת צה"ל תהיה פנויה לדברים החשובים באמת.

גישה אחרת

ביום שבו חזר אריה דרעי בחגיגיות לכהן כשר בממשלה, שאלתי אותו האם הוא יכול להבטיח שלא נראה חוקרים מגיעים אליו שוב למשרד. דרעי לא אהב את השאלה, אבל השיב: "כל מה שמדברים על עבירות וכתב אישום מדובר על לפני 25 ו‑30 שנה, מאז עברו יותר מ‑15 שנה, ולא הואשמתי אפילו על עבירת תנועה".

בסביבתו ממש זעמו על השאלה. לא הם ולא הוא ידעו שכבר במהלך 2015 תיפתח ביאח"ה חקירה סמויה נגדו בעקבות תנועות חשודות של סכומי כסף גדולים בחשבון הבנק שלו. רבים טענו השבוע, לאחר שהמשטרה המליצה להגיש נגדו כתב אישום בשורה של עבירות, שדרעי לא למד כלום. אבל צריך לשים לב להבדל מרכזי: בסיבוב הקודם הוא ניהל קמפיין ציבורי סוער, תקף את מערכת אכיפת החוק, הביא את ש"ס לשיא של 17 מנדטים וסיים בכלא. הפעם דרעי נחוש להפיק את הלקחים. הוא מרכין ראש בפני המערכת, מקפיד לא לתקוף את המשטרה, גם לא על הסחבת השערורייתית שבה התנהל התיק - שלוש שנים של חקירה מייגעת.

דרעי עדיין מאמין שהוא יצליח לצאת בלא כלום. מבחינת המלצת המשטרה, סעיפי האישום המרכזיים דווקא נותרו בחוץ - גם סעיף השוחד וגם הסעיף של גניבה מעמותה. נותרו בעיקר עבירות כלכליות של מיסוי, עבירות שאין להקל בהן ראש, בטח לא כשמדובר בפעם השנייה, אבל עדיין יהיה קל יותר להכשיר אותן ציבורית ולהגיע להסדר טיעון כלשהו עם הפרקליטות.

מבחינה פוליטית דרעי דווקא חותם חודש מוצלח אחרי הבחירות המקומיות וניצחונו של ליאון. קהל הבוחרים המצומצם שלו ממילא לא מתרשם מהמלצת המשטרה ומאמין בחפותו, אבל העננה מקשה עליו להרים את הראש. עכשיו הוא יצטרך להמשיך לנהל מערכת בחירות גם אחרי המלצות המשטרה. השראה איך עושים את זה הוא תמיד יוכל לקחת מחבר אחר, בנימין נתניהו.

לתגובות: 2sherki@gmail.com