עדות מצוק איתן. ארכיון
עדות מצוק איתן. ארכיוןתומר נוברג. פלאש 90

השר נפתלי בנט קבל השבוע על יתר המשפטיזציה הכובלת את ידיהם של לוחמי וקציני צה"ל במערכה מול האויב.

על ביקורתו זו ספג מתקפה לא מבוטלת של אנשי משפט ופוליטיקאים. הוויכוח סביב הסוגיה הזכיר לקצין מודיעין קרבי בדרגת רס"ן סיפור אישי בו היה מעורב במהלך מבצע 'צוק איתן', סיפור על שיקולים זרים שבלמו תגובה צה"לית צבאית מיידית מול מוקד טרור.

הקצין מסר לערוץ 7 את סיפורו תוך בקשה לשמור על עילום שמו ואולם פרטיו המלאים שמורים במערכת הערוץ, וזה סיפורו:

זה היה באחד הלילות הארוכים של הלחימה. בתור קצין מודיעין באחת האוגדות הלוחמות איתרתי פעילות תצפית והכוונת אש מאחד הבתים הקרובים יחסית אל כוחותינו.

עם המידע הלכתי במהירות אל חמ"ל האש. לפתע עצר אותי בחור נחמד, לא מוכר ושאל אותי: "לאן אתה הולך?". "למרכז האש" עניתי, "מי אדוני?"

"אני היועץ המשפטי של האוגדה, על כל מטרה שעוברת למרכז האש צריך לעבור דרכי" אמר הבחור הלא מוכר.

"אני לא מבין" עניתי לו, "אני משרת באוגדה כבר 15 שנה ולא מכיר שום נוהל כזה, יש לי איתור מדויק של אויב שמתצפת ומכווין אש לכוחותינו ואני רוצה להוריד את הבית הזה".

"ואתה בטוח שאין שם אזרחים חפים מפשע?" שאל אותי היועץ המשפטי.

"לא ראיתי שום אינדיקציה שיש שם חפים מפשע אבל ברור לי שיש שם מחבל שמכווין אש על כוחותינו! אתה מסכים איתי שלא מדובר על אדם שעוקב אחרי ציפורים נודדות עם המשקפת שלו באמצע הלחימה..." עניתי לו.

"אם כך," אמר לי היועץ, "אין לך אישור להציג את המידע הזה כמטרה", אמר בהחלטיות וחזר למקומו.

עמדתי שם בהלם. לא ידעתי מהיכן נחת עלי הדבר הזה. יש כאן מלחמה! יש כאן אויב! חשבתי שאני נמצא בתוך חלום...

למותר לציין שלא הקשבתי לאותו יועץ והלכתי מהדלת האחורית ישירות אל חמ"ל האש. ושם להפתעתי הרבה נתקלתי בסיטואציה קשה עוד יותר...

"יש לי מטרה חיה של אדם המתצפת על כוחותינו ומכווין עליהם אש" אמרתי בהחלטיות.

"ואין שם חפים מפשע?" שאל המפקד התורן.

"אין שום אינדיקציה שיש חפים מפשע" אמרתי אני.

"אני לא יכול לאשר דבר כזה... בסוף אני לא אוכל לטוס לבריטניה בגלל המטרה הזו..." אמר ספק ברצינות ספק בצחוק.

הייתי בהלם גמור! "אתה רציני??" צעקתי עליו "אנחנו במלחמה ואתה מדבר על טיסה לבריטניה? חיילים שלנו נמצאים בתוך עזה! עליהם אתה צריך לחשוב לא על אף אחד אחר!" אמרתי בעצבנות ויצאתי מהחמ"ל.

חיכיתי לשעה 00.00 בלילה, שעת החלפת משמרות בחמ"ל האש. חזרתי לשם. היה שם קצין רציני. המטרה הושמדה...

מאז ועד סוף הלחימה היו עוד מקרים רבים בהם היועץ המשפטי ניסה לעצור אותי ואני מתחמק ממנו. ממש תופסת ומחבואים בחמ"ל הלחימה...

אנחנו הצבא הכי מוסרי בעולם לפני היועצים המשפטיים ואחריהם. איננו צריכים שיאמרו לנו איזו מטרה כדאי לסמן ואיזו מטרה לא כדאי. אנחנו אנשי מוסר כיוון שזה טבוע בנפשנו. אך חלילה אם בגלל מוסר קלוקל נפסיד במלחמות!