בעין הסערה. ליצמן
בעין הסערה. ליצמןצילום: הלל מאיר/TPS

טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ, אומר הפתגם הידוע. זו הסיבה שרוב פלגי החרדים מצדדים באישור חוק הגיוס במתכונתו הנוכחית, כאן ועכשיו בלי עיכובים וללא טענות, משברים ומענות.

אמת. מדובר בחוק הרחוק מלהשביע את רצון החרדים, מאחר שהוא כולל יעדים, וסנקציות כלכליות בהמשך במידה של אי עמידה ביעדים. לאחר חמש שנים קיימת גם אפשרות שהחוק יפקע כולו במקרה של אי עמידה ביעדים, וכל העסק יחזור לנקודת ההתחלה בחוק שירות ביטחון.

ועדיין, בדגל התורה ובש"ס ואף בקרב חלקים באגודת ישראל, סבורים שמדובר בהזדמנות פז לסתום את הגולל על אחד הנושאים הרגישים ביותר בהוויה הישראלית. לדבריהם מדובר בגרסה מרוסנת שיכולה לשים סוף אחת ולתמיד לפולמוס הפוליטי הקורע מזה שנים את החברה בישראל ומתחזק את הניכור והעוינות המובנית בין חרדים לחילונים.

אם יש משהו שעומד בין האדם החרדי לאזרח החילוני זו סוגיית הגיוס לצה"ל. חילוני ממוצע מתקשה להבין מדוע עמיתו החרדי לא מתגייס; חרדי ממוצע לא מבין כיצד מנסה המדינה 'לחלן' אותו באמצעות הטמעתו בכור ההיתוך הישראלי מס' 1. ביום שבית המשפט העליון יחתום על חוק גיוס יהא אשר יהא וישים סוף לסאגה הפוליטית סביבו, תונח סוף סוף הרטיה על הפצע המדמם בלב האוכלוסיה בישראל.

גם שאלת העיתוי נלקחת בחשבון. בתחילת קדנציה אפשר להתווכח. בשנה הראשונה של הקדנציה אפשר להפעיל מרפקים על ראש הממשלה והקואליציה ובידיעה הברורה שאף אחד לא רוצה בחירות. אבל בשנה האחרונה של הקדנציה, בימים בהם כל העסק הקואליציוני עומד על כרעי תרנגולת וכל חבר כנסת מלך, אוושה אחת יותר מדי, מרפק אחד יותר מדי, והמדינה תמצא את עצמה במערכת בחירות סוערת על רקע חוק הגיוס.

גם באגודת ישראל מכירים את כל הטיעונים הללו. אין שם אחד שאינו חושש מפני פירוק הממשלה על רקע חוק הגיוס. לאף אחד אין עניין להחזיר לשולחן את השיח הנגוע הזה שרק יעצים את מספר המנדטים של מפלגת יש עתיד.

היחיד מבין הנציגים החרדים שנכח בישיבת ראשי הקואליציה אתמול היה סגן שר הבריאות יעקב ליצמן. הוא אף חתום על בקשתה של המדינה מבג"ץ לדחיה נוספת בחקיקת החוק. דרעי וגפני לא היו שם. הם כבר החליטו לאפשר את החקיקה. ליצמן וחלקים נוספים באגודת ישראל עדיין מתלבטים. עם זאת, בכל הנוגע לחששות מפני האפקט הציבורי שייגזר מהליכה לבחירות על רקע הגיוס החרדי – הם תמימי דעים. אסור להם להיות במקום הזה.

בג"ץ צפוי שלא להיעתר יתר על המידה לדרישת המדינה. בבקשת הדחיה הראשונה של המדינה העניקו השופטים דחיה באורך של כמחצית התקופה שהתבקשה. ההיגיון אומר שגם אם יעתר בג"ץ לדחיה היא תהיה סביב חודש-חודשיים. ובמילים אחרות: כוסות רוח למת.

אבל ליצמן כמו חייל נאמן מחויב להציג להנהגה הרוחנית שכל האפשרויות מוצו, שאין דרך נוספת מלבד שתי החלופות הגרועות: בחירות על הגיוס או בליעת הגלולה המרה. בשבועות הקרובים נדע איזו משתי החלופות הגרועות הללו נבחרה.