הצגה חדשה: היורשת

הדרמה, מספרת את סיפורו של עופר, שמופתע לגלות שאמו המנוחה לא הורישה לו בצוואתה דבר, וכל הרכוש יועבר לידי אחותו. נקי ואיכותי.

קובי פינקלר , י"ח בכסלו תשע"ט

 היורשת
היורשת
צילום: כפיר בולטין

עסקי הירושה תמיד היו וכנראה יהיו עסק רע. הכסף, אולי ייטיב עם המקבלים אותו, אבל הדרך עד לקבלת הכסף והאווירה הרעה סביב לקבלתו, מעיבים בהחלט על מה שקרוי ירושה.

וכך, בהצגה הכי ישראלית שאפשר מעלה בית לסין בימים אלו את ההצגה היורשת.

מה שמתחיל באוירה טובה ונעימה בין בני משפחה, הולך ותפוס תאוצה עד לכדי מריבה ושנאה של ממש.

ראשית, אאחל לכולכם. שתמיד תהיו בצד המקבל בצורה חלקה וטובה ולא בחלק שנתבע.

שנית, שחקני ההצגה, שהיא למעשה דרמה משפחתית מרתקת לכל דבר, פרי עטה של גורן אגמון, מטיבים להביא לקרשי הבמה את עומק הבעיה בירושה. תמיד בסופו של דבר כשנכנסים ל"קישק'ה", מוצאים דברים שלא הייתם רוצים שיצאו.

הדרמה, מספרת את סיפורו של עופר, שמופתע לגלות שאמו המנוחה לא הורישה לו בצוואתה דבר, וכל הרכוש יועבר לידי אחותו. אמו גם לא השאירה כל הסבר. הוא נחוש לגלות מדוע נושל מהירושה אך אחותו הצעירה מסרבת לשתף עימו פעולה. במהלך ניסיונותיו להבין את הצוואה, הוא מגלה את מסכת הסודות והשקרים שממנה מורכבים חייו.

משחקה של רבקה מיכאלי כאם וכחותנת לעתיד משובח, חד ומצחיק עד כמה שניתן לומר על סיטואציה מעין זו.

שאר השחקנים, למרות אלמוניותם היחסית בציבור עושים עבודה משובחת ולא נופלים לרגע בצד אותו הם מגלמים. השנאה לצד האהבה, המריבה לצד העובדה שמדובר באחים והחתן שמוצא עצמו מועלב בכל רגע בידי המחותנת שעושה הכל כדי שביתה תצא הטובה בסיפור. נקי, איכותי, אך כואב שכך הם פני הדברים בעסקי הירושה.

גורן אגמון, שמחזותיה "מכתב לנעה", "קפה ערבה", "עלמה ורות" ו"בית מרקחת שטרן-בלום" היו מהלהיטים הגדולים בתיאטרון בית ליסין, עושה כאן עבודה טובה שמציגה בפנינו תמונת מראה של הנושא.