עמית סגל: "ידיעות אחרונות" עושה מאמץ לגוון

הפרשן הפוליטי של חברת החדשות, עמית סגל, סיפר על ההתלבטויות מאחורי החלטתו לכתוב טור שבועי ב"ידיעות אחרונות".

ערוץ 7 , י"ט בכסלו תשע"ט

עמית סגל
עמית סגל
צילום: דוברות אוניברסיטת אריאל

הפרשן הפוליטי של חברת החדשות, עמית סגל, התארח בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל וסיפר לסטודנטים על ההתלבטויות מאחורי החלטתו לכתוב טור פרשנות בעיתון סוף השבוע של "ידיעות אחרונות".

בפני סגל הוצג ציוץ שלו מה-14 בינואר 2017, על רקע שיחות נתניהו ונוני מוזס. "מה בעצם נוני מוזס עוד עושה כמו"ל ידיעות אחרונות", תהה סגל בטוויטר.

סגל אמר לסטודנטים באריאל כי "ההחלטה לא היתה פשוטה ובהתחלה לא עלה על דעתי לעבור לידיעות בגלל אותו ציטוט היות ואני חושב כי מוציא לאור שחשוד בניסיון שוחד לראש הממשלה, יש בעיה חמורה שהוא יהיה מוציא לאור של עיתון שאמור לסקר את אותו ראש ממשלה.

"האם אני מאושר מכל מה שקרה בידיעות? התשובה שלילית. שאלתי את עצמי במהלך המשא ומתן עם ידיעות- האם אני הולך להיות עלה התאנה? מלבין הכתמים של תיק 2000?".

סגל מספר כי מה שעזר לו לקבל את ההחלטה בסופו של דבר היה ראיון של אורי אליצור ז"ל, שסגל מתייחס אליו כאל מורו ומקור השראתו בתחום התקשורת. בראיון כותב אליצור כי הוא יודע שהוא לעולם לא יהיה בין הוגי הדעות הבכירים ב''ידיעות אחרונות'' מפני שהוא ימני, אך הוא ממשיך לכתוב שם כי היה רוצה שהעיתון של המדינה יראה אחרת.

"בעקבות כך חשבתי לעצמי שגם אם נוני מוזס לא חזר בתשובה ולא התאהב בביבי נתניהו או הלך בעצמו להקים מאחז, אני כן רואה את הניסיון של ידיעות להשתנות. וכאשר מציעים לי עמדת השפעה בכירה כזאת, אני חושב שזה יהיה לא הוגן לדחות אותה על הסף. כשסוף סוף קורה השינוי, בין אם זה בגלל האבולוציה שישנם יותר ימניים או בין אם המצב של שוק התקשורת, בו ישנן פחות פרסומות וצריך להגיע ליותר קהל וגם אם זה קשור לתיק 2000 שבאיזה שוק חשמלי גרם לידיעות אחרונות ולכלי תקשורת אחרים להגיד שאולי הם צריכים להשתנות, אז אני חושב שאני צריך להיות שם ואני מודע לביקורת שיכולה להיות כלפיי".

על נושא חוק הנאמנות בתרבות ענה סגל כי "הדמוקרטיה בישראל היא בפריחה, לא נשקפת לה שום סכנה", יש מקרים שבהם המדינה לא צריכה לממן יצירות שחותרות תחת עצם קיומה. אני חושב שיש מרחק אדיר בין מקרי הקיצון האלה לבין צנזורה. אני חושב שהחוק הוא בזבוז זמן היות ומבחינתי מה שחשוב זה שנגיע למצב שבו האמנות תתחיל להיות עם ייצוג שמתקרב לעשירית מהדתיים, הדרוזים, הימנים והחרדים.

''כרגע המצב הוא שהאמנות מדברת בקול אחד, זה לא קולה של הממשלה, זה קול של אגף מאוד רדיקלי בשמאל ובעיניי האמנות נפגעת מכך. נשאלת שאלה שקשורה גם לדיון על התקשורת, למה כל האמנים והכתבים הם שמאלנים? האפשרות הראשונה היא שהימנים הם בבונים, הם יצורים לא תרבותיים, הם לא אינטליגנטיים, הם לא מבינים אמנות גבוהה והולכים למשחק של בית"ר ירושלים ורואים מאסטר שף או MKR.

"האפשרות השנייה היא שזה קשור למעגלים חברתיים. למעשה אני חושב שרוב האמנים הגדולים היו ימניים- נעמי שמר היתה ימנית, היתה בסבסטיה. נתן אלתרמן חתם על העצומה לארץ ישראל השלמה, וכן הלאה. זאת אומרת שאין מונופול לאמנות לשמאל ואנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה גרם לכך שהאמנות והתקשורת הם כולם בידיים של מעגל חברתי מאוד מצומצם. לדעתי אין בעיה שלא יהיה חוק נאמנות בתרבות אבל גם שלא יהיו שורות סגורות ומצופפות בתרבות ובתקשורת".