אריאל ומוסקוביץ: דור חדש של יוצרות

זוכת פרס שר החינוך לתיאטרון, רחלי מושקוביץ, מנהלת ומקימת תאטרון 'לחישה', מספרת על תחושת ההתרגשות עם זכייתה בפרס המוקיר את פעילותה ארוכת השנים בתחום, ונפגשת עם זוכת הפרס בשנה שעברה, נועה אריאל.

"זה מאוד מרגש, רגע משמעותי ומכונן אחרי כל שנות היצירה שהספקתי בינתיים ואלה שלפני", היא אומרת ומציינת כי ההכרה הממשלתית ביצירה יהודית נשית מהווה אירוע דרמטי עבורה.

בטקס הענקת הפרס הדגיש הר בנט כי מטרתו של הפרס היא להעניק הוכרה ודחיפה קדימה ליוצרים שבמשך שנים רבות הודרו על ידי המערכות השונות.

נועה אריאל, זוכת השנה שעבר, מספרת על הקשר עם מושקוביץ כמי שיוצרת גם היא תאטרון למבוגרים מתוך אותה גישה, "כיף לראות את העשייה ה'מטורפת' של רחלי. הקמה של תאטרון ממסדי מחוץ לממסד... היא כאילו ייצרה ממסד אלטרנטיבי, בית ספר למשחק, הצגות, שחקניות, זה מאוד מאוד מרשים. רציתי מאוד להיות בוועדה כדי לתת לה את הפרס".

על מצבו של התאטרון הדתי כיום אומרת מושקוביץ' כי הוא נמצא כעת בפריחה מרתקת לאחר שנים בהם לא היה קיים. אריאל מוסיפה ומעירה כי כיום קיימות עשרות הצגות שמיועדות רק לנשים ולא רק במגזר החרדי, שם התופעה קיימת כבר שנים רבות, אלא גם במגזר הציוני דתי ואיכות התוצר גבוהה הן מבחינת האמירה והן מבחינת הרמה המקצועית והתאטרלית של היצירה.

על המתח בין גבולות ההלכה לבין היצירה אומרת מושקוביץ כי אכן מדובר בשאלה שאותה שואל כל יוצר הבוחן את גבולותיה של היצירה אל מול ערכיו ואל מול הקהל, "מופלא לראות לא רק את שדה היוצרים הגדל אלא את הקהל שהולך וגדל. הקהל בוחן היום ולא מוחא כפיים לכל דבר שהציעו לו. הוא יודע גם לקטול כשצריך לקטול. הקהל הולך ומתבגר".

על הקהל הדתי אומרת אריאל כי בעבר הקהל הדתי התבייש לצרוך תרבות התואמת את ערכיו וכעת התאטרון הדתי פרץ גם אל מעבר לגבולות המגזר מאחר והוא הוטמע בקרב הציבור עצמו. "הוא הפך לאישיו", היא אומרת אך מבהירה: "אנחנו עדיין בחיתולים. יש עוד הרבה מקום ללכת אליו, מבחינת מקצועיות, העמקה, אומץ, סדרי גודל ובחינות נוספות".

מושקוביץ מצידה מוסיפה את חשיבות הפיכתו של התאטרון הדתי לחלק בלתי נפרד מהממסד המוכר, זה שזוכה לגיבוי ותמיכה של משרד התרבות, לנוכח האמירה החשובה שהוא מביא אל קדמת הבמה הציבורית והאמנותית.