בשבע מהדורה דיגיטלית

הרואה הגדול

העצמאי הזוטר יודע שרואה החשבון איננו מחשב החשבונות שלו, אלא הוא רואה את החשבון כמכלול, כתמונה זכה אחת.

מנדי גרוזמן , כ"א בכסלו תשע"ט

מנדי גרוזמן
מנדי גרוזמן
צילום: מירי שמעונוביץ

בואו נדבר על ניירת. קבלות, חשבוניות, טפסים, חתימות, כל מה שנכלל תחת הכותרת הרעה והמאיימת "ביורוקרטיה".

בחודש האחרון ביליתי אין ספור שעות למען האתוס הנעלה של ניהול תקין והליכים מוסדרים. בזמן הזה יכולתי להתנדב למען נוער במצוקה, לחפש חתולים נטושים ולמצוא להם בית, להעביר קשישים במעבר חצייה או כל מטרה אחרת שהייתה מועילה לציבור הקדוש. אבל לא, הציבור הקדוש, באמצעות מנהיגיו, העדיף שבמקום כל זאת אשב שעות על גבי שעות מול הררי טפסים, אנבור את נשמתי לדעת ואחפש איזו קבלה חסרה שמאיימת למוטט את היקום.

השנה הלועזית עומדת להיגמר והימים הללו הם ימי חגם של רואי החשבון. בשלהי שנת הלועז, הם גדולי הדור שלנו. מרנים של ממש. בחרתי מרן אחד כזה לעצמי, הבעתי בו את אמוני, התחייבתי לשלם את שכר הטרחה של גדול הדור שלי, וקיוויתי שמעתה ואילך הוא יחולל את הכשפים שלו ואני אצא לשנת מס נקייה לחיים ולשלום. אבל מתברר שלבחור מרן זו רק התחנה הראשונה ברכבת השדים שעליתי אליה. המרן אומנם הוא גאון הגאונים, אבל גם אתה הקטן נדרש לתת את חלקך. כמו מרן אמיתי, הוא מדבר בשפה של מרנים. שפה לא ברורה. מופשטת, מורכבת, מסובכת. כמו מרן, הוא עצמו נוהג לומר לא אחת: דבריי הוצאו מהקשרם. כשאמרתי לך לחתום על טופס 4678, ההקשר היה תיק העצמאי שלך. כעת אנו דנים על היותך שכיר, והנך נדרש לטופס אחר לחלוטין.

בשלב מסוים חשבתי לשאול בעדינות אם לא ראוי שהוא ישלם לי שכר טרחה ולא הפוך, אבל דמותו הממושקפת והרים של קלסרים מסביבו הבהירו לי היטב שמוטב שלא אפצה את פי. על כל טענה שתיאמר מכיווני, יש לו קלסר שלם של תשובות. בחלומי ראיתי את עצמי נופל לתהום וקלסרים על גבי קלסרים רודפים אחריי כל הדרך, עד שהתעוררתי והבנתי שמוטב להתמודד עם המציאות.

לפני שאמשיך לתאר לכם את מסכת ייסורי, בואו נתבונן רגע בכינוי שמתלווה לגדולי הדור שלנו בעת הזאת: רואי חשבון. חשבון לא רואים, חשבון מחשבים. המונח ראייה משליך אותנו אל עולמות הנבואה והצדיקים החוזים מקצה העולם ועד קצהו. כדי להבין את אפסותנו, צריך להבין שרואה החשבון איננו מחשב החשבונות שלנו. זו חוצפה של ממש לסבור כך. הוא רואה את החשבון כמכלול, כתמונה זכה אחת. בחזונו הוא מכוון אותנו, הקטנים, אל השורה התחתונה, אבל אנחנו אלה שנדרשים לחשב את החישובים ולקוות לסוף טוב. או לסוף כלשהו, העיקר שיבוא.

ואם כבר עצרנו לשיעור בלשנות קצר, הבה נדון גם במונח המקצועי "עוסק פטור". בשונה מעוסק מורשה, מדובר בישות עסקית עצמאית זעירה שפטורה מתשלום מס ערך מוסף. ובכן, כשכיר שנושא בתוכו גם ישות עסקית עצמאית זעירה, אני מצהיר בזאת שהתואר האחרון שאפשר לכנות בו את ישותי זו הוא פטור. אולי ממע"מ ישותי פטורה, אבל בכל השאר היא מחויבת. השעות שהקדשתי לאותה ישות בחודש האחרון יוכיחו זאת יותר מכול. מס ההכנסה שנדרשים לשלם הוא באמת הכסף הקטן, הכסף הגדול הוא זה שיכולנו לעשות בשעות שבילינו לריק קבורים בחדר קטן עם הררי ניירת במרוץ אחרי טפסים ומסמכים.

מי שקרא את דבריי עשוי להסיק בצדק שאני קורא להפלת המשטר. אפשר להבין. גם אני לו הייתי קורא את דבריי הייתי רואה בהם תחילתה של מהפיכת המון והנעת טנקים מסביב לבניין רשות המיסים. אבל לא. איש חוק אנוכי, או לפחות איש שאין לו כוח לסיבוכים. אז מהפיכה לא, אבל כן אפשר לשאול אם אכן זה חייב להיות כל כך מסובך. האם בעידן שבו אנשים מקבלים ים מידע באמצעות ספרי הנגשה והרצאות Ted, באמת חייבים להשתמש בעולם המושגים המיושן והכה לא מגניב שנוקטים בו אנשי רשות המיסים? האם כל זה נובע מהכרח, או מעצלות של פקידים חדלי אישים שעושים את מה שעשו בדור שלפניהם, במקום לחשוב מעט מחוץ לקופסה ולנסות להנגיש את ים המידע הזה לבני תמותה כמונו? רואי החשבון אולי רואים משהו, אבל כולנו נמצאים בחושך גדול מאוד. בבקשה שמישהו ידליק לנו את האור.

לתגובות: mmgruzman@gmail.com