בשבע מהדורה דיגיטלית

כשרק שהגוף מדבר

עם יצירה חדשה שעולה השבוע לאוויר, מספר השחקן והיוצר אופיר נהרי על השינוי שעבר בכיוון האומנותי שלו לתיאטרון פיזי כמעט בלי מלל

יוני רוטנברג , כ"א בכסלו תשע"ט

עד כמה רחוק אדם מוכן ללכת כדי להשיג משהו. 'שמימיים'
עד כמה רחוק אדם מוכן ללכת כדי להשיג משהו. 'שמימיים'
צילום: אילן בשור

על הבמה בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר תשעה חסידים מסתובבים במעגל, רוקדים, מתפללים ועושים הכול – חוץ מלדבר.

התנועה המתמדת שלהם היא בחיפוש אחר עשירי למניין, חיפוש שהולך ומפליג למחוזות אחרים וכלליים הרבה יותר. אחרי שהם יורדים מהבמה הם זוכים בשלושה פרסים, יחד עם היוצר של המופע, אופיר נהרי.

"היצירה 'שמימיים' מדברת על משהו מאוד דתי, אבל בראש ובראשונה היא עוסקת בעניין חברתי", מסביר נהרי את היצירה החדשה, שעולה השבוע לאוויר. "ההצגה מדברת על תשעה חסידים שמחפשים עשירי למניין, ואני לקחתי את זה לשאלה כמה רחוק אדם מוכן ללכת כדי להשיג משהו, כדי להרגיש שלם יותר. המסע שהם עוברים מביא אותם לתשובה עמוקה יותר, לא רק לזה שמגיע להם עשירי כי הם עבדו על זה קשה. במחזה, התשובה היא שהם מתפזרים בסופו של דבר וכל אחד הופך להיות עשירי למניין של תשעה אחרים".

הדרך של נהרי אל התיאטרון הפיזי, תיאטרון שבנוי על תנועה וכמעט בלי מלל, עברה דרך ניסיונות שונים בעולם האומנות. הוא למד בישיבה הטכנולוגית בכפר אברהם, המשיך במכינת אלישע שבנווה צוף והתגייס ללהקת הרבנות הראשית. אחרי הצבא למד משחק ב'ניסן נתיב', ומאז הספיק להופיע בהפקות טלוויזיוניות וסרטים שונים. השינוי בכיוון האומנותי הגיע לנהרי לפני כמה שנים.

"בשנים האחרונות חקרתי המון את התיאטרון הפיזי", הוא מספר, "תיאטרון שמשלב תנועה ומוזיקה כמעט בלי מילים. הרגשתי שיש בו עוצמה יותר גבוהה מתאטרון עם מילים. הצופה חווה הכול דרך דברים ויזואליים, פוגש מצבים דרמטיים כמו עם טקסט, רק שהגוף מדבר במקום הפה. זה ז'אנר סיפורי, לא מופשט כמו מחול. גם קטעי המחול שמשולבים ביצירה, כשהם מונחים בקונטקסט של עלילה הם מובנים ומשתלבים בסיפור".

נהרי מוסיף ומסביר את הייחודיות של הז'אנר הזה אל מול התחומים היותר פופולריים, במיוחד בעולם היצירה היהודי שבו התיאטרון הפיזי כמעט לא קיים. "מוזיקה היא דבר אלמנטרי, זה קיים עוד מימי בית המקדש. המחול הוא גם דבר עתיק, הריקוד בשמחות, ואפילו בתפילות אדם רוקד, הגוף מדבר. משחק הוא תחום שהוא זר לכאורה. אני משחק מישהו אחר, זה לא טבעי, אני צריך להשתנות בשביל זה. התיאטרון הוא קצת שונה, זאת פלטפורמה שמכילה גם מוזיקה, גם ריקוד, גם סיפור ובסוף שחקן שמבצע הכול. אנחנו לוקחים מין מוטציה כזאת, שמאגדת בתוכה כמה סוגות שונות, וזה מה שנקרא שחקן".

"התיאטרון יש לו כוח", הוא ממשיך ומבאר את המימד היהודי שקיים בתיאטרון, "הרב קוק מדבר על היצירה כדבר נבואי, שמביא כוחות שאי אפשר להשיג אותם ממקום אחר. יש פה כוח שלא יכול להתקבל מלמידה בספר, מדו-שיח בין אדם לחברו. כשאדם יוצר זה בא לו מהמעמקים האישיים שלו ולא יכול לצאת החוצה בלי אומנות. היכולת לשחק דמות אחרת, לשבור את הגבולות שלי ולהיכנס לחוויה אחרת מעניקה כוחות מיוחדים".

החום של 'ראש יהודי'

במשך כל השנים נהרי מגדיר את עצמו אדם דתי, כשהוא מקפיד לשמור על מסגרת ללימוד תורה ושאיבה מהמקורות. לפני שנתיים הוא גילה מקור חדש ומרווה, שתפס אותו בצורה חזקה.

"בשנתיים האחרונות יצא לי לחפש חומרים לימודיים לא דרך היכנסות לישיבה או משהו כזה. נכנסתי לפייסבוק של 'ראש יהודי' בתל אביב, וראיתי שיש שיעורים מיוחדים ופתוחים. בפעם הראשונה שהגעתי לשיעורים שלהם זה היה ליל שבועות. ניגשתי לשם והיה לימוד כל הלילה, כולל תפילה. זה היה ערב נפלא כי היה משולב מרבנים מאוד מיוחדים וממאור הפנים של חיי הקהילה. הרגשתי שם חום גדול".

אחרי שפגש את השיעורים והתפילות, חיפש נהרי להעמיק את הקשר עם קהילת 'ראש יהודי' ומשפחת זעירא בראשה. כמי שעבר להתגורר ביפו, הוא גילה את הכנסת האורחים שמתרחשת שם מדי שבת, כאשר בתי הקהילה פתוחים לאורחים במהלך כל השבת. "שבת ב'ראש יהודי' זה שבת שהיא כמו פתיחת אוהל אברהם אבינו", הוא מתאר, "יש הרבה מוזמנים. כל מי שנכנס לקהילה מקבל על עצמו לפתוח את הדלת בשבתות וחגים. בשבת מגיעים אורחים ומתארחים במקומות שונים, וכל מקום נותן חוויה קצת שונה. לי יצא להתארח הרבה אצל משפחת זעירא, והחום והאהבה שיש אצלם זה דבר מדהים. מי שרוצה לחוות שבת אמיתית חייב להיות שם".

כפי שנהרי מתאר זאת, מדי שבת ממלאים את ביתה של משפחת זעירא צעירים וצעירות תל אביביים, שנמשכים לאווירה המיוחדת גם אם הם רחוקים מאוד משמירת תורה ומצוות. "ההנגשה שלהם למה זה שבת היא כל כך קריטית במצב של היום. כאן ממש לומדים כמה פתיחות יש וכמה האור של שבת מגיע לכולם. לפעמים מגיעים אנשים שאין להם שום ידיעה או מעולם לא חוו שבת. פגשתי אנשים שהשבת הראשונה שלהם הייתה אצל משפחת זעירא. זאת מתנה נפלאה. האורחים שמגיעים מיד מספרים על זה לאנשים נוספים, וזה הולך וגדל משבת לשבת".

תל אביב תמיד מצטיירת כעיר שמנסה לדחוק את רגלי היהדות מתוכה. איך פעילות כזאת מתקיימת שם וסוחפת אחריה רבים?

"כשהאדם הפשוט מסתכל על חיי החברה בתל אביב, הוא עלול למצוא את עצמו שומע מילים כמו הדתה או אומר אותן, ואפילו חווה דברים כאלה. אבל כשאתה חווה את האנשים בפנים, הם כולם מחפשים איזה עיקר בחיים. זה מתבטא הרבה פעמים במוסר פנימי של האדם, תקרא לזה לימוד תורה או חיים טובים יותר, אבל האנשים מחפשים מהות ומשמעות. גם אדם בלי קשר ליהדות מחפש משמעות, וזה מה ש'ראש יהודי' מנסה למצוא. הוא לא מנסה לעשות כשפים או לגרום לאנשים להניח תפילין, אלא בראש ובראשונה לעשות קירוב לבבות. כל כולו של ראש יהודי זה לקרב לבבות. מי שמגיע פעם ראשונה לראש יהודי לא מקבל על הראש, לא מטיפים לו לקיים את כל ההלכות, פשוט שואלים אותו מי הוא ואיך הוא מרגיש. זה שאלות כל כך אלמנטריות, אבל כשהן מתגבשות בתוך מכלול של משפחה כזאת הן מקבלות עוצמה אחרת. זה לא סתם מישהו ששואל אותך מי אתה ומה שלומך, זה מסגרת כזאת שיוצרת חיבור וקירוב".

בין החוץ לפנים

היצירה של נהרי מושפעת מאוד מתורתו של הרב קוק. תהליכים שעבר מול עצמו, תוך בירור מה היא אומנות והאם הוא צועד בה בדרך הנכונה, התגלו לו פתאום בכתבי הרב קוק והתאימו להלך מחשבותיו בצורה מדהימה. אלו, יחד עם החיבור אל לימודי האומנות במסגרות החילוניות, השתלבו אצלו למין דרך ייחודית של הליכה בין העולמות ושאיבת השראה משניהם.

"בתחילת הדרך שלי כאומן ויוצר, חששתי שאני אולי הולך בדרך שהיא לא החיים האמיתיים שאני צריך לחוות", הוא משתף בתהליך שחווה. "חשתי שיש אולי סתירות בין החוץ לפנים, כי אומנות שיוצאת לפועל היא גם הרבה חוץ. אבל ככל שהטמעתי את עצמי באומנות גיליתי שיש בה הרבה פנימיות, וזה בעצם העיקר שלה. עם הזמן הכרתי את הרב קוק, שהתורות שלו מגיעות לגבהים עצומים מחד, אבל יחד עם זאת הוא מדבר על אומנים פיזיים ממש, כמו ציירים ופסלים, בספרו אורות הקודש. הוא מדבר על נשמה של יוצר, שחייבת להוציא החוצה את מה שיש בה. פתאום מצאתי את התהליך שלי, איך הרב קוק מדבר על היציאה מהפנים אל החוץ דרך האומנות הפיזית ממש. מה שמדהים זה שאלו הדברים שלמדתי בדיוק גם במסגרות החילוניות. ככל שהתחברתי גם לרב קוק וגם למקומות החילוניים, נוצר לי איזה מיזוג שיצר לי דרך שאני משתדל ללכת בה. עם הזמן אני מרגיש שהצלחתי ליצור דברים שהולכים בדרך הזאת של הרב קוק".