בשבע מהדורה דיגיטלית

מכתב לשושנה

את חיה את הפחדים של כולנו. ומהמקום הזה, שפוגש את הרע מכול, תוכלי לצאת עם מתנה לחיים, שאמן יהיו ארוכים ובריאים - החיים עצמם

איה קרמרמן , כ"א בכסלו תשע"ט

איה קרמרמן
איה קרמרמן
צילום: דניאל רצאבי

יום אחד קיבלתי הודעה ממישהי שאני לא מכירה. "היי, יש לי חברה בשם שושי, שמאוד חולה. אמא לארבעה קטנטנים. מצאו אצלה את המחלה ביום הברית של הפיצי, והיא נכנסת לעשרה ימי בידוד. את יכולה לצלם לה סרטון?".

וואו, איזה קווץ' בלב זה עשה לי. המחלה הזאת לקחה כבר יותר מדי אנשים אהובים. השבתי שאני לא טובה בסרטונים, אבל אם זה בסדר אני רוצה לכתוב לה מכתב. אחרי ששושי קיבלה את המכתב הראשון המשכנו להתכתב, כי אין בידוד במיילים, ובשלב מסוים הבנו שהוא מדבר לכולנו והחלטנו יחד לשחרר אותו אליכם.

***

שושנה, מה אכתוב לך, יקרה? את האמת? האמת היא שאת חיה את הפחדים הכי קשים של כולנו, את מה שאנחנו רועדים ממנו, את מה שאנחנו מתפללים לא לפגוש לעולם. המחלה הארורה הזאת מהלכת על כולנו אימים. נוראית ומפלצתית. ונפגשתם, את והארורה. לא מבחירה, בוודאי לא שלך. ואת נלחמת בה. לא מוותרת לה. פוגשת אותה. מתעמתת מולה. כבר בלי פחד. ומהמקום הזה, שפוגש את הרע מכול, כי אין יותר רע מלפגוש את הארורה הזאת באמצע החיים, תוכלי לצאת עם מתנה לחיים, שאמן יהיו ארוכים, בריאים ונפלאים.

את יודעת מה המתנה? החיים. החיים עצמם. להרגיש את החיים. לחיות אותם בידיעה שהם קורים. היום, עכשיו, הרגע. את יודעת כמה אנשים מחמיצים את זה? אין סוף. הם ישנים. חיים מתוך שינה. ובחלום הם חולמים שיום אחד הם יעשו כך, או אחרת. יש להם זמן. אז, יום אחד, שיגיע מתי שהוא, הם יעשו את הדבר הזה שהם חולמים עליו. הם יחיו כמו שהם רוצים, יגשימו חלומות, יעשו דברים גדולים וחשובים. יום אחד. אולי בפנסיה, אולי כשיהיה כסף, אולי כשהילדים ייצאו מהבית. יום אחד זה יקרה.

ומה שקורה בינתיים בחיים שלהם זו שינה. של שנים, של חיים שלמים. אפשר לחיות בלי לחיות כלל. אבל את האמת את כבר יודעת. האמת היא שלא, זו לא שעה לישון. אלה החיים עצמם. הם קורים, מתחת לאף ולעיניים העייפות. הם קורים גם מתוך שינה. הם קורים בעודנו מפנטזים שיום אחד הם יתחילו.

ולך פתחו את העיניים. זו הארורה, שלא הוזמנה בכלל והלוואי שתסתלק לה כמה שיותר מהר וכמה שיותר בקלות. ארורה, יימח שמה. אבל היא פתחה לך את העיניים והעירה אותך. ועכשיו את יודעת שאין זמן לישון.

כמה אנשים ממשיכים כל יום לקום בבוקר, להכין סנדוויצ'ים, להתלבש, לעבוד, לאסוף את הילדים. שיעורי בית, מקלחות, השכבות. לשכב לישון. ובעצם, במשך כל הזמן הזה, לא להתעורר לרגע. לא לעצור ולהתבונן על מה שיש. ליהנות ממנו. לשמוח בו. להודות עליו. להחזיק אותו חזק ולתייק אותו בזיכרון. לנצור את הרגע. את הצחוק, את הדגדוגים, את הסיפורים בארוחת הערב. את החיוך. את השן שנפלה. את הסיפור לפני השינה. את החיבוק.

אבל את כבר יודעת. את כבר מסתכלת על החיים בעיניים פקוחות. יודעת שיום אחד... אין יום אחד. יש את היום. והיום הוא יקר. אין זמן לישון. אין זמן להעביר ולשרוף. היום הוא חשוב. הוא אוצר של חוויות. אוצר של זיכרונות. אוצר של אין סוף חיוכים ומחשבות. הוא אוצר של הודיה על הרגעים הקטנים של החיים. הודיה שמפוצצת את הלב מאושר. הודיה שמורידה דמעות של שמחה. את כבר עם עיניים פקוחות שרואות, רואות מה שאחרים עדיין לא.

תקבלי את המתנה הזאת, היא אין סופית והיא תלווה אותך תמיד, כל יום. אומרים על אברהם אבינו שהוא האריך ימים. משמע, שימיו היו ארוכים. תוודאי שגם ימייך יהיו ארוכים. מלאים. חשובים. מלאי נוכחות. זו רק החלטה של פקיחת עיניים. אומרים שאנשים מנסים להוסיף ימים לחיים שלהם. תוסיפי חיים לימים שלך.

הלכתי לרב מרדכי אדלשטיין, בנו של הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל. שאלתי אותו מה לעשות כשנשים מבקשות שאברך אותן אחרי הרצאות. הוא אמר לי שכל אדם בישראל יכול לברך. אז אני מברכת אותך שתנצחי את הארורה הזאת, תכתשי אותה עד חידלון. שתעשי לה לוויה, תקברי אותה לנצח. במהרה ממש. אני מברכת אותך שתצאי חזקה בנפש. גדולה ומפוארת ממה שהיית וממה שיכולת לדמיין. אני מברכת אותך שתזכי לבריאות איתנה ואריכות ימים. שתזכי לראות את כל ילדייך גדלים לתפארת, מתחתנים עם זיווגם האמיתי ויולדים ילדים בריאים. שתזכי לרקוד בחתונות שלהם, של כולם, מתוך בריאות ושמחה והודיה על כל רגע. ואני מברכת אותך שתזכי בגוף הזה ובעיניים האלה לראות בקרוב את משיח צדקנו מאיר את העולם.

אישה חולה באה לרבנית קנייבסקי ע"ה לקבל ברכה. הרבנית אמרה לה לקרוא מהכתב את ברכת "אשר יצר", שהיא סגולה גדולה לרפואה ולאריכות ימים. אני מברכת אותך שהברכה של הרבנית תחול גם עלייך. שתקראי את הברכה ותרגישי שהתפילה שלך והתחינה אל השם יתברך, שישמע אותך וירפא אותך כהרף עין, עולה עד כיסא הכבוד ומתקבלת לטובה.

את נכנסת לעשרה ימי בידוד. אל תבזבזי אותם. תעבדי. תחקרי כל מה שאת יכולה כדי ללמוד איך לשמור על גוף בריא. ותדברי בלי סוף, עם רופא הרופאים. תכעסי, תבכי, תצעקי, תתחנני, תשלימי. תדברי איתו. עד שהוא ישמע, יקבל, ייכנע וירפא.

מקווה שהצלחתי לחזק, אם לא אני מבקשת מחילה. רק בריאות, לאורך שנים טובות.

איה קרמרמן.

***

בבקשה, אני יודעת שזה קשה להתפלל על מישהו אחר. לא פשוט למצוא את הזמן, לעצור, לכוון, לזכור. אז כשאתם מברכים "אשר יצר", על הדרך, תנסו לכוון גם לרפואת שושנה בת חוה, בתוך שאר חולי ישראל.

***

מלפפונים חמוצים
צילום: איה קרמרמן

*** מלפפונים חמוצים ***

לא ברור לי למה לקנות. הכי קל להכין, הכי כיף והכי בריא. כשמכינים לבד מלפפונים חמוצים נוצרת התססה טבעית שמאוד בריאה לגוף ועוזרת לייצר חיידקים פרוביוטיים וויטמין B12, דבר שאינו קורה באוכל מתועש בגלל הפסטור.

המצרכים הדרושים:

צנצנת בנפח 2 ליטר עם סגירה הרמטית / 1.5 ק"ג מלפפונים קטנים / 1 ראש שום (שיניים קלופות וחצויות) / צרור שמיר טרי / 1.5 כפות מלח ים (אני שמה יחסית מעט מלח. מספיק לי) / 2 כפיות חומץ תפוחים אורגני

אופן ההכנה:

מעקרים את הצנצנת על ידי שטיפה במים רותחים ושהייה בהם כ-10 דקות / מכניסים את הירקות בשכבות: כמה ענפי שמיר וכמה שיני שום ראשונות, לאחר מכן מלפפונים ושוב שמיר ושום. דוחסים כל פעם את הירקות למטה / ממיסים את המלח והחומץ בכוס מים רותחים, מדללים בכ-2 ליטר מים וטועמים. אולי תרצו להוסיף מעט מלח / שופכים את המים המלוחים לצנצנת, סוגרים את הצנצנת והופכים אותה כמה פעמים כדי שהמלח לא ישקע / מניחים כמה ימים על השיש עד שהמלפפונים משנים את צבעם לכהה.

חוקים:

* לא להכניס אצבעות כדי להוציא מלפפונים. רק עם מזלג.

* לכסות היטב את התכולה כדי למנוע הירקבות.

* כשהכול מוכן, להכניס למקרר. לא צריך לשמור את השמיר.

* להשתמש במים מסוננים או מינרליים.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com