בשבע מהדורה דיגיטלית

רק רוצה לשיר

אחרי משרד תיווך שסגר עשרות עסקאות נדל"ן, הריונות ולידות * בגיל 43, ריקה רזאל משאירה הכול מאחוריה ויוצאת לפגוש מחדש את המוזיקה.

רבקי גולדפינגר , כ"ב בכסלו תשע"ט

ריקה רזאל-ון-לואן
ריקה רזאל-ון-לואן
צילום: מירי שמעונוביץ

שכונת נחלאות הירושלמית מתעוררת לחיים בשעת בוקר מוקדמת. קרני שמש חורפית מחממות את קירות האבן העתיקים, ואני צועדת בין סמטאות השכונה הצרות אל עבר ביתה של היוצרת והזמרת ריקה רזאל ון-לואן.

מבעד לדלת הזכוכית בפתח ביתה אני מבחינה ברזאל ישובה, כשגבה אליי. היא מרוכזת בנגינה בפסנתר, ידיה מלהטטות על הקלידים במהירות וקולה הנעים נשמע ברחבי הבית. לרגע נדמה כי רזאל ניצבת על במה גדולה מול קהל של אלפים ונותנת את הופעת חייה. היא מגביהה את קולה, מטה את ראשה לאחור ועוצמת את עיניה בכוונה. כל אות וצליל מודגשים בשירתה. ברגע הבא היא כבר מקפצת על הכיסא בהתלהבות, רוקעת ברגלה וכתפיה נעות בקצב השיר.

ימים מרגשים, ללא ספק, עוברים על ריקה רזאל (43). אלבומה הראשון, 'יום אחד', יוצא החודש לאור, לאחר שני עשורים שבהם התרחקה מהעשייה המוזיקלית. את שנותיה הקדישה באהבה לגידול שמונת ילדיה ולקריירה משגשגת כבעלת משרד לתיווך נדל"ן, עד שלאחרונה החליטה שבשלה השעה להפר את הדממה המוזיקלית ולצאת לאור.

הרגע המכונן, שבו בחרה להגשים את חלומה, היה לפני כשלוש שנים במופע של שני אחיה, אהרון ויונתן רזאל. "לאורך השנים אני הולכת המון להופעות של אחים שלי. שניהם סופר מוכשרים ואני נהנית לראות אותם. באותו ערב היה אירוע באולם של מוזיאון ישראל. זה היה ערב חורפי קסום של שלג בירושלים, הם שרו ואני הבטתי בהם מהצד. פתאום התחלתי לבכות בלי הפסקה. שנים שאני רואה אותם עולים ומופיעים ופתאום היה לי קווץ' בלב ומשהו התפרץ ממני. זאת הייתה מין תחושה של החמצה, של חוסר השלמה, של 'אני רוצה גם' ו'למה אני יושבת בצד ולא עושה כלום עם הרצון שלי'. עמדתי שם ופשוט בכיתי", היא משתפת. "באותו רגע אמרתי לעצמי: 'את לא מרוצה? אז תעשי עם זה משהו. תיצרי, תכתבי, תלחיני, תופיעי'. זה היה רגע חשוב של הבנה בשבילי. נקודת מפנה שבה אמרתי לעצמי - זהו, עכשיו אני קמה ועושה".

והיא אכן עשתה, והרבה. צעד אחר צעד שבה רזאל לעולם היצירה והבמה. "פתאום משהו נפתח בי, השתחרר. כתבתי והלחנתי שירים ותוך כדי התבהר לי יותר ויותר עד כמה זה היה חסר לי כל השנים ועד כמה זה משמעותי לי עכשיו. אחרי הרבה שנים נתתי למוזיקה סוף סוף מקום בחיי וזה היה כל כך נפלא". רזאל קמה ממקומה ומושיטה לי בגאווה את הדיסק החדש והצבעוני פרי יצירתה. "להוציא דיסק, ובטח דיסק ראשון, זה כמו לידה של ילד. אני כל כך נרגשת", היא אומרת ופניה זורחות.

כבת למשפחת אצולה מוזיקלית, הייתה המוזיקה כבר בילדותה חלק מרכזי משגרת חייה, ומגיל צעיר היא ניגנה יחד עם אחיה. רזאל היא השלישית מתוך ארבעת ילדי המשפחה: יונתן הבכור בחבורה, אחריו אהרון, ריקה והאח הצעיר יהודה. הארבעה גדלו בבית שהעניק אינסוף אהבה וחום, אך בד בבד משמעת קפדנית ואימונים מוזיקליים יומיומיים. "גדלנו בבית מאוד אינטנסיבי", היא מספרת. "בית חם ונעים אבל מאוד דורש. אבא, שהוא דוקטור לפסיכולוגיה, לקח את חינוך הילדים מאוד ברצינות. נורא קל לתת לילדים לזרום עם החיים, אבל לנו היה סדר יום ברור ומוגדר, המון חוגים ולימוד נגינה ומוזיקה. הוא הקפיד שננגן ונתאמן כמו שצריך, לפעמים גם ארבע שעות ביום. היינו חייבים לקום בשבע בבוקר, לא משנה אם היה חופש או לא. ארוחת ערב משפחתית הייתה בשבע בערב וכולם צריכים להיות שם. אין דבר כזה לא. היה סדר ומשמעת".

זה לא יצר אצלכם התנגדות?

"ממש לא. ההורים שלי מאוד מיוחדים. זה בא ממקום של המון השקעה בנו, בלי סוף מחשבה על מה יקדם ויפתח אותנו. מסירות אדירה. היום, כאמא בעצמי, אני יודעת להעריך את ההתמסרות הטוטאלית הזאת. אבא עשה את זה בצורה מאוד חכמה. הוא היה מקריא לנו המון יצירות וספרי קלאסיקה. בבקרים היה מתיישב בין החדרים ומעיר אותנו בנגינה של יצירות קלאסיות. אני חצי ישנה והוא שואל 'נו ריקה, מה שם היצירה?'. האמת, מבין האחים לי היה קצת קשה. למי יש חשק להתאמן בלי סוף או לשבת ולקרוא?", היא אומרת בכנות. "בשבתות אבא קרא לי 'בואי לשבת ללמוד איתי פרשת שבוע', ואני הייתי מקטרת אבל בסוף נהנית. אצלנו בבית לא היה רגע דל, תמיד אקשן של עשייה. קיץ אחד, עוד לפני עידן המחשבים, אבא שלח אותנו לקורס הקלדה עיוורת. בקיץ אחר הוא הודיע שכולם הולכים ללמוד לנגן בתופים. היינו נוסעים לכינרת ובדרך שרים קאנונים".

ואם אבא של ריקה שימש כאמרגן, הרי שהאמא תפסה את תפקיד המרגיעה והממתנת. "אמא תמיד הייתה המחבקת, המנחמת", אומרת ריקה, "אבא ואמא שניהם פסיכולוגים ועבדו כל השנים קשה לפרנס את המשפחה. אגב, גם היום ההורים שלי מפעילים לו"ז מסודר לנכדים. יש רב שמגיע אליהם הביתה ללמד את הנכדים טעמים וקורא איתם בתורה, ויש מורה לאנגלית פעם בשבוע ומורה לפסנתר. זאת תפיסת עולם חינוכית עם המון אכפתיות לכולנו", היא מציינת בהערכה.

כשהייתה בת עשר נסעה יחד עם משפחתה לביקור אצל קרוביהם בארצות הברית. "אבא, שאין אצלו דבר כזה לשבת באפס מעשה, הציע שנקים להקה וננגן שירים יחד. התחלנו לנגן שירים של הביטלס. אני הייתי הסולנית ועשינו הופעה לשכנים, שנורא התלהבו מאיתנו. הם אמרו שאנחנו מוכרחים לעשות משהו עם הכישרון הזה. ככה קמה להקת רזאל. חזרנו לארץ ואבא קנה לנו ציוד מקצועי כמו שצריך. מיקסר סאונד, תופים, מערכת הגברה. ממש השקיע בזה", היא מספרת. "התחלנו לכתוב ולהופיע. אבא לקח אותנו להקלטות באולפנים בארץ ובחו"ל".

מה הניע את אבא? הוא רצה שתהיו מפורסמים?

"אבא רצה שנצליח", היא מנתחת, "הוא רצה לדחוף אותנו לכבוש את האוורסט, להגשים את עצמנו. היה משפט שליווה אותנו: 'יש כאלה שרואים טלוויזיה ויש כאלה שנמצאים בתוכה', לא ממקום רדוד אלא מתוך ציפייה שנמקסם את הפוטנציאל שלנו, שניצור ונבטא את עצמנו. את כל התקופה של הלהקה מאוד אהבתי. היינו מופיעים המון עם שירים בעברית ובאנגלית. זכינו בתחרות של להקות נוער במקום הראשון עם השיר 'בלדה לחמור'. הופענו בתוכנית 'סיבה למסיבה' בליל שישי ברייטינג מטורף של אותם ימים וזה עשה ללהקה חשיפה אדירה. השתתפנו במופע עם יוני רכטר ובתוכנית האירוח של דן שילון, בתוכנית תוסס ועוד. בתור ילדה זה היה מגניב ממש. היינו הרבה יחד ארבעת האחים וזה ליכד אותנו מאוד".

קייטרינג במקום הופעות

ילדי הפלא לבית רזאל כיכבו באותה תקופה, וזכו להתעניינות תקשורתית רבה. סוף התקופה ההיא הגיע כאשר הבן הבכור יונתן התגייס לצבא, מה שגרם ללהקה להתפרק. "בהמשך ניגנתי עוד קצת עם אהרון. באותו שלב לא ידעתי בכלל שיש מושג שנקרא 'קול באישה'. אפילו על המושג של שמירת נגיעה שמעתי רק הרבה שנים אחר כך כשהמשפחה הלכה והתחזקה מבחינה דתית", היא משתפת.

בבית הספר התיכון למדה ריקה באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים. "זה מקום מקסים. בית הספר היה ממש חילוני, אבל באתי לשם עם הגדרה דתית ברורה. באיזשהו אופן, יחד עם הסדר והדרישות ההורים שלי נתנו לנו גם המון עצמאות וזה היה טוב בשבילי", היא מסבירה. "כשהיינו בכיתה י"א אבא רצה שנעזוב את התיכון. יש לו חשיבה מאוד עצמאית. הוא אמר 'תעשו משהו יותר חשוב עם החיים שלכם'. האחים שלי באמת הלכו ללימודי אקדמיה במוזיקה. אני בכיתה י"ב עשיתי בגרויות אקסטרניות לבד ובמקביל התחלתי לימודי יהדות במכון אורה. זאת הייתה פעם ראשונה שלמדתי יהדות בצורה יסודית. חזרתי משם באורות, הדהים אותי הדיבור הזה לנשמה". אחרי שנה פנתה לשירות צבאי. "הייתי מפקדת כיתת בנים, מסופחת לנח"ל. גם שם הרגשתי שהצלחתי לשמור על עצמי ועל האמונה שלי".

בתום שירותה הצבאי נישאה ליוני ון-לואן מקריית ארבע, והחיים קיבלו תפנית. "די מהר הגיעו הילדים. נשאבתי למרוץ החיים, הריונות, ילדים, פרנסה, והנחתי את המוזיקה בצד". בשנים הראשונות התפרנסה רזאל משירותי הסעדה של ארוחות צהריים לעסקים ירושלמים שפתחה בעצמה, "בתור אמא טרייה זה מאוד התאים לי מבחינת השעות וסדר היום". הקייטרינג, שזכה לשם 'הבית של מיכל', הצליח הרבה מעל המצופה. "הייתי בת 20, אמא למיכלי הקטנה, ובקושי ידעתי לבשל. אבל קפצתי למים. נראה לי שאת התעוזה והאומץ הכלכלי ספגנו בבית. כילדים אבא היה מדבר איתנו המון על כלכלה, נדל"ן, ניירות ערך ומשהו כנראה בכל זאת נקלט", היא צוחקת.

עם השנים העסק הלך וגדל. "אולי חמש שנים הייתי בתוך זה. יוני היה סטודנט למשפטים וחיינו מזה. באיזשהו שלב החלטנו לסגור את העסק". רזאל עבדה לפרנסתה בכמה עבודות מזדמנות, עד שלבסוף נכנסה לעסקי הנדל"ן. "זה התחיל די במקרה", היא מפטירה בחיוך, "גדלתי בנחלאות ואני מכירה את השכונה כמו את כף היד שלי, אז אנשים פנו אליי ושאלו אם שמעתי אולי על דירה למכירה או דירה להשכרה. אחרי שהצלחתי לעשות כמה עסקאות בתור טובה לאנשים, שאלתי את עצמי למה לא בעצם, והקמתי עסק משלי לתיווך בנחלאות".

משרד התיווך 'יו-ריקה נכסים' שבבעלותה גדל והתפתח, והיא אף העסיקה תחתיה כמה עובדים. "זאת הייתה תקופה אינטנסיבית מבחינה נדל"נית בשכונה, נכנסתי בעיתוי מדהים. היה המון ביקוש לדירות לרכישה ולהשכרה ונשאבתי לתוך זה. כאמא יש המון יתרונות בלהיות מתווכת. זו עבודה גמישה, אני גרה בשכונה ואם צריך קופצת לכמה רגעים להראות דירה וחוזרת או מרימה טלפונים מהבית. התמסרתי לתיווך לגמרי. ניהלתי משרד מצליח ולשמחתי הצלחתי כל השנים לעשות באלאנס נכון בין המשפחה לעבודה".

ובתוך כל זה, איפה הייתה המוזיקה?

"נשארה במקום מאוד צדדי וזניח. לפעמים היו לי רגעי חסד שהייתי מתיישבת ליד הפסנתר ומנגנת לעצמי. כתבתי לעצמי שירים למגירה". אך בעוד המוזיקה נדחקה לקרן זווית בחייה של רזאל, הרצון הפנימי לשוב למוזיקה דווקא הלך והתעצם. "הבעירה הזאת לחזור לנגן, לכתוב ולהופיע פיעמה בי. במקביל, האחים שלי התקדמו והם מופיעים המון, ואני הרגשתי מחוץ לעניינים. שלא תביני לא נכון, אני מעריצה את האחים שלי והולכת המון להופעות שלהם והכי מפרגנת להם בעולם, אבל בפנים תמיד קינן בי הרצון לעלות גם לבמה ולשיר, לבטא את עצמי".

"פרפורמרית-על"

לפני כשלוש שנים התחולל אצל ריקה מה שהיא מגדירה "משבר גיל הארבעים". היא החליטה לעשות תפנית חדה בחייה, ולהחזיר לעולמה את התווים והצלילים. "פתאום אתה קולט שהחיים דוהרים, ואם לא תעצור לרגע לחשב מסלול מחדש ולבחון איפה אתה רוצה להיות והאם אלו החיים שייחלת לעצמך - הזמן פשוט יחלוף. בגיל ארבעים הילדים כבר גדלים ויש יותר שלווה ויישוב הדעת להביט פנימה לתוך עצמך. קלטתי שאני מראה דירות ובעצם חושבת על מוזיקה, על מילים לשיר, על מנגינה".

מאז, בצעדים קטנים, החלה רזאל להופיע בפני נשים ולהקליט שירים משלה. "פתאום יצאתי לאוויר העולם", היא צוחקת, "עד אז לא ידעו שיש גם אחות ברקע. החלטתי שכל חודש אני מקליטה שיר, וכך במשך שנה הקלטתי 15 שירים. זה היה כיף גדול. הרגשתי שסוף סוף שהגעתי הביתה".

במשך השנים היו לך חיים מלאים ומגוונים, ובכל זאת בלי המוזיקה זה לא היה זה.

"לגמרי. היה לי עסק מצליח ושמונה ילדים מתוקים והייתי אומרת ליוני בעלי שאני מרגישה שלא עשיתי כלום בחיים. הוא לא הבין איך אני בכלל חושבת ככה. הסברתי פעם שזה היה כמו שד שממאן להינעל בבקבוק וממשיך לפעפע בתוכי. לא דמיינתי שאחזור למוזיקה, כבר ויתרתי על זה. לא האמנתי שזה בכלל יכול לקרות, אבל אז בחרתי לקחת את מה שהתבשל בתוכי כל השנים האלה ולהעביר את זה הלאה לעולם. היום אני מרגישה שיש לי שליחות ומצאתי את המסלול שלי, את הייעוד שלי בחיים. השיר 'יום אחד' שכתבתי מדבר על הרצון שלי לחזור למוזיקה, לחזור לשיר, לכתוב ולנגן. לכל אחד יש חלום, ואני פה לומר לכולם: אל תגידו יום אחד זה יקרה - הביאו את היום. חלומות בהחלט יכולים להתגשם". תוך כדי דיבור רזאל קמה ממקומה, ניגשת לפסנתר ושרה את השיר שעליו דיברה: "יום אחד עוד הכול ייפתח בך. יום אחד עוד תתחילי לשיר והקול הבוער שנדחק והוקפא יתנחם, יתעורר ויפשיר". היא מסיימת לנגן, וחוזרת על מילות השיר בהדגשה: "יום אחד עוד הכול ייפתח בך. זה באמת קורה וזה מדהים".

ומה בנוגע לשירת נשים?

"כמובן לאורך הדרך עולות שאלות: איך להופיע, עם מי להופיע. בעצם את מבררת את הדרך החדשה הזאת. עד היום זאת ההתמודדות שלי. בהתחלה לא ראיתי את ההופעה רק לפני נשים כאופציה, זה היה נראה לי מוזר. היום לשמחתי מצאתי את המקום שלי, אני שלמה עם זה. זה גם קשור לזה שהיום יש יותר מקום להופעות נשיות וזה הרבה יותר מבוסס, וגם כי אני רואה את זה כעוצמה נשית. יש בזה משהו מאוד טהור, נקי ועמוק, בלי המתח הלא בריא בין המינים", היא מסבירה. "חקרתי את הנושא והתייעצתי עם רבנים, ובעצם מצאתי שהיהדות רוצה את הטוב לנפש שלך. אם את יודעת שבעצם התורה באה לעשות טוב - תאמיני בזה ותרגיש שזה נכון. כן, זאת התמודדות. לפעמים יש לי הצעות מפתות להופיע במקומות גדולים עם המון חשיפה וזה רצון שקיים בי, אבל כל עוד אין היתר לכך - אז מי אני?", היא תמהה.

תוך כדי דיבור נכנסת לחדר מיכל (22) בתה הבכורה, ורזאל משתפת אותי כי האלבום כולל את הדואט 'הכול מאהבה', שהיא שרה יחד עם בתה מיכל. את השיר כתבה והלחינה רזאל, "והפיק אחי המוכשר אהרון". "המון זמן רציתי לכתוב שיר על יחסי הורים וילדים, כי זה מורכב ומשפיע המון על החיים של כולנו. לקחתי את אחת העצות החינוכיות הטובות שקיבלתי מחמי לוי ון-לואן, שהוא פסיכולוג ילדים. הוא אמר לי לפני כמה שנים: 'אם הכול נעשה באהבה - הכול יהיה בסדר', ואני הולכת עם האמירה הזאת ויודעת שאין מה לעשות, כנראה שאני גם אטעה בדרך ואמעד לפעמים בחינוך הילדים, אבל אם הם ואני נדע שהכול נעשה מתוך אהבה ואכפתיות ודאגה אינסופית, בסוף בעזרת ה' הכול יהיה בסדר", היא אומרת, ומוסיפה: "הנושאים של השירים באלבום מדברים על החיים של כולנו, נוגעים בנו. אני לא שרה פסוקים אלא שירים שבאים מתוך העולם שלנו. הרבה מהשירים מדברים על עולמה של אישה, על האתגרים והתובנות".

"אמא שלי היא פרפורמרית-על", מחמיאה מיכל לאמה, "כשהיא עומדת על במה - הבמה שלה בטירוף. היא מביאה שירים שנוגעים לכל אחת במקום שלה ושירים כיפיים ומרגשים. אני חושבת שהבשורה היא שזה אפשרי להופיע לנשים בגבולות ההלכה ולהפיץ ערכים טובים ומוזיקה שמעלה את הנפש ולא מורידה אותה".

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"זאת זכות ענקית להיות במקום הזה של להשפיע טוב דרך המוזיקה", אומרת רזאל. "הייתי שמחה גם עוד חמש שנים להמשיך להשפיע טוב. אשמח לתת השראה דרך השירים. 15 שנה עבדתי בעסקי נדל"ן וגרמתי לאנשים לקנות נכסים טובים ולעשות עסקאות והשקעות לא קטנות, וכמעט שלא קיבלתי מהם הודעות של תודה. היום אחרי כל הופעה ניגשות אליי נשים ואומרות בהתלהבות: 'תודה, נתת לי כוח', 'אין לך מושג מה עשית לי'. זה כל כך הרבה יותר משמעותי בשבילי. זה משנה חיים בעומק של הנשמה".

rivki@besheva.co.il