בשבע מהדורה דיגיטלית

מתנה לחתונה – סיפור לילדים

"הידעת", אמר רועי לאביחי, "שסוסים יכולים לגדל שפם? באמת! ראיתי תמונה. הם נראים ממש מצחיק". אביחי חייך.

אסתי רמתי , כ"א בכסלו תשע"ט

מתנה לחתונה
מתנה לחתונה
איור: עדי דוד

"והידעת", המשיך רועי, "שבקולומביה יש בית ספר שאפשר להגיע אליו רק עם אומגה? אחרת הם צריכים לצעוד שעתיים בתוך הג'ונגל".

"מגניב", אמר אביחי, "הייתי רוצה ללמוד שם. אבל גם לי יש 'הידעת' בשבילך: הידעת שעוד מעט דוד יעקב מתחתן? מה אנחנו עושים בקשר לזה?". "למה שנעשה משהו?", התפלא רועי, "אם הוא רוצה להתחתן, שיתחתן! דווקא ורד מאוד נחמדה". "ברור שהיא נחמדה, התכוונתי רק שכדאי שנחשוב על מתנה..." הסביר אביחי. "למי יש רעיון מה אפשר לקנות לו?".

יעקב לא היה דוד רחוק, בכל המובנים. הוא גר בבית של סבתא רחל, שלגמרי במקרה גרה מעל המשפחה של אביחי ורועי, ועכשיו שהוא עמד להתחתן (עם ורד, כמובן) היה מתבקש שהילדים ייתנו לו מתנה.

"אולי נקנה לו אוטו", הציע רועי, "הוא כל הזמן לוקח בהשאלה את המכונית של סבא וסבתא". "רעיון טוב, אבל אין לנו מספיק כסף לזה", אמר אביחי, "אתה יודע כמה עולה מכונית? איזה אלף שקל!". "יש לי רעיון מעולה!", קפץ דביר הקטן, "אולי ניתן להם את נגה?" והוא הצביע לעבר אחותם התינוקת ששכבה במיטה. "נו, באמת, מה קרה לך... היא שלנו!", אמר אביחי, "וחוץ מזה, לא נראה לי שאבא ואמא יסכימו".

בסוף החליטו הילדים ללכת להתייעץ עם אמא. היא שמעה על ההתלבטות שלהם ואמרה להם שאין בעיה - הם יכולים להצטרף למתנה שהיא ואבא ייתנו לזוג הצעיר. "אבל אנחנו רוצים משהו מיוחד רק מאיתנו!", אמר רועי, "משהו שהוא יזכור אותנו תמיד בבית החדש שלו".

"אולי נחבר שיר שתשירו בחתונה?" הציעה אמא, "והצלם יקליט את זה ויעקב יוכל לשמוע את זה וליהנות". "אני מתבייש להופיע לפני כל האנשים", אמר רועי. "אז אולי תציירו איזה ציור יפה?". "לא, זה לא מקורי. תמיד מציירים ציורים". "תשמעו", אמרה אמא לבסוף, "יעקב וורד עומדים להקים בית חדש. מה אתם אומרים, מה צריך להיות בבית? שבו ותחשבו קצת ואולי יצוץ לכם רעיון מקורי".

אז הילדים ישבו וחשבו, וכך יצא שבבוקר של החתונה הם עלו למעלה לבית של סבתא, והגישו לחתן בהתרגשות קופסה עטופה. "זה מתנה מאיתנו לחתונה", הסביר אביחי בגאווה, "הכנו את זה לבד". "תודה רבה!", אמר יעקב, "אפשר לפתוח?". "בטח", אמר רועי, "זאת קופסת בית. כלומר כל מיני דברים שחשבנו שצריך שיהיו בבית, כי אתה וורד עומדים לבנות בית חדש".

יעקב הכניס יד לקופסה והוציא שני זוגות של כפפות. "מה זה?" הוא שאל את הילדים. "אומרים שבית חם זה טוב, אז שמנו לכם כפפות, שלא יהיה לכם קר", הסביר רועי. "וזה...?" הביט יעקב בחוברת קטנה וקרא: "ספר הבדיחות והדברים המצחיקים של אביחי, רועי ודביר". הוא דפדף בין הדפים וחייך. "היי, יש כאן תמונה מצחיקה של סוס עם שפם...". "כן, רצינו שיהיה לכם בית שמח, אז כתבנו לכם כל מיני בדיחות", אמר אביחי.

יעקב המשיך להוציא מהקופסה פריט ועוד פריט - שקית של סוכריות בצורת לב ("שיהיה לכם בית גם מתוק וגם אוהב. זה חסך לנו"), מטלית ניקוי ("שיהיה תמיד נקי") ועוגיות ממאפיית 'נאמן' ("שתבנו בית נאמן, אמא אמרה שככה אומרים").

"תודה רבה, חמודים!", אמר יעקב בחיוך גדול, "ואתם מוזמנים לבקר בבית החם והמתוק והנאמן שלנו מתי שתרצו!".