בשבע מהדורה דיגיטלית

הדלקת לי את הנשמה-סיפור לשבת

גילה נולדה לאם יהודייה ולאב ערבי. בתקופה הראשונה של הנישואין חיו הוריה בעיר ישראלית, ואחר כך עברו לכפר ערבי בצפון.

עודד מזרחי , כ"א בכסלו תשע"ט

הדלקת נרות חנוכה
הדלקת נרות חנוכה
צילום: ישי קרוב

האב היה אדם קשה, שהכה את אמה באכזריות וגרם לגילה לשנוא אותו.

האב לא היה המכה היחיד במשפחה. גם אחיו, הדודים, נהגו להכות אותה ואת אחיותיה, כשרצו לעשות משהו שחרג מהחוקים הלא כתובים: אסור היה להן להסתובב סתם כך, אסור ללכת לחברה, אסור ואסור...

סבלה הגדול היה זהותה הלא ברורה. מי היא? יהודייה או מוסלמית, הרי לפי היהדות היא יהודייה ולפי האסלאם מוסלמית. אילו חגים הם חגיה, הרמדאן ועיד אל-פיטר או חנוכה ופורים? היא הרגישה דחויה בחברה הערבית וגם בחברה היהודית.

בגיל 25 הכירה גילה את בעלה המוסלמי, שהיה מקסים וטוב אליה כמו בכל הסיפורים המזרח-תיכוניים המעורבים. אחרי שנת היכרות הם התחתנו והיא התאסלמה, וקיוותה שיקיץ הקץ על סבלה הפיזי והרוחני.

וכמו בהמשך הסיפורים הללו, מרגע שנישאו יחסו של הבעל כלפיה התהפך לרעה, והלך והידרדר. לבני הזוג נולדו שני בנים. פעם אחת החזיקה גילה את תינוקה בן תשעת החודשים בידיה, והבעל היכה אותה כה חזק עד שחששה לחיי בנה. בנס הצליחה לזרוק אותו למיטה, אחרת לא היה נשאר בחיים. גילה הזמינה משטרה ובעלה נעצר ל‑24 שעות, ואחר כך בילה במעצר בית אצל אמו במשך כשבועיים. מאז משפחתו כעסה עליה ומיררה את חייה.

מאז אותו אירוע בעלה לא היכה אותה משום שפחד מהמשטרה, אך האלימות המילולית וההשפלות הבלתי פוסקות רק גברו. גילה התגברה על פחדה וענתה לו כגמולו.

אנשי 'יד לאחים' ידעו על סבלה של גילה, ובמשך שנתיים ניסו ליצור עמה קשר. אולם היא דחתה אותם כל הזמן בתואנות שונות. פעם טענה שטוב לה, פעם אחרת סיפרה שאינה זמינה להיפגש ושאר תירוצים. בכל אופן הייתה חברה בקבוצת פייסבוק של מטופלות 'יד לאחים'.

לפני מסיבת חנוכה בשנת תשע"ח, שירה מ'יד לאחים' יצרה קשר עם גילה כדי להזמינה אליהם. גילה, שהייתה אז בודדה ביותר, שמחה לקבל את השיחה והיה לה הרבה מאוד מה לספר לשירה.

היא סיפרה כי לאחרונה בנה הגדול, בן השלוש וחצי, החל להתנהג באלימות בגן הילדים בכפר. הוא הוציא החוצה כל מה שחווה בבית. הגננות, שלא אהבו אותו בגלל אמו היהודייה, הגבירו את מצוקתו. גילה סיפרה שכל זה גורם לה להתעורר ולרצות לשנות לגמרי את דרך חייהם. היא מבינה היטב שהילדים הם הנפגעים העיקריים בסיפור, ונוכחה לדעת שהם חווים בדיוק מה שהיא חוותה כילדה. היא הרגישה שהיא במלכוד שנמשך מדור לדור, ואיך נחלצים ממנו כעת?

גילה סיפרה לשירה כי ביום הראשון של חנוכה היא הדליקה חנוכייה מחוץ לדלת ביתם. כאשר בעלה הגיע הביתה, הוא כיבה אותה וזעזע את נפשה. גילה העלתה לפייסבוק תמונות שלה עם בניה ליד החנוכייה הדולקת, וכאשר נודע הדבר לגננות הערביות הן החלו להתעלל בילד. זה היה קצה גבול יכולת הסבל של גילה. היא שוחחה עם שירה במשך כשעתיים עד לשעה מאוחרת, ובליבה גמלה ההחלטה להגיע למסיבת חנוכה של 'יד לאחים' במרכז הארץ.

כאשר הגיעה למסיבה ראתה לפתע כל כך הרבה אחיות לצרה, ודווקא זה נתן לה חיזוק, שרבות מתמודדות עם הצרה הזאת ויש מי שעוזר להן במסירות נפש. היא נתנה לשירה במתנה חנוכייה מקריסטל. שירה סירבה, אבל גילה התעקשה ואמרה: "אין לך מושג מה עשית לי עם שיחת הטלפון! ממש הדלקת לי את הנשמה!".

לאחר מסיבת החנוכה הרגישה גילה שנפתח לה הלב, שעכשיו יש לה גב והיא חלק ממשפחה גדולה ותומכת. עיקר הצרה הוא כאשר האדם מרגיש לבדו בבעייתו. אחיותיה לצרה פתחו לה את הצוהר אל המרחב.

גילה קיבלה כוחות לפתוח דף חדש. היא יצאה מהכפר, נפרדה מבעלה והחלה בהליכי גירושין. היום היא מתגוררת בעיר ישראלית ומשתקמת עם ילדיה, שסובלים ממשברי זהות ומטראומות. זהו סבל קשה ביותר, אפילו יותר מהסבל הפיזי של ההכאות. גילה מקווה ומתפללת שכל בחורה יהודייה תחשוב מיליון פעמים לפני שהיא יוצרת קשר עם ערבי, כי אין לה מושג לאיזה בור בלי תחתית היא נכנסת, לא רק היא אלא צאצאיה לדורות.

השנה, לפני חנוכה, כשהיא על סף גיל שלושים המעניק כוח, האור הקטן בחייהם של גילה ובניה מוסיף והולך, ותקוותה גוברת והולכת שתזכה לחיים יהודיים שלמים, לדורי דורות.

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com