אפילו הקשר שבין אישה לבנה יכול להתבטל אבל "אנוכי" - לא אשכחך.
אפילו הקשר שבין אישה לבנה יכול להתבטל אבל "אנוכי" - לא אשכחך.צילום: Istock

כשהקב"ה האינסופי ברא עולם סופי, נוצרה בעולם כפילות.

מחד, עולם זה הוא מגוון ורב-פנים כשיקוף של האינסופיות האלוקית. מנגד, גם ה"אחד"יות של הקב"ה מחפשת דרך להופיע בעולם. באדם האחדות מתבטאת באופן הכי בולט, עובדה שיוצרת מתח. מחד, מהאחדות האדם שואב תחושה של צידוק אבסולוטי. מבחינתו, תפיסתו אמורה לשלוט בעולם כולו: שפה אחת ודברים אחדים. מנגד, בני האדם רבים וכשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות.

מתוך המתח הזה צומחות המלכויות, שהן ניסיון אנושי להשליט אחדות בעולם. הרצון הגדול והאמיתי לבטא את אחדות ה' נופל והופך לעריצות אנושית. מכיוון שניסיון זה לבטא את האחדות הוא ניסיון מעוות, לא נוצרת מלכות אחת אלא ארבעה ארכיטיפים של שלטון. למה דווקא ארבעה? כי זהו מספר זוגי ומפורד: ארבע רוחות השמיים, בלי שום ראשית צירים שתיתן להן הקשר אחד משותף.

בעצם, הביטוי "ארבע מלכויות" הוא סתירה פנימית. למעשה אלה ארבעה רצונות מנוגדים שכל אחד מתיימר להקיף את העולם כולו. ניגוד פנימי זה הוא שיקוף של הניגוד האנושי שבו כל אדם חש עצמו יחידי, ומנגד הוא רק אחד מתוך אינספור ביטויים שונים של האינסוף.

ארבעת פניו של יצר השלטון

אף על פי שאת המספר ארבע מכתיב עיקרון אחד, ארבע המלכויות אינן ארבעה כפילים חסרי פנים. לכל מלכות יש אופי ייחודי שמתוכו היא באה להשליט בעולם את אחדותה.

הראשונה היא אימפריה של כבוד שמדברת בשפת הנפש. היא תופסת כדבר מרכזי את מערכות היחסים בין בני האדם, וממילא שליטה באדם עוברת דרך רגש הכבוד. מלכות זו מכירה בקיומם של בני אדם אחרים, ורוצה להשליט את יחידותה בכך שתכפיף אליה את שאר הנפשות: הישארו שונים ממני, אך הודו בעליונותי.

יצר הכבוד הוא יצר מרכזי בפסיכולוגיה האנושית, כפי שתיאר זאת אדלר: הרצון לשלוט באחר גורר בעקבותיו אלימות ורצח. עם כל השליליות שלו, הוא מעניק לאדם כוח בל יתואר שמסייע לו להקים ממלכה. בחלום דניאל מלכות זו היא אריה עם כנפיים של נשר, מלך החיות ומלך העופות. בחלום נבוכדנצר היא זהב - מתכת שעיקר ייחודה הוא בהדר שבה.

המלכות השנייה היא אימפריה של בליעה. היא מדברת בשפת הגוף. כמו תינוק, היא לא מכירה בנפרדות של אחרים ממנה, ומונחים כמו כבוד חסרי משמעות בעבורה. ההישג היחיד שנחשב בעיניה הוא הפיזי, מה שנתפס ומוחש. היא מרחיבה את שלטונה על ידי בליעה של בני אדם, ממלכות ונכסים.

הכוח שמניע את המלכות הזאת הוא תאוות הניכוס: יצר האכילה, המין והממון. אין צורך להרחיב עד כמה יצרים אלה מרכזיים באדם, מניעים אותו ומעניקים לו עוצמה. בחלום דניאל מלכות זו היא דוב גרגרן בעל שלוש לשונות. בחלום נבוכדנצר היא כסף, מתכת ששמה הוא שם נרדף לעושר בכלל.

המלכות השלישית היא אימפריה של שיטה. היא מדברת בשפת השכל. היא מכירה באחרים, אך אישיותם אינה חשובה בעיניה. היחס של בני האדם או צבירת רכוש הם פרמטרים נחותים וילדותיים. היא מעוניינת להכתיב לכל העולם הנחות יסוד שצריך לחשוב על פיהן. אם הצלחתי להחיל עקרונות מחשבתיים אחידים על העולם כולו, הרי שאיחדתי אותו תחתיי.

יצר החוכמה הוא אולי המוכר פחות מבין שלושת היצרים שמניעים את שלוש המלכויות, אבל אין זה אומר שהוא חלש. הדרך שבה האנושות חושבת משפיעה עליה לא פחות מתאוות הגוף והנפש. בחלום דניאל מלכות זו היא נמר עם ארבע כנפיים, אשר מייצגות את ארבע הרוחות. שכן בעוד תאוות הגוף והנפש מוגבלות למה שהן מכירות ויודעות, החוכמה אינה יודעת גבולות. כמה שלא תשיג ותכבוש, היא מודעת לכך שיש יותר ויותר.

המלכות הרביעית שונה מהאחרות בכך שאיננה משתמשת בשפה אחת. היא חיה את שלוש השפות: גופנית, נפשית ושכלית. דווקא בשל כך היא טוענת שכל שאר המלכויות כשלו בניסיונות האיחוד שלהן. הכלת כל העולם דרך הנפש, הגוף או השכל לא צלחה, ועדיין נותרה נוכחות של השונות האנושית. מסקנתה היא שעצם הקיום מביא לפירוד ולכן רק השמדת הכול תביא לאחדות. זהו התנטוס, יצר ההרס. לא לשם קבלת כבוד או לשם הרחבת הגוף, אלא הרס לשם הרס, מתוך שנאת עצם הקיום. לכן בחלום דניאל אין למלכות הזאת דמות של חיה מסוימת, רק תיאור שלה כמטילה פחד ואימה, רומסת וכותשת. לכן בחלום נבוכדנצר היא מלכות של ברזל, המתכת של המלחמה וההרס.

קרן השור

כתמונת נגד לארבע המלכויות באה מלכות ישראל. היא לא רוצה להשליט כוח אנושי מסוים או רוח אחת משושנת הרוחות. היא לא רוצה להשמיד כל מה שאיננו היא. אחדותו של הקב"ה אינה מופיעה כפרויקט אימפריאליסטי שמנסה להשליט צד אחד כאילו הוא כולל את הכול. היא מופיעה כנקודה אמצעית, כראשית הצירים שהייתה חסרה לארבע המלכויות. מלכות זו מתוארת "כְּבַר אֱנָשׁ" - כבן אדם, ולא כחיה. אפשר לאחד את העולם בלי להפוך למפלצת.

ארבע המלכויות מזהות את היומרה הזאת כאיום על שלטונן ומגיבות לישראל, כל אחת בדרכה. חנוכה הוא החג שבו מתמודד עם ישראל המלכות השלישית, מלכות יוון. ומה מתריסה יוון נגד ישראל? היא גוזרת על ישראל: "כתבו לכם על קרן השור - אין לנו חלק באלוקי ישראל". השור הוא אותו עגל שכשלו בו ישראל במדבר, כישלון מיד אחרי מתן תורה, ברגע שעם ישראל נוצר, כשמי ששומע את דברי ה' הוא מי שחוטא.

"אתם רואים?", טוענת יוון, "היומרה שלכם לייצג את אחדותו של הקב"ה נכשלת מהרגע הראשון. אתם מתיימרים לבטא את הקשר לקב"ה במלואו, ובפועל אתם מיד עובדים עבודה זרה. יודעים למה? כי אי אפשר. כי הנתק בין הבורא ובין הבריאה הוא מוחלט. אפילו אם נאמר שאתם בניו של הקב"ה, הרי בין אב לבן תמיד יש פירוד, מתח ומאבק. נכון, יש גם קשר, אבל אפילו הבן לעולם לא יוכל לייצג את כל המכלול שברא האב. לכן, ברגע שבו אתם מקבלים תורה, ובכך מלמדים שיש איזשהו קשר, אתם גם נכשלים בעגל ומלמדים שבמקום הכי יסודי יש גם נתק".

"אתם מבינים?", מנופף הנמר בארבע כנפיו, "נכון שאפשר להחכים וללמוד. הנה, אני מכיר את ארבע רוחות העולם, ועדיין הן יישארו ארבע ולא חמש. נניח שהתורה היא אלוקית - אבל אתם אנושיים. החוזק של השרשרת נמדד בחוליה החלשה, האנושית. לעולם לא תופיע האלוקיות בעולם, לעולם לא יצליחו בני האדם לבטא את האחדות. אין לכם חלק באלוקי ישראל".

התשובה של ישראל לטיעון הזה היא דברי הנביא ישעיה: "התשכח אישה עולה מרחם בן בטנה? גם אלה תשכחנה - ואנוכי לא אשכחך". אפילו הקשר ההדוק ביותר בעולם, הקשר שבין אישה לבנה, יכול להתבטל. בכל קשר יש גם זרות ופירוד. אבל "אנוכי" - לא אשכחך. "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" הוא דיבר ייחודי, שכן אין בו שום ציווי. הוא לא אומר "קבלו אותי כאלוקיכם מכיוון שהוצאתי אתכם ממצרים". הקב"ה לא מצווה אלא קובע עובדה.

הייחוד של עם ישראל איננו טמון במה שהם בחרו ועשו, אפילו לא במה שהם. הייחוד הוא שהקב"ה בחר להתגלות אליהם. שום יוזמה מצד הנבראים, שום ניסיון להבין - מרהיב כל שיהיה - לא יכול לבטא את אחדותו של הקב"ה בעולם. אבל התגלות האחדות אפשרית אם היא, כדברי ריה"ל בכוזרי, לא באה מאיתנו אלא מהקב"ה. מאותה סיבה גם שום כישלון לא יחריב אותה. כישלון אולי יצליח לדחות את המועד, אך בסופו של דבר האחדות בוא תבוא.

השכל לא מוכן לקבל תשובה כזאת, היא נשמעת לו כאבסורד. אבל זו התשובה היחידה שיכולה להביא הרמוניה לעולם. מלכות שתאחד את כל העולם באה רק מתוך הקשבה מלאה של העולם אל מה שמעבר לו. מתוך האזנה לקב"ה יכולה לקום מלכות א‑להין קדישין.

יצחק קרומביין הוא תלמיד בית המדרש ראש פינה

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת [email protected]

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)