בשבע מהדורה דיגיטלית

הסבל שנשכח

בניגוד לזיכרונות הטובים והנוסטלגיה המתרפקת, לרוב חיי היהודים תחת השלטון המוסלמי היו מדכאים, אלימים ולא שוויוניים. דעה

אסתר כלפון , כ"א בכסלו תשע"ט

חלקת קברי הרוגי הפרעות של 1945, בבית הקברות היהודי בטריפולי
חלקת קברי הרוגי הפרעות של 1945, בבית הקברות היהודי בטריפולי
צילום: בית התפוצות, באדיבות מרכז תרבותי ליהדות יוצאי לוב

מאז הקמת המדינה, מדי כמה שנים, מתעורר שיח על חייהם של היהודים תחת השלטון המוסלמי.

פעמים רבות זה קורה סביב יום הזיכרון לגירוש יהודי ארצות ערב ואיראן, שחל השבוע, ואז נשמעים בקרב יהודים שהגיעו מארצות אלו סיפורי ערגה וגעגוע לחיים שם, ובכלל לחיים תחת שלטון מוסלמי. ובכן, צריך לומר את האמת: למעט תקופות קצרות ולא רבות של שגשוג והתפתחות, לרוב החיים תחת שלטון מוסלמי היו לא שוויוניים כלפי היהודים, ובמקרים רבים אחרים פוגרומים, רצח וחיסול אתני מחקו קהילות שלמות של יהודי ארצות ערב.

כך לדוגמה, ליהודי מרוקו הייתה עדנה בשנים 1912‑1956, ויחד עם חוויית הקליטה הקשה בישראל רבים מהם התגעגעו לארץ מולדתם. אבל לרוב היהודים יש זיכרון קצר. הם לא הפנימו את סיפורי הוריהם ושכחו את הפרעות האיומות שהיו מנת חלקם לפני שהגיעו הצרפתים. המציאות היא שגם במרוקו מדי כמה שנים סבלו היהודים מחיסול אתני ורציחות, פגיעות ברכוש ואי שוויון משווע.

כידוע, יש סיפורים שונים על יהדות מרוקו, סיפורים שמבקשים להציג באור יקרות את היחס הטוב שקיבלו היהודים. רבים מביאים את חיי הרמב"ם כהוכחה לכאורה לכך שהיהודים פרחו תחת שלטון האסלאם. אך האמת היא שהרמב"ם נמנה עם היהודים שסבלו ביותר תחת שלטון האסלאם, שהרי בכל מחצית חייו הראשונה הוא חי בצל השמד והסתתר במערות. באיגרת תימן הרמב"ם כותב שלא הייתה אומה שהרעה בתכלית על מנת לדלל, להקטין ולרמוס אותנו כמו המוסלמים.

המוסלמים השפילו את כבוד ישראל על ידי החוקים המוסלמיים, מאסו ביהודים והמעיטו את מספרם. הסופר הערבי עבד אלבאסט, שראה את מאורעות שנת 1465, מתאר באופן מזוויע רצח עם מחריד ומשבח אותו באכזריות. בספר 'דברי הימים, תולדות יהודי פס בין השנים 1604‑1646' מספר הרב בנימין שלא הייתה להם מנוחה, והם חיו מפוגרום לפוגרום, כאשר קהילות מפוארות נמחקו. בשנת 1465 הייתה התפרצות טוטאלית נגד קהילת יהודי פס, והקהילה שמנתה עשרות אלפי יהודים הושמדה כליל. מאורע זה מסביר מדוע כאשר קמה מדינת ישראל, מאות שנים לאחר מכן, היו במרוקו רק 260 אלף יהודים ולא הרבה יותר. ישנן עוד דוגמאות רבות מקהילות יהודיות נוספות ברחבי העולם הערבי. אבל את הסיפורים הללו, שגם הם השמדת עם שיטתית, לא מספרים מספיק.

לאורך שנים ארוכות בחרו ממשלות ישראל לדורותיהן להימנע מלחשוף את אחד הנושאים הכואבים בהיסטוריה היהודית, שמדבר אל יותר מ‑50 אחוזים מהתושבים בישראל. במשך השנים השיח במדינת ישראל התעלם כמעט לחלוטין מסיפורן הקשה של אלפי קהילות יהודיות בארצות המזרח, שחוו לאורך השנים פוגרומים, רדיפות ופרעות, לצד גזירות שמד ורצח עם. פוגרומים שגרמו למחיקה של אלפי קהילות יהודיות, שאמורות היו למנות מיליוני יהודים ערב הקמת המדינה, אך בשל הפוגרומים שעברו נותרו מהן כמה מאות אלפים בלבד.

הגיע הזמן שהשיח הישראלי יתעלה מעל שיקולים לא ענייניים, וינציח את העוול שנעשה ליהודי ארצות ערב ואיראן, שגרו במדינות אלו וסבלו לאורך שנים, סבל שלצערנו לא מדברים עליו. כשאומרים "לעולם לא עוד", יש לספר על מה שקרה ליהודים מארצות המזרח, ולדאוג שלא יקרה שוב לעולם.

ד"ר אסתר כלפון היא דיקנית לימודי תואר B.Ed במכללה האקדמית-דתית לחינוך שאנן בחיפה