בשבע מהדורה דיגיטלית

הפירוד האירופי

מנהיגי האיחוד האירופי אישרו את הסכם ה"ברקזיט" מול בריטניה, אך עשו הכול כדי להוציא לכל מדינה אחרת את החשק ללכת בעקבות הממלכה

אסף משניות , כ"א בכסלו תשע"ט

אירופה עשויה להיכנס לסחרור. מפגינים ליד בניין הפרלמנט הבריטי
אירופה עשויה להיכנס לסחרור. מפגינים ליד בניין הפרלמנט הבריטי
צילום: Henry Nicholls, רויטרס

"מה שראינו בשבועות האחרונים בין האיחוד האירופי לבריטניה זה בעצם קרב בלימה על חייו של האיחוד", אומר פרופ' יוסי שיין, ראש בית הספר לממשל ומדיניות באוניברסיטת תל אביב.

"המטרה הייתה לדכא את המחשבה על מהלך דומה בקרב מדינות אחרות שחושקות בזה. למזלו של האיחוד, בצרפת מקרון זכה ולא מרין לה פן. מקרון מחויב עד עמקי נשמתו לרעיון האיחוד, והוא משמש כקונטרה לבריטניה ולשאר מדינות האיחוד".

האירוע שעליו מדבר פרופ' שיין הוא השגת ההסכם לפרישת בריטניה מהאיחוד האירופי. ביום ראשון השבוע אישרו מנהיגי האיחוד האירופי את הסכם הפרישה, ה"ברקזיט". הפחד הגדול שעמד ברקע המשא ומתן היה מפני קריסת האיחוד האירופי. לאחר משאל העם הבריטי התערערה היציבות של האיחוד, ומפלגות שמתנגדות לאיחוד התחזקו בכל רחבי היבשת. כל זה הוביל לחשש מוגבר שהאיחוד אינו צפוי להאריך ימים.

"האיחוד יקרוס, השאלה רק תוך כמה זמן זה יקרה", אומר סגן שר החוץ ושגריר ישראל בארצות הברית לשעבר, דני אילון. "דווקא אם הפרלמנט הבריטי ידחה את ההסכם בהצבעה בחודש הבא יש סיכוי שהאיחוד יתייצב לזמן מה, כי הוא ירגיש מאוים מהבריטים, וזה יוביל לאיחוד שורות זמני. אם ההסכם יאושר הדבר יזרז תהליכי פרישה במדינות אחרות, משום שהוא יגביר את הסלידה מהפקידות בבריסל ומהתנאים והרגולציות שהיא כופה על המדינות. הדרום האירופי כבר הרבה זמן רוצה להתנתק מהאיחוד, שגם גרם לקריסת הכלכלות באזור וגם ניסה למחוק את הלאומיות. לכן הקרב האמוציונלי שהאיחוד ניהל מול בריטניה עשוי דווקא לעמוד לרעת האיחוד ולזרז את התפרקותו".

החשש מפני דחייה של ההסכם בפרלמנט הבריטי הוא חשש מציאותי מאוד. מאז שההסכם הוצג לפני כשבועיים על ידי ראש הממשלה תרזה מיי, רבים במפלגת השלטון, המפלגה השמרנית, מתנגדים לו. גם השותפה הקואליציונית, מפלגת האיחוד הדמוקרטית הצפון-אירית, מתנגדת לו נחרצות. זו הסיבה שפרשנים ברחבי העולם מעריכים שלמרות ההסכם, עדיין הסיכוי הגבוה ביותר הוא שבריטניה תפרוש מהאיחוד בלי הסכמות, דבר שעשוי לחזק את האיחוד או לטלטל את כל המערכת. "אם ההסכם לא יעבור, אתה תראה את כל אירופה נכנסת לסחרור. הסחרור יתחיל מכך שמיי תיאלץ לעזוב, אבל אף אחד לא יודע היכן זה ייגמר", אומר פרופ' שיין.

יש סיכוי שבריטניה תפרוש בלי הסכם?

"אף אחד לא רוצה את זה, אבל כולם מבינים שאירופה נגררת לשם בעל כורחה".

ההסכם, שנולד בעקבות משאל העם הבריטי שהתקיים לפני שנתיים על עזיבת האיחוד, נמשך על פני 585 עמודים ועוסק בעיקר בתחום אחד: בתחום הכלכלי. אולם גם במישור הזה, נקודת המפתח - הסכם הסחר העתידי - נותרה פתוחה. ההסכם מדגיש שבריטניה אומנם תעזוב את האיחוד ב‑24.3.19, אבל תישאר תלויה ברגולציות האיחוד ובהסכמים קודמים עד סוף שנת 2020. ההסכם גם מסדיר את שהותם של אזרחי מדינות האיחוד בממלכה, וכן נוגע בהסכמי המימון לפרויקטים אירופיים בבריטניה שנחתמו לפני כמה שנים. יחד עם זה, ההסכם שנחתם מחזיר לבריטים את השליטה על מדיניות ההגירה שלהם, שלא תהיה תלויה יותר בסיכומי האיחוד.

כאמור, למרות אורכו של ההסכם שורה של נושאי ליבה, מהחשובים ביותר, נותרו בחוץ. הנושא הראשון הוא הסכמי הסחר העתידיים. האיחוד האירופי הפך בשנים האחרונות למכונה של רגולציות שהכבידו על כל הכלכלות האירופיות. הבריטים מצידם שאפו להשתחרר משלטון הפקידים בבריסל. בהסכם נאמר שהמשא ומתן להסכמי סחר חדשים יתקיים בשלב מסוים בעתיד, התאריך עצמו לא נקבע כמובן. עד אז ייווצר מצב ביניים שבו בריטניה היא חלק מהסכמי הסחר החופשי, שמעניקים פטור ממכסים בתוך האיחוד, אבל לא חלק מאיחוד המכסים האירופי, שקובע את שיעורי המס במסחר עם מדינות שלא באיחוד.

מה יקרה בגבול האירי?

הנקודה המרכזית ביותר בהסכמי הברקזיט, שצפויה אף להפיל את ההסכם ולגרור את אירופה כולה לכאוס, קשורה בגבול האירי. האי הבריטי מחולק כיום לשניים. בחלקו שוכנת הרפובליקה האירית ואילו החלק השני, צפון אירלנד, הוא חלק מהממלכה המאוחדת של בריטניה. בין שתי המדינות התנהלה במשך עשרות שנים מלחמת אזרחים עקובה מדם, שהסתיימה בהסכם יום שישי הטוב בשנת 1997. כחלק מההסכם נקבע שאין גבול בין אירלנד לצפון אירלנד. המציאות הזאת התאפשרה בעקבות חברותן של שתי המדינות באיחוד.

עם פרישתה של בריטניה, הגבול באי האירי היה אמור להיות מוקם, דבר שהיה מעמיד את האי על סף מלחמת אזרחים חדשה. גם בסוגיה הזאת ההסכם לא קובע תאריך יעד לסיום הדיונים. למעשה, הוא מאפשר ללכת על מצב ביניים עד לסוף המאה הנוכחית, כשבינתיים אין גבול בין אירלנד לצפון אירלנד, והצפון-אירים יהיו נתונים לנהלים של האיחוד. רק דבר אחד קובע ההסכם מפורשות, בסעיף היחיד בכל 585 עמודי ההסכם שעוסק בעניין הגבול, והוא שלא יהיה "גבול קשיח" בין בריטניה לאירלנד. האיחוד, ובמיוחד אירלנד, מאוד אוהבים את הסעיף הזה, ואילו בשביל בריטניה מדובר בצעד שהוא בגדר ייהרג ובל יעבור. במהלך הדיונים נושא הסכמי הסחר כמעט לא נידון. את מרבית זמן הדיונים תפסה סוגיית הגבול האירי, שנותרה לבסוף ללא מענה.

בריטניה נקרעת בימים אלה בין החשש מפתיחת מלחמת האזרחים מחדש, ובין החשש מהתפרקותה של הממלכה המאוחדת. דבר זה עלול לקרות אם צפון אירלנד תיאלץ לפרוש מבריטניה, כדי למנוע את חידוש מלחמת האזרחים בין תומכי הרפובליקה לתומכי הממלכה. לאורך כל הדרך הצהירה מיי כי היא לא תיתן לצפון אירלנד להתנתק מבריטניה. מפלגת האיחוד הדמוקרטית הצפון-אירית נאבקת על כך שמלחמת האזרחים לא תתחדש, ומנגד צפון אירלנד תישאר חלק מהממלכה.

האיחוד ניצל את הנושא הזה עד תום, ולמעשה הפך את מאזן הכוחות. מטרתו של האיחוד הייתה למנוע ממדינות נוספות ללכת אחרי בריטניה. עם פרישתה של הממלכה, המותג שנקרא האיחוד האירופי נחלש משמעותית. פרישה של מדינה נוספת, במיוחד אם היא מגוש האירו, עלולה לגרום לקריסת האיחוד כולו.

"ההתנהלות של האיחוד הצליחה להוביל את שאר המדינות להבין שמבחינה כלכלית אין למדינות האחרות, ובראשן איטליה שהכלכלה שלה מרוסקת, לאן ללכת. אין להן את העוצמה הכלכלית שיש לבריטניה. יחד עם זה, הכוחות הלאומיים יצאו החוצה בכל אירופה, וזה בהחלט מדרבן מדינות כמו איטליה לרצות לצאת החוצה", אומר פרופ' שיין.

הסכם של גירושין ידידותיים

"בעיניי, הרעיון מאחורי ההסכם הוא מאוד נכון", אומרת פרופ' אליס ברזיס מאוניברסיטת בר אילן, ראש מרכז עזריאלי למדיניות כלכלית. "מדובר בהסכם גירושין, כשהצדדים רוצים להישאר מיודדים זה עם זה. לכן אמרו שכל התהליך יהיה מאוד הדרגתי. קודם כול נתגרש, ואחר כך נסגור את הפרטים הנתונים במחלוקת שלב אחר שלב. צריך לזכור שההסכם נותן בעצם זמן כמעט בלתי מוגבל לדיונים, עד סוף המאה. מישהו יכול להתחייב בכלל שהאיחוד ישרוד עוד 80 שנה? לכן הם העדיפו לדחות את הנושאים שלעת עתה אין אפשרות להגיע בהם להסכמות, ולראות כיצד המצב מתגלגל, מתוך הבנה שהנושאים הללו ייפתרו במהלך הזמן".

אם ההסכם כל כך טוב, למה הוא גורר התנגדות רבה כל כך?

"סיבות פוליטיות בלבד. השאלה היא מי יהיה ראש ממשלת בריטניה. כל כלכלן יגיד לך שההסכם נפלא, והראיה לכך היא שהכלכלה הבריטית לא נפלה בעקבות פרסומו אלא להפך, מחיר הפאונד טס למעלה. הבעיה היא שאם מישהו יגיד את זה, זה יעורר את תומכי הברקזיט ויעורר מהומות".

תומכי הברקזיט היו 52 אחוזים מהעם הבריטי. לא מדובר בקבוצת מיעוט שולית, אלא ברוב העם.

"נכון, אבל כבר למחרת הברקזיט הבריטים הבינו שהם עשו טעות רק שאי אפשר לחזור ממנה. לכן הם הלכו להסכם בצורתו הנוכחית, שאומנם מבדיל בין הצדדים, אבל עדיין נותן להם המון נקודות ממשק".

אמרת שהפאונד לא נפל אלא התחזק, והכלכלה נותרה יציבה. אבל היא נותרה יציבה לאורך כל התקופה האחרונה, ולמעשה למעט קריסה זמנית מיד לאחר משאל העם, הכלכלה נותרה כפי שהייתה לפני כן.

"זה רק מחזק את האמירה שכולם ידעו בסתר שהבריטים לא רוצים באמת לפרוש מהאיחוד. הם רוצים להיות במודל דומה לנורבגיה, שהיא לא חלק מהאיחוד אבל יש הרבה מאוד ממשק ביניהם".

"להגיד שההסכם הזה הוא טוב לבריטניה זאת הגזמה פרועה", טוען מנגד דני אילון, "הוא רע לבריטניה, והאיחוד בהחלט יוצא כשידו על העליונה. הוא מרגיש שיש לו יותר מנופי לחץ. גם האמירה שלו שאם משאל העם היה נערך היום הבריטים לא היו עוזבים, היא משאלת לב ולא המציאות. לפני הברקזיט הסקרים הראו פער יותר גדול לתומכים בהישארות. בפועל הבריטים רוצים גם היום בעזיבה, בגלל שההצבעה שלהם לא הייתה כלכלית. הם רוצים הסכם אחר, אבל עדיין הם רוצים לעזוב".

תרזה מיי, ראש ממשלת בריטניה, מעולם לא תמכה ברעיון הברקזיט. מרביתו של הממסד הבריטי התנגד לו, אבל העם בחר לעזוב בכל זאת. עם היבחרה דיברה מיי על ברקזיט קשוח, כזה שינתק את בריטניה מהאיחוד לחלוטין ולמעשה יאתחל את היחסים בין הצדדים. אולם ככל שעבר הזמן התברר לתומכי הברקזיט שאין למיי כל כוונה ללכת במסלול של הברקזיט הקשוח. שרים רבים בממשלתה התפטרו בעקבות כך, וממשלתה כיום רעועה מאי פעם.

אם מישהו שכן מאמין בברקזיט, כמו למשל בוריס ג'ונסון, שהיה מראשי קמפיין הפורשים והראשון שהתפטר מהממשלה של מיי, היה מנהל את המשא ומתן, היינו רואים הסכם אחר?

"אין לי ספק שזה מה שהיינו רואים. זה טבעו של אדם", טוען פרופ' שיין, "מיי אמרה כל הזמן שהיא מחויבת לברקזיט, אבל היא מעולם לא תמכה בו. התוצאה היא שהיא הייתה פחות נחושה, והשיגה הסכם פחות טוב לבריטניה. לכן היא ברחה מהאופציה של התנתקות ממש ובחרה באופציה של היפרדות תוך כדי חיבורים, וזאת התוצאה. אם ג'ונסון למשל היה מנהל את התהליך, התוצאה הייתה אחרת".

"אני לא בטוח שהיינו רואים משהו אחר", סבור מנגד אילון, "האיחוד עצמו היה מאוד תקיף ואמוציונלי בנושא, ואני לא חושב שהיה אפשר להגיע להסכם אחר. אולי היו מגיעים לפיצוץ, אבל לא לתוצאה אחרת".