זוכרים את הלפידים

עשרות התכנסו בצומת לפיד הסמוכה לקרית ארבע לזכרם של מרדכי לפיד ובנו שלום הי"ד שנרצחו לפני 25 שנה. הבן והאח, מאיר נשא נאום נרגש.

חזקי ברוך , כ"א בכסלו תשע"ט

זוכרים את הלפידים
זוכרים את הלפידים
צילום: חזקי ברוך

זוכרים את הלפידים

במלאת 25 שנה להירצחם של מרדכי לפיד ובנו שלום הי"ד התקיים הבוקר (חמישי) אירוע הדלקת לפידים לזכרם בצומת הקרויה על שמם "צומת לפיד" סמוך לקרית ארבע.

באירוע, שהתקיים תחת אבטחה כבדה, השתתפו ראש מועצת קרית ארבע אליהו ליבמן, מפקד חטיבת חברון, מפקד משטרת חברון ותלמידות אולפנת בני עקיבא בקריית ארבע.

הפיגוע, בו נרצחו מרדכי ושלום לפיד, התרחש בכ"ב בכסליו תשנ"ד. מחבלים שעברו בצומת החרסינה ("צומת לפיד") ירו מרכב לעבר רכב הטרנספורטר בו ישבו באותה עת בני משפחת לפיד. האב מרדכי ובנו שלום נרצחו בפיגוע ושלשה מבני המשפחה נפצעו.

לאחר הדלקת הלפידים נשא מאיר לפיד, בנו של מרדכי ואחיו של שלום, דברים בהם הסביר את הרעיון העומד מאחורי קיום האירוע.

"מה נאמר ומה נדבר. 25 שנה חלפו מאז שכאן רצחו שני יהודים, אב ובנו. למה רצחו אותם? מה הרוויחו הרוצחים?

אני לא יודע אם למי מהנוכחים יצא פעם לשמוע על שיחה שהייתה פעם בין שני אנשים. האחד, דויד הילברט שהיה מתמטיקאי גרמני מבכירי המדענים הגרמנים והשפיע רבות על המתמטיקה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, לבין ברנהרד רוסט שהיה שר החינוך החדש בממשלת צורר היהודים יימח שמו וזכרו היטלר.

השניים האלה ישבו באיזו סעודה משותפת, ואז שאל ברנהרד רוסט: האם לאחר 'עזיבתם' של היהודים, המכון המתמטי הושפע באופן ממשי או סבל מהיעדרם של היהודים? ענה הילברט לאותו שר חינוך באומץ לב: סבל? זה לא קיים יותר...!

כדאי לשים טוב לב גם לניסוח 'עזיבתם'. שר החינוך של היטלר יימח שמו וזכרו, לא אומר "גירושם" ובטח לא רציחתם. התשובה של הילברט היא בעצם שנגמרה המתמטיקה בגרמניה.

למה לנו להזכיר כאן איזו שיחה מוזרה שהתקיימה לפני כ- 80 שנה? מה הקשר בין השיחה הזו למה שהתרחש כאן לפני 25 שנה?

השאלה למה רצחו אב ובנו איננה שאלה קטנה ואינה פשוטה כפי שניתן אולי לחשוב, וכדי לענות עליה לא די שנהיה עצבים פעם בשנה על האובדן והכאב הפרטיים. הכאב עצום, והחיסרון וההעדר, חשוב שנדע, אינם באמת נעלמים עם השנים. אבל כשאנחנו עומדים כאן, בצד הכאב הזה, חובתנו לחקור ולהבין מהי שנאת ישראל או בכינוי אחר: 'אנטישמיות'. כיצד יתכן שפעולה שגורמת פגיעה קשה לרוצח בעצמו, אינה מספיקה כדי לגרום לרוצח להימנע מלרצוח. מה המשמעות לכך שלמרות שהמתמטיקה בגרמניה נפגעה אנושות או בלשונו של אותו מתמטיקאי דוד הילברט 'נגמרה' כמו שעוד הרבה הרבה דברים טובים נגמרו עם עזיבתם ורציחתם של היהודים ברחבי גרמניה ואירופה, ובכל זאת רצחו את היהודים.

כדי לנסות להתמודד ולהבין מציאות נוראה זו עלינו לעמוד כאן. שנה אחר שנה. לא מייד מבינים את הקשר ולפעמים גם לא אחרי שנים רבות, אך לפחות מנסים להרגיש, ודרך כך אולי יכולים להתחיל להבין.

הכאב הגדול הוא על עצם המציאות שדבר כזה יכול לקרות ועל כך שרציחות כאלה מתמשכות, מתרחשות והולכות. רק בשנה זו נתווספו לנו עוד רציחות של יהודים ואפילו עוד טרם נתפס הרוצח מברקן.

מדברים היום על תכנית ה'מאה' ועל עוד תכניות אחרות. כל תכנית כזו צריכה להתחיל מתכנית ערכית וכדי לבנות תכנית ערכית צריך קודם לכל להבין את הבעיה לעומקה, וכדי להבין את הבעיה לעומקה, צריך לעמוד כאן ממש. כאן, ובכל מקום שבו נרצח יהודי.

אני רוצה לסיים ולומר כמה מילים על רעיון שבע"ה נתחיל להגשים אותו בשנים הבאות.

הרעיון הוא שביום אחד, בכל מקום שבו נרצח יהודי נשיא משואת אש. בכל מקום כזה שבו נרצחו יהודים כמו כאן, נדליק משואת אש. כל מקום כזה יאומץ על ידי מוסדות החינוך השונים. מפעל חינוכי כזה, בשיתוף המשפחות, אשר יעמדו יחדיו בעצם המקום הדומם וידליקו משואה אשר תמחיש את אהבתנו הלא תלויה בדבר, ואת נאמנותנו לזכרם ושאיננו שוכחים. עמידה שיש בה ממשות, בעצם העמידה. עמידה במקום הרצח, ולא רק באופן תיאורטי או 'וירטואלי'. עמידה אשר תסייע לנו קצת לחוש את מה שכמעט אין אנו מסוגלים להבין, מהי בעצם שנאת ישראל. הבנה עמוקה זו היא בע"ה תהיה גם המפתח לפתרון".



טוען....