הכיבוש מצחיק והעתיד אופטימי - הערות

התקשורת הישראלית דואגת תמיד לאיזון, השמאל דואג תמיד לעתידנו וכולם יחד דואגים לכרסנו. עוד הערות לקראת שבוע טוב.

שמעון כהן , כ"ג בכסלו תשע"ט

לפני שבוע טוב
לפני שבוע טוב
צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

עדיין לא הבנתי

האמת היא שלא הצלחתי להבין. קצין משטרה מוביל מזה עשרות שנים נפסל בגלל פגישה שקיים ולאיש לא ברור מה נאמר בה? אנחנו רציניים?

כיבוש מוזר שכזה

השבוע זכיתי לראיין במסגרת יומן החדשות של הערוץ את עו"ד אברהם הללי, מי שמתוקף תפקידו במשך שנים ארוכות ביצע בפועל רכישת קרקעות ברחבי יהודה ושומרון ובארץ כולה, בהן גם הקרקעות בגוש עציון שבית המשפט העליון קבע השבוע שרכישתן בוצעה כדת וכדין.

בראיון תיאר עו"ד הללי לא רק את המשאים ומתנים שניהל מול ערבים ונוצרים ביו"ש לרכישת אדמות עבור העם היהודי, אלא גם את העמידה מול בתי משפט ערבים, כשהעליון שבהם שוכן ברמאללה, ובערבית משובחת ומתוך ידע והיכרות מעמיקה בנבכי החוק הירדני הוכיח להם את תקפות העסקאות שבוצעו תחת ידו.

תוך כדי שיחה נפל לי אסימון קטן (זוכרים מה זה אסימון?) בעל השלכות היסטוריות עד ימינו אלה:

מרצונה בחרה ישראל להסתמך על החוק הירדני בענייני יהודה ושומרון. הבחירה הזו הביאה לכך שנציגי הקק"ל צריכים להיסמך על החוק הזה בהתדיינויות משפטיות. הבחירה הזו אינה מובנת מאליה כלל ועיקר. חשוב לזכור שהכיבוש הירדני על יהודה ושומרון נמשך לאורך 19 שנים בלבד והתקיים בניגוד למשפט הבינלאומי. מדינות העולם, כולל מדינות ערב ולמעט בריטניה ופקיסטן, סירבו להכיר בתקפותו של הכיבוש הירדני ביו"ש. מתוקף כך הייתה יכולה ישראל בנקל להכריז בתום מלחמת ששל הימים על ביטול סמכויות הדין הירדני ולהחיל על השטח כל דין אחר. מרצונה (המוזר והתמוה) היא התנדבה להמשיך את ההתייחסות לדין הירדני כשריר וקיים, עובדה שהשלכותיה נגררות עד ימינו אלה.

לא מעודכנים

מישהו מוכן לעדכן סוף סוף את נשיא צ'אד שאנחנו אמורים להיות בבידוד מדיני עמוק לאור הקיפאון המדיני העמוק מול הפלשתינים? הוא לא אמור להגיע לכאן ולבטא ידידות כזו ובנוסף גם לוותר על ביקור בחיקו של הראיס ברמאללה או בבית לחם. ועל הדרך שיקפצו להעביר עדכון ברוח הזו גם לכמה מנסיכויות המפרץ. ההתעלמות הזו שלהם מהצונאמי המדיני שהובטח לנו פשוט בלתי נסבלת.

זכויות אדם

ותודו שהשמאל לא מפסיק לשעשע בתגובותיו לאירועי היום, והפעם זה היה ביקור נשיא צ'אד והיחסים הנרקמים עם סודן ובחריין לאחר עומאן וסעודיה ולאחר הידוק הקשרים עם מצרים. כהרגלם, במחוזות השמאל המודאג עסוקים באיתור סיבות לזעם, עצב ותוגה במקום לחבוש משקפיים מעט יותר אופטימיים. בשמאל שלנו מצאו סיבה נעלה לקונן על הקשרים שממשלת נתניהו תופרת עם הממשלים הללו - רמת הדאגה שלהם לזכויות אדם ירודה, מתריעים תמר זנדברג וחבריה. אל תגידו שזה לא משעשע. אותו שמאל שלהוט לכל בדל קשר עם אבו מאזן וג'יבריל רג'וב העוצרים, מענים ורוצחים את מתנגדיהם, מטילים אימה ברחובות רמאללה וג'נין ללא בג"ץ וללא בצלם, אותו שמאל נזכר בערכי זכויות האדם הנרמסים באפריקה. ברכות

לחיי האיזון הקדוש

וכך בתכניתה של לוסי האריש 'שיחת היום' הקפידו להציג בפני הצופה פאנל מאוזן להפליא שידון בסוגיית חוק הנאמנות בתרבות, או בשמו האחר 'חוק זכותה של המדינה שלא לממן את מכפישיה':

ובכן, בפאנל ישבו שלושה לצד המראיינת. האחד הוא העיתונאי והפרשן אטילה שומפבלי שבעיניו החוק הוא סתימת פיות ותכליתו קידומה הפוליטי של מירי רגב, השני הוא גברי בנאי שקונן על מר גורלם של האמנים ביום שלאחר החלת החוק ואף קבע שיש לשרה רגב דם על השפתיים, לא פחות (הבנתם? דם על השפתיים לא למציגי הצגות פרי יצירתו של מחבל ומופעים תומכי חיזבאללה וחמאס, אלא לשרה המבקשת לבלום זאת. לה יש דם על השפתיים אליבא דגברי בנאי), ובנוסף ישב בפאנל השחקן צחי גראד שהצטרף לקינה, לנהי ולבכי כאשר על כולם מנצחת האריש שהנחתה את הדיון, אבל קצת שכחה שהיא לא פאנליסטית-דעתנית אלא מראיינת-מגישה ובחרה להצטרף לעליהום על החוק, לקבוע שרגב הפקירה את האמנים ולהציע לאמנים לתת לשרה רגב להיחנק עם החוק, כלשונה, ולראות איך תיראה מדינתנו ללא תרבות.

ומשום מה לא מצאה מערכת התכנית בתבל כולו ולו אדם בודד אחד שיתייצב להציג בפאנל המאוזן של 'שיחת היום' דעה מעט שונה.

היו ימים

בעבר היו ימי חנוכה שבהם הכול היה הרבה יותר ברור. יד ההגרלה הייתה מציבה כמעט מדי שנה בפני המכבים יוונים מסוגים שונים, אריס סלוניקי, פנתינאייקוס, אולימפיאקוס וכיוצא באלה קבוצות גדושות בשחקנים שוברי שיניים בשמותיהם. על הפרקט היו מתייצבים מולם שמות כמו מיקי, מוטי, חן, דורון, מוטי ולכולם היה ברור שזה הזמן בו המכבים צריכים לכלות את זעמם ביוונים ולנקום נקמות בשם ההיסטוריה.

עכשיו, כשהמכבים הם בלאק, טיוס, קלויארו ורול וכדי למצוא איזה זוסמן אחד צריך זכוכית מגדלת של שען חירש, ובעיקר כשמאמן המכבים הוא יווני בעצמו, הכול הופך להיות הרבה יותר מסובך. אם כי יש להודות שהתסבוכת הפכה מעט קלה יותר לנוכח האויב המשותף, באיירן מינכן הגרמנית.

בתיאבון

כל כך הרבה תכניות אוכל בערוצי הטלוויזיה בישראל ועדיין מבכים כאן את מיקומנו הגבוה בטבלת ההשמנה של עולם המערבי.

(להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com)

לעוד כמה הערות קודמות:

דברים מוזרים קורים בשמאל

עלילת דם, פוליטיקה ומידוריאמה

הסתה, ימין, אמנות וזדורוב

אין הסתה בשמאל ועוד כמה

הביקור הנעלם וזכויות אדם