מאירים את הכסף

כאשר אנו עוסקים בחינוך אנו עוסקים רבות בעולם הטכני, המתמטי, המתוחכם. בתחילת יום אנו חייבים לעצור הכל ולהתרכז בקדושה שבנו.

הרב שמואל פויטונגר , כ"ו בכסלו תשע"ט

הרב שמואל פויטונגר
הרב שמואל פויטונגר
צילום: עצמי

בימי החנוכה אנו מתרגשים משתי חגיגות: חנוכת המשכן שעליה אנו קוראים בתורה וחנוכת בית המקדש השני המחודש, הלא היא שמחת החנוכה.

אם נסתכל על מהות הכסף נוכל לראות עולמות מפתיעים וסותרים. הביטוי "שקל הקודש" שחוזר על עצמו פעמים רבות במשכן, נשמע כמו אוקסימורון.

תשמישי קדושה דוגמת ספר תורה, תפילין, אנו בוודאי מכירים, ולעומת זאת לכסף אנחנו מייחסים את שיא החומריות.

גם בעולם חפצי החול, לחפצים עצמם יש תכונות שונות, אבל לכסף אין תכונה משל עצמו, למעשה הוא מהווה את המכנה החומרי המשותף.

ואף על פי כן התעלה הכסף שמבטא המהות החומרית עצמה, והצליח גם להגיע למדרגת "שקל הקודש". ולהפוך לעדנים, ולבסיס של המשכן.

ההלכה אומרת שנר חנוכה קדוש, ואסור להשתמש באורו על מנת לבחון מטבעות כסף שנמצאות בידי.
אם כך, למה הכסף שהיה קדוש בתקופת המשכן, הפך להיות מנותק מהקודש בתקופת בית חשמונאי?

ההסבר הוא, כי כסף בהחלט יכול להיות קדוש, כאשר הוא מגיע מתוך הקדושה. אולם היוונים והעולם החומרי גרמו לכך שהכסף והחומר התנתקו מהקדושה והראו בעיקר את יופיים החיצוני.

כאשר אנו עוסקים בחינוך אנו עוסקים רבות בעולם הטכני, המתמטי, המתוחכם. אולם עלולים לנטוש את עולם הקדוש, ועל כן בתחילת יום אנו חייבים לעצור הכל, להניח את הניידים בצד ולהתרכז בקדושה שבנו. כך עולם החול יהפוך להיות המובל ולא המוביל.

זה הוא בעצם עקרון התפילה. אולם מה קורה כאשר ישנם נערים שאינם שומרי תורה ומצוות. כיצד נפתח להם חלון לקדושה? בשל כך קם בהודיות מניין לומד שמטרתו חיבור התפילה לקדושה הטבעית שיש בכל אדם וכך להתחיל את היום בברכת אתה קדוש. וקדושים בכל יום. ברוך אתה ה' הקל הקדוש. אלו נרות הקודש שאנו בהודיות מנסים להדליק יום יום.

הכותב הוא רב כפר הנוער "הודיות" השוכן בגליל התחתון