משה ליאון: ירושלים היא משימת חיי

ראש העיר ירושלים הנבחר החל לכהן רשמית בתפקידו: ''פסגת שאיפותיי ומשימת חיי האחרונה בשירות הציבור''. הנאום המלא מטקס ההכתרה

משה ליאון , כ"ו בכסלו תשע"ט

ברקת וליאון
ברקת וליאון
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

המסע שלי הנה, אורכו כאורך שרשרת הדורות כולה. אבל באופן מעשי הוא החל לפני שמונים ושלוש שנה, בשנת 1935, כשבנמל יפו ירד סבא שלי, משה, מהאוניה שהעלתה אותו מסלוניקי ובזרועותיו פעוט בן שנה וחצי, אבי - שלום ליאון, ודבר ראשון, חיש מהר שם פעמיו לירושלים.

מהלכי החיים הובילו את סבא, ובעקבותיו אותנו, לפרקי חיים בתל אביב ובגבעתיים, אבל לרגע לא פסק המסע לירושלים, שתמיד נכחה בבית בתפילות, בשירים, בלבבות, בכל רגעי השמחה והצער.

אבא יקר, ראה. תם המסע. הנה עומדות רגלינו בשערייך ירושלים. זכות גדולה היא לי לברך על כך בשם ובמלכות: ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

קורותיה של משפחתי, הן העדות החיה לכך שירושלים אינה רק מחוז הכיסופים בני האלפיים, אלא גם הרעיון המאחד הגדול בתולדות עמנו. הימים ימי החנוכה, חג שחרור ירושלים מידי זר. אין כמו ימי החנוכה להמחיש שירושלים היא לבה של המדינה היהודית, וגם המנוע המניע את הרוח היהודית. הדברים ברורים ונטועים עמוק בלבבות ואין צורך להרחיב.

מכיוון שכך, בתפקיד ראש העיר יש משהו מתעתע, שכן העיר גדולה מן התפקיד והתפקיד גדול מן האדם הנושא בו. מצד אחד "זכיתי להתיישב על כסאו של דוד המלך" כפי שאמר ראש העיר היהודי הראשון דניאל אוסטר, מצד שני אני צריך לקום בכל בוקר, לנקות רחובות, לבנות שכונות, לפתח עסקים ולגייס תקציבים.

אתגרים רבים עומדים לפנינו אך הראשון והחשוב שבהם בעיניי הוא איחוד התושבים כולם תחת רוח טובה וחיובית. נמצא איתנו כאן ידידי ניר ברקת, שלאורך חמש עשרה שנות שירות בעירייה, תחילה במועצת העיר ובעשור האחרון כראש העיר, פעל רבות ברוח זו. תודה ניר. ישר כוח!

החיים לימדו את כולנו, באינספור שיעורים, שערכו של הניסיון לא יסולא בפז. בירושלים ראיתי תמיד את המשימה העליונה, זו שכל חיי סבבו סביבה, אבל אל הובלתה אני בא אחרי שנים רבות וטובות בעולם המעשה.

המעמד המרגש הזה, בחברת משפחתי, ילדיי, נכדיי ואשתי, מחזיר אותי אל החדר הזה ממש, כמעט עשרים שנה אחורה. השנה היתה 1999. הייתי בחור צעיר בן שלושים ושבע, ובדיוק סיימתי כהונה משמעותית כמנכ"ל משרד ראש הממשלה.

לכבוד המחויבות העליונה שלי לעיר ירושלים במסגרת התפקיד, שהתבטאה בסיוע, בתקציבים, בשיתוף פעולה ובאחדות מטרה עם העירייה, הזמין אותי ראש העיר דאז, ידידי אהוד אולמרט, לקבל אות הוקרה מיוחד. כיאה למעמד המרגש, התייצבנו גם אז בהרכב מלא. אני חושב שישבנו ממש באותם הכיסאות. עוד לא היו הנכדים אבל היו סתוית והילדים, היה אבא והיתה גם אמא חנה עליה השלום. כמה חבל שלא זכתה להיות כאן עמנו היום.

כל מה שעשיתי בחיים הכשיר אותי לרגע הזה. כל הניסיון והוותק שצברתי, כאיש כספים, כאיש ניהול וכאיש ציבור, הכל מתנקז אל התפקיד הזה, שהוא פסגת שאיפותיי ומשימת חיי האחרונה בשירות הציבור.

בפירמת רואה החשבון שהקמתי, למדתי ורכשתי ניסיון בראייה מערכתית ובטיפול בתקציבים גדולים. כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, כאמור, למדתי לעומק את הממשקים הקריטיים שבין הממשלה לשלטון המקומי. כיושב ראש רכבת ישראל, זכיתי להילחם ולהכריע, יחד עם ראש הממשלה דאז אריאל שרון, על סלילת קו רכבת מהיר תל אביב-ירושלים, אותו זכינו רק לאחרונה לחנוך.

בתפקיד הבא, כיושב ראש הרשות לפיתוח ירושלים, כבר מיקדתי את פעילותי הציבורית בירושלים ובה בלבד, ובחמש השנים האחרונות, בקואליציה של ידידי ניר ברקת, כיהנתי כיושב ראש המנהלים הקהילתיים של העיר. בתפקיד מרתק זה זכיתי להפוך כל אבן ולהכיר כל צורך של תושבי השכונות השונות בעיר.

אז אולי באופן שמיימי אני מתיישב על כסאו של דוד המלך, אבל באופן ארצי מסתדרים לפניי בתור ארוך כל תושביה של ירושלים, יהודים וערבים, דתיים וחילונים, ותיקים ועולים, צעירים ומבוגרים. כולם דורשים את כל המגיע להם, ולכולם אני מחויב וגם מבטיח, שלשירותם אקדיש את כל מרצי ומאודי.

לפני סיום, תודה מיוחדת לך, אשתי היקרה והאהובה סתוית, ההולכת עמי לאורך כל הדרך. לא יכולתי לבקש יותר. תודה רבה לכולכם. ברכה והצלחה לחברים ולחברות שנבחרו למועצת העיר, מי יתן ונתברך כולנו בברכת ירושלים.