האלימות המושתקת – נגד גברים וילדים

הקרימינולוגית ד"ר אינה לוי: המאבק נגד אלימות כלפי נשים משכיח אלימות כלפי גברים. דמות הגבר אינה מתיישבת לנו עם 'הקרבן האידאלי'.

שמעון כהן , כ"ו בכסלו תשע"ט

המחאה משתיקה
המחאה משתיקה
צילום: דוד כהן, פלאש 90



טוען....

בעוד הציבוריות הישראלית עסוקה היום באלימות נגד נשים יש מי שטוען שהעיסוק סביב אלימות נגד נשים משכיח את כלל תופעת האלימות במשפחה, אלימות כלפי ילדים ואלימות כלפי גברים.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הד"ר אינה לוי מהמחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל ומרצה במכללת צפת, על הסוגיה.

את דבריה פותחת ד"ר לוי במבט חיובי על ההפגנות והמחאות ברחבי הארץ, ואולם היא מציינת כי היא "גם זוכרת את הקבוצות שלא מדברים עליהן. צריך למגר את תופעת האלימות נגד נשים. אבל צריך לזכור גם קורבנות נוספים. אנחנו שוכחים אלימות כלפי גברים, כלפי ילדים וכלפי קשישים".

"ישנו מושג 'הקרבן האידאלי' והוא זה שאנחנו מרחמים עליו בקלות רבה יותר ורוצים לעזור לו. גברים לא תואמים את המאפיינים של הקרבן האידאלי, כי גברים נתפסים כחזקים וקשה לנו לרחם עליהם או לראות בהם כקרבנות לאלימות", אומרת לוי כשהיא מתבקשת לציין את המניעים להשתקת סוגיית האלימות כלפי גברים.

"אין הרבה מחקרים שעסקו באלימות כלפי גברים", היא מציינת ומוסיפה כי גם אופיים של המחקרים שכן קיימים ממתג את הגברים כתוקפנים ואת הנשים כקורבנות. "כששואלים נבדקים גברים מתייחסים אליהם כמי שנמצא בתפקיד התוקף. השאלות הן כמה פעמים הרבצת, בעטת וכו' ואת הנשים שואלים כקרבנות". עם זאת היא מעירה כי "באחרונה יש יותר התעניינות בנושא האלימות כלפי גברים. מה שרווח הוא אלימות הדדית, אלימות ששני הצדדים אשמים בה".

לזאת היא מוסיפה ומציינת נתון נוסף שיתכן וגם לו תרומה להשתקת תופעת האלימות נגד גברים: "מה שמאפיין אלימות גברים הוא שהתוצאות קשות וחמורות יותר מאלימות כלפי גברים". הסיבה לכך היא הכוח הפיזי של גברים והמשמעות היא שפחות גברים שחוו אלימות מגיעים לבתי חולים לטיפול לעומת נשים, וממילא התופעה מקבלת ממדים קטנים יותר מכפי שהיא באמת.

לדבריה הסיבה לחוסר תשומת הלב הציבורית לתופעה היא העובדה ש"הארגונים המרכזיים שפועלים הם ארגונים פמיניסטים. הם אלה שהעלו את נושא האלימות כלפי נשים לסדר היום הציבורי. בגלל שהם הארגונים המרכזיים הם מטבעם עוסקים דווקא באלימות נגד נשים". מנגד "יש ארגונים של גברים שמנסים להעלות מודעות לקרבנות שלהם". לטעמה השינוי בתודעה הציבורית תלוי הן בארגוני הגברים והם בקרימינולוגים ש"מתמקדים בעבריינים ובקרבנות כאדם ללא התייחסות להיותם גברים או נשים".

באשר לתופעת ההשתקה האקדמית של מחקרים סביב אלימות נגד גברים אומרת ד"ר לוי כי אכן תופעה שכזו הייתה בעבר, אך למיטב ידיעתה המגמה השתנתה. "המחקרים החלוציים בנושא קורבנות גברים לא התפרסמו או התפרסמו חלקית, כלומר שרק החלק של הקורבנות הנשית התפרסמו. כיום אין את התופעה הזו".

להערכתה "האקדמיה משקפת את ההתעניינות של החברה", ולמעשה אינה מתווה תפיסת עולם ציבורית אלא מהווה ראי למתרחש בחברה ולהתעניינותה של החברה כולה.