בשבע מהדורה דיגיטלית

לכל איש יש שם משפחה

מחקר חדש של מכון מנדי גרוזמן מגלה: כששואלים חרדי מה שמו, הוא משיב באמירת שמו הפרטי ושם משפחתו. חילוני, יסתפק בשמו הפרטי

מנדי גרוזמן , כ"ח בכסלו תשע"ט

מנדי גרוזמן
מנדי גרוזמן
צילום: מירי שמעונוביץ

העולם נוהג לומר שאין הבדל בין קהילות וכולם שווים - ולחשוב את ההפך המוחלט.

כל בני האדם נולדו שווים, אבל יש אין ספור הבדלים בין חברות ומגזרים, תרבותיות ועדות. וכשיש הבדלים, בהכרח שהם אינם סימטריים. המירב שאפשר לטעון הוא שבסך הכללי כל החברות שוות, וגם טיעון זה מוטל בספק.

כשבוחנים כל פרמטר לגופו, בוודאי שיש קהילות שחזקות בו יותר ויש שפחות. כאן המקום להסתייגות המובנת מאליה שיש אין ספור הבדלים בין פרטים בתוככי חברה, ובכל זאת הכללות הן דבר נהדר כמו שסיכומי שיעור הם דבר נהדר. הסיכום אינו כולל בתוכו את כל פרטי השיעור וגם ההכללה מתעלמת מהרבה פרטים, אבל שניהם נחוצים כדי לתמצת את הנקודה המרכזית ולהמשיך את הדיון.

כל המלל הזה נכתב רק כדי לציין בפני הקוראים הבדל קטן ששמתי לב אליו בין אנ"ש מהציבור החרדי ובין אחינו בית ישראל המכונים חילונים. כששואלים איש מאנ"ש מה שמו, הוא משיב באמירת שמו הפרטי ושם משפחתו. מנדי גרוזמן, למשל. שמוליק חזקלביץ'. באם הנשאל ממהר וטרוד ומעוניין להסתפק רק בשם אחד, הוא יבחר בשם משפחתו. מי אתה צדיק? אני חצקלביץ'. כששואלים אחד מאחינו בית ישראל המכונה חילוני לשמו, הוא ישיב: עודד. עודד מה? עודד מקומה 3. לא נו, מה שם המשפחה שלך. אה, אוקיי, אז תגיד, שם המשפחה שלי הוא שפירא. וכך סמול טוק ראשוני שאמור להיות קצר וברור הופך למורכב.

כשניצתה בי תשומת הלב הראשונית להבדל הנ"ל, סברתי שאולי מדובר במקרה. לפיכך שינסתי מותניי ויצאתי לחקור. שאלתי אנ"שים ואחים המכונים חילונים לשמם, והתוצאות איששו את התחושה הראשונית. חרדי תמיד ישיב בצירוף שם משפחתו, חילוני לא יעשה זאת לעולם. בכל הנוגע לציונות הדתית המחקר עוד לוקח בחסר, אבל אל דאגה, הצוות עובד על זה ויעדכן בתוצאות.

הסיבה להבדל די ברורה. חרדי ישיב בשם משפחתו כי כך הוא מספק לשואל אינספור פרטי מידע. הוא יבין מיד באיזה בית גדל, מי הוא בן דודו, מה התפיסות המדויקות של המשפחה, ומכך יוכל לשער מי הוא האדם העומד מולו. ההשערה שלו אומנם תתבסס על מידע חיצוני ולא על היכרות מעמיקה עם האדם העומד מולו, אבל ראו זה פלא, ברוב הפעמים היא תתברר כנכונה. עיינו פסקה ראשונה.

חב"דניק, רוצה סופגנייה?

הנה קריאה של קודש לאחיי החב"דניקים הצעירים, שסובבים בימים אלה ברחובות הערים ומזכים את הציבור בהדלקת נרות חנוכה ואכילת סופגנייה. כשחב"דניק צעיר מגיע לבניין משרדים, הוא מכין את עצמו לפגוש קהל חילוני, לכל היותר כמה דתיים, ואולי-אולי איזה חרדי. יש לא מעט צעירים חב"דניקים ביישנים שפורחים דווקא בסיבובי הנחות התפילין ושאר מצוות.

קהל זר פחות מאיים. כשמגיעים צמד חב"דניקים צעירים למקום עבודה ונתקלים מולם בחב"דניק, אפקט ההפתעה משחק לרעתם. כל השטורעם החב"די (אין תרגום למילה, אבל הפירוש הוא באזור ההתלהבות, חיות מוגברת ואומץ לב) מחשב מסלול מחדש. איך אני יודע? בדידי הווה עובדא, כמו שאומרים. מדי יום הגיעו אלינו חב"דניקים צוהלים שנאלמו דום למראה מנדי שנמצא דווקא בצד של העובדים. משיחות עם חברים חב"דניקים נוספים שעובדים במקומות עבודה כלליים, עולה כי מדובר בתופעה רווחת שאף מחמירה שבעתיים כאשר החבר'מנים נתקלים בחב"דניקית שעובדת במקום.

ובכן, בפעם הבאה שאתם נתקלים בחב"דניק שיושב מול מחשב בעצבים בזמן שאתם מאירים את כל הסביבה, תדעו שהוא נהנה מנוכחותכם לא פחות מאחינו המכונים חילונים. אולי אפילו יותר. אל תציעו לו נרות כי הוא מסודר, אבל סופגנייה בהחלט תתקבל בברכה. בכל הנוגע לרעב, אין ספק שכולנו שווים.

לתגובות: mmgruzman@gmail.com