בשבע מהדורה דיגיטלית

הכול בראש

אני מתחברת למאמציו של ההולנדי בן השבעים שהחליט להיאבק על זכותו המשפטית להגדיר את עצמו בן חמישים

ד"ר חנה קטן , כ"ח בכסלו תשע"ט

אפשר להשפיע על המציאות בעזרת רפואה מונעת.
אפשר להשפיע על המציאות בעזרת רפואה מונעת.
איור: עדי דוד

"אין לי כוח להיות עייפה", כך כתבה בזמנו גאולה כהן בספרה, וכמה אני מתחברת לדברים שלה.

החיים מזמנים כל כך הרבה אתגרים, שאי אפשר לעצור ולהירגע, חייבים להמשיך לנגן. השאלה היא מה תהיה המנגינה. "שלוש תורות למדתי מאמי", היא כותבת, "ואחת מהן היא - כל מה שאת צריכה, בתי, זה להגיד 'הוי' במקום להגיד 'אוי'! תאמיני לי, ה'הוי' הזה יעשה לך את כל ההבדל". והיא ממשיכה: "למדתי מאמי שאין 'אוי' של מצוקה שלא יכול להיות בצידו גם איזה 'הוי' של שמחה".

הכול מתחיל בראש. ובימינו, כאשר קרנבל בלבול הזהויות חוגג, הכול אפשרי. פרט לשינוי המגדר שלך, את יכולה לדמיין שאת חתולה או נמרה, וגם לגלגל את השעון אחורה כמו שרה אמנו, ולחזור להיות בת ק' כבת כ'. וכך, הולנדי בן שבעים החליט להיאבק משפטית על זכותו להגדיר את עצמו בן חמישים, ונימוקו עמו: הוא מרגיש צעיר בעשרים שנה, ואין סיבה שמי שמרגיש כך לא יהיה רשום כך. לטענתו, הוא מופלה לרעה מבחינה כלכלית בלקיחת משכנתא, ברכישת רכב ובקבלה לעבודה, הכול בגלל אטימות ממסדית שאינה מתאימה לזמננו. מי אמר שהגיל הכרונולוגי קובע משהו?

אני דווקא מתחברת לזה. באמת, הכול מתחיל בראש. אני פוגשת נשים צעירות שהעייפות מכריעה אותן והן עסוקות ב"אוי". ומהצד השני - נשים אחרי גיל המעבר, שהן רעננות ומלאות ברוח של תסיסה והתחדשות, רועמות "הוי".

עליית תוחלת החיים מולידה אפשרויות שלא היו בעבר. גם חיים מלאי אקסטרים בגיל השלישי, מגלישה בגלים ועד טיפוס על צוקים, כל עוד הגוף משתף פעולה. וחשוב מכך - לשמור על הזוגיות. הבדידות, שהיא מגפת המאה, מכה בחוזקה בגיל השלישי. בתי הקטנה עושה שירות לאומי בבית הקשיש בבני ברק, ומנסה להפיג מעט מהבדידות הזאת. ביקרתי אותה שם, ומבטי האהבה של הקשישות והחיבוקים שאפפו אותה מכל עבר חיזקו בי את הידיעה שזאת שליחות חשובה מכול.

גוף, נפש ומה שביניהם

האמת היא שבכל מצבי הדחק, כגון לחץ בעבודה, פיטורים וגירושים, ואפילו באירועים שמחים כמו חתונה, לידה או מעבר לדירה חדשה, הגוף מגיב ונותן את אותותיו. בעבר רופאים המליצו למטופליהם לקחת כמה ימי חופש בבית נופש על חוף הים כדי לעודד החלמה. עם השנים, ככל שהרפואה התקדמה ונדרשה לכלי אבחון וטיפול מדידים, העיסוק בקשר גוף-נפש הפך לנחלתה של הרפואה המשלימה, ורק בעשורים האחרונים הנפש מצאה את דרכה חזרה לשיח הרפואי.

אחד הכלים שאימצה הרפואה המודרנית הוא הליצנות הרפואית. "אם החולים לא יגיעו לקרקס, הקרקס יגיע אליהם", כך הכריז מייקל כריסטנסון, מהליצנים הרפואיים הראשונים. כיום מועסקים ליצנים רפואיים בבתי חולים ברחבי אירופה וארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה ובישראל. הכוח המרפא של הומור ושל צחוק הוכח כבר כמסייע בהפחתת כאבים ומתח, וכמגביר את סיכויי ההחלמה ואת קצבה. האפשרות להפוך את ה"אוי" ל"הוי", היא שעושה את ההבדל.

לשמור על הראש

בילדותי בניו יורק הרחוקה, הייתה אמי מזמזמת לנו בזמן שהלכנו לישון את השיר Que Sera Sera. הפזמון עוד מתנגן בזיכרוני. המספרת שואלת מה יהיה, ומשיבים לה בקולות שונים לאורך פסיפס חייה - פעם זאת האם, פעם החבר ופעם המספרת היא שמשיבה כאם בוגרת - מה שיהיה יהיה. העתיד לא ניתן לצפייה מראש. מה שיהיה יהיה. מעין קביעה פטליסטית. ואומנם, המנגינה הרומנטית הזאת עוד סוחפת אותי היום אל הנוסטלגיה, אבל המילים קשות לי. הן מכווצות ומצמצמות את המבט, לא מרשות לחלום גבוה. זאת משום שבמקרים רבים אפשר להשפיע על העתיד.

אפשר להשפיע על המציאות בעזרת רפואה מונעת. בשנים האחרונות חלה תנופה בתפוצתם של אלגוריתמים לאבחון רפואי. לדוגמה, בירחון קהילת הרדיולוגיה האמריקנית פורסם מחקר פורץ דרך בתחום הזדקנות המוח. אלגוריתם שפותח בידי חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה, מזהה שינויים קטנים בתפקוד המוח, אשר מצביעים על התפתחות אלצהיימר שש שנים לפני ההופעה הקלינית. תוכנת הדמיה סרקה אלפיים תמונות ואיתרה שינויים קטנים בתפקוד המוח, שבעצם התריעו על הופעת המחלה.

גורם נוסף שמקטין את הסיכון לאלצהיימר הוא קפה. כן, מאמצי הגמילה שלי משתיית קפה ירדו לטמיון לאחר שעיינתי במאמר חדש המצביע על כך שייתכן ששתיית קפה תוכל להקטין את הסיכון להתפתחות אלצהיימר. החוקרים ביקשו לבדוק מה הם המרכיבים בקפה שמעורבים בכך, וכיצד הם משפיעים. נחקרו שלושה סוגים שונים של קפה: קלוי בהיר, קלוי כהה וקפה קלוי כהה נטול קפאין. התועלת בקפה אינה נובעת מהקפאין עצמו, כי אם מהפנילנדין שנוצר בעת קליית פולי הקפה, ומונע הצטברות עמילואידים מסוג בטא, אשר מעורבים במחלות כמו אלצהיימר. היות שהקלייה היא המביאה לרמות גבוהות יותר של פנילנדנים, נמצא כי קפה קלוי כהה יעיל יותר להגנה מאלצהיימר מקפה קלוי בהיר.

סורקים במקום לקרוא

אך מי ימצא מזור לחיווט המוחי של הדור הצעיר? ניקולס קאר, שכתב ספר על השפעת האינטרנט על המוח, טוען כי האינטרנט הפך אותנו כביכול למהירי תפיסה, ליודעי-כול ולבעלי יכולת מהירה לקבל החלטות. אבל ייתכן שאיבדנו את היכולת לקריאה מעמיקה. מחקר שנעשה בספרייה הלאומית הבריטית בין השנים 2003‑2008 מצביע על המגמה הזאת. מרבית הסטודנטים היום אינם קוראים מאמרים, אלא "סורקים" אותם בתוך דקות אחדות באופן רדוד ותכליתי. הרגלים אלו, טוען קאר, משנים את החיווט המוחי וגורמים לאובדן קוגניטיבי.

אבל אני קוראת את המחקרים, ומסרבת להיבהל. הטכנולוגיה שנולדה בדורו של משיח מותאמת לדור ככפפה ליד, ובוודאי שתוביל רק לטוב בסופו של דבר. ובכלל, בטוחני שהמטוטלת תנוע לכיוון מאוזן יותר עם הזמן.

לתגובות: drchana2@gmail.com