חנוכיה
חנוכיהצילום: iStock

החיפוש העלה כמה אפשרויות, ובעזרת הרב משה קוטלרסקי הגיעו לאיי הבתולה שבאיים הקריביים.

כשהגיעו היו בטוחים שזהו מקום קטנטן עם מספר אפסי של יהודים. אולם הם גילו כי הקהילה היהודית המקומית מונה כחמש מאות איש, ויש יותר מאלף משפחות יהודיות שיש להן בתי נופש באי והן מבלות במקום חלק מהשנה - בחופשת החורף, בחופשת הקיץ ובחופשת הפסח.

פרט לפעילות עם המשפחות שנמצאות במדינה, חלק גדול מפעילות בית חב"ד באיי הבתולה התרכזה בתיירים המשייטים. התיירות הכי נפוצה באיים הקריביים היא שיט תענוגות באוניית פאר ענקית, שהיא למעשה כפר נופש שלם ששט על פני המים. התיירים מבלים כשבוע באונייה שעוגנת כל בוקר באי אחר. הם יורדים, מבקרים באי לכמה שעות ובצהריים חוזרים לאנייה. כל אנייה שבאה מארצות הברית מכילה כשלושת אלפים תיירים. בשיא העונה מגיעות חמש או שש אוניות ביום, והאי מתמלא בעשרת אלפים איש, כחמישית מהם יהודים ששוהים באי כמה שעות.

הפעילות של השליחים עם היהודים הללו מתמקדת בהענקת רגע של חוויה יהודית. בזמני העומס צוות בחורים ממתין לתיירים כשהם יורדים מהאונייה עם תפילין ומידע יהודי, ולעיתים קרובות מניחים תפילין לרבים שמעולם לא זכו לכך. בכל חנוכה הבחורים עומדים בנמל, מחכים לאוניות שעוגנות ומחלקים חנוכיות ונרות, וזהו מבצע יקר המצריך משאבים.

לפני כמה שנים סייעו לרב אשר כמה בחורים, אחד מהם הוא זלמי כהן ממונטריאול. אחרי תקופה שבה עזר בפעילות חזר לביתו. באותה תקופה סבו אושפז בבית הרפואה, וזלמי נשאר לסעדו. יום אחד הוא פגש שם באדם בעל חזות יהודית ופתח עמו בשיחה. היהודי שאל את זלמי: "איך פניך אדומות, כשהשמש לא הפציעה במונטריאול כמה חודשים?".

"הייתי לא מזמן באיי הבתולה", הסביר זלמי.

"ומה עושה בחור חסידי כמוך באיי הבתולה?", פקח הלה עיניים תמהות.

זלמי סיפר לו שעסק בפעילות הפצת יהדות של חב"ד באי.

"אתה מספר לי מה זה חב"ד באיי הבתולה?!", אמר האיש לזלמי, "אני יכול לספר לך!".

"לפני ארבעה חודשים הייתי בשיט תענוגות בקריביים עם המשפחה", פתח האיש. "ירדנו מהאנייה באיי הבתולה. פתאום ניגשו אלינו שני בחורים ושאלו אותנו אם אנחנו רוצים חנוכייה. היינו בהלם, חשבנו שהגענו בטעות לברוקלין... חשבתי שמדובר ברוכלים שמנסים למכור לתיירים וחיפשתי מטבע לתת להם. הם אמרו: 'אנחנו לא מבקשים כסף, רק תיקח על עצמך להדליק אותה כל ערב עד סוף החג'. הסכמתי, הודיתי להם ולקחתי את החנוכייה.

"בערב ישבנו בקפיטריה הענקית באונייה. פתאום בתי אומרת לי: 'אבא, קיבלנו היום חנוכייה, בוא נדליק אותה!'. אמרתי לה: 'עוד מעט נדליק בחדר', אבל היא התעקשה שנדליק בקפיטריה כי כל המשפחה והחברים היו שם. הסכמתי והילדים רצו לחדר וחזרו עם החנוכייה. הנחנו אותה במרכז השולחן, בירכנו, הדלקנו ושרנו. היה מאוד מרגש".

זלמי התפעל: "וואו, איזה יופי".

האיש המשיך: "אתה חושב שזה סוף הסיפור? ממש לא. עוד אנשים ראו את החנוכייה שלנו, וגם הביאו את החנוכייה שלהם מהחדר. כעבור שעה ספרנו שבעים שולחנות בקפיטריה עם חנוכיות דולקות, וכל משפחה בירכה, הדליקה ושרה. זה היה מחזה מדהים. התברר שרבים מנוסעי האונייה היו יהודים, ובזכות החנוכיות הניצוץ היהודי נדלק אצלם, האיר והצית מאות נשמות יהודיות".

זלמי מיהר להתקשר לרב אשר ולספר לו את הסיפור. הרב התרגש מכך שזכה להצצה אל התוצאות הברוכות של פעילותו, שבה הוא משקיע כסף ומאמץ רב.

הרב אשר החל לספר בכל חנוכה את הסיפור לבחורים, כדי להמחיש להם שאף פעם אי אפשר לדעת מה חנוכייה אחת יכולה לחולל.

יום ראשון אחד התקשר לרב אשר חבר ממונטריאול, ואמר:

"אשר, לא תאמין. יש המשך לסיפור שלך על הדלקת החנוכיות של המשפחות באונייה. אני לומד כמה שנים עם בעל תשובה ממונטריאול, והשבוע הוא טס ללמוד בישיבת 'מעיינות' בירושלים. לקראת הנסיעה הוא ארגן התוועדות בשבת, ואחרי הקידוש ביקש לספר איך התקרב ליהדות.

"ואז הוא סיפר שלפני חמש שנים הם היו בשיט בקריביים, עגנו באיי הבתולה וקיבלו חנוכייה על האי. אחותו ביקשה שידליקו בקפיטריה ואביהם הסכים, וכך כל היהודים באונייה הדליקו ביחד את החנוכיות שלהם. המחזה הזה עורר אצל אביו את הנקודה העמוקה של יהדותו. כשהגיעו למונטריאול, האב החל לפקוד את בית הכנסת בתדירות גבוהה. בעקבותיו בנו התחבר והתקדם עוד יותר, והשבוע כאמור הוא נוסע בעזרת ה' ללמוד תורה בירושלים".

לאחרונה נודע לרב אשר כי אותו בן הקים במונטריאול משפחה חסידית, לומד תורה בהתמדה ועוסק בהתלהבות בהפצת המעיינות. והכול בזכות חנוכייה שהם קיבלו מבחור באיי הבתולה.

על פי סיפורו של שניאור חביב

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]