בשבע מהדורה דיגיטלית

תודה על השבת

כחג שההודיה היא עיקר מהותו, שבת חנוכה היא זמן טוב להודות לקב"ה על החסד הגדול שבמצוות השבת, ולחשוב על מקומה של השבת בחיינו

תרצה קלמן , כ"ח בכסלו תשע"ט

שבת
שבת
צילום: ISTOCK

אם נחשוב על חנוכה ברמת התכנים ששמענו בגן, נוכל להניח שהיוונים רק רצו להציק ליהודים ולכן מנעו מהם לקיים המצוות החשובות להם.

מבט אחר יוכל להציג את הדבר מהזווית היוונית: ניסיון של האומה השולטת לכפות את מה שהיה בעיניהם הסדר החברתי הרצוי, אל מול תופעות שהיו מבחינתם פגיעה במוסר. כך למשל הם התקוממו נגד ברית מילה, שהייתה בעיניהם פגיעה פיזית חמורה בתינוקות. באופן דומה נתפסה השבת בעולם העתיק כביטוי לעצלנות ובזבוז משאבים. חז"ל במדרש (בפירושו של רש"י למגילה י"ג, ב) שמו בפיו של המן הרשע את ההאשמה "שה"י פה"י" - שבת היום, פסח היום, ובין כך ובין כך היהודים מסרבים לעבוד, ואינם פרודוקטיביים.

בניגוד ליום, לחודש ולשנה, החלוקה שהשבת יוצרת בזמן אינה מעוגנת בתהליכים אסטרונומיים. ההבחנה בין היום השביעי לימים שלפניו ולאחריו מתבססת כולה על ההכרה במלכות ה' בעולם, ובגבולותיה של הפעולה האנושית. היא אינה נובעת מתוך המציאות, אלא מתוך התודעה הדתית בלבד. מכאן נובע ערכה של שמירת השבת לאורך הדורות כעדות לאמונה בקב"ה, וכסימן מובהק לכך שהיהודים מחויבים להלכה.

האתגר הדתי שהיה כרוך בשמירת שבת בעולם העתיק, כמו גם בתקופות מאוחרות יותר, היה גדול מאוד. הסירוב לעבוד בשביעית מזמן העבודה (לא כולל חגים), נתפס כגחמה וכעדות לחוסר רצינות. נוסף להפסדים הכלכליים המובנים בהגבלת זמני הפעילות הכלכלית, הגבילה שמירת השבת את האפשרות להשתלב בפעילות עסקית שמובילים מי שאינם יהודים, והשפיעה על ההתייחסות הכללית לשומרי השבת כאל מי שאינם פועלים באופן רציונלי. מאידך, מקומה של שמירת השבת בהגדרת הזהות היהודית התעצם. מעטים המעשים שהקהילה היהודית ראתה כחמורים יותר מחילול שבת.

במשך כמה דורות נדמה היה שנקודת המבט התהפכה. רעיון השבת היהודי חלחל אל התרבות המערבית דרך הנצרות והאסלאם, שאימצו גרסאות שונות של יום מנוחה שבועי. מאוחר יותר, לאור טעמי מצוות שבת בתורה, הפכה המנוחה השבועית לדגל סוציאלי, שעוגן בחוקים החברתיים של העת החדשה. במקביל הטכנולוגיה המודרנית הרחיבה את הפנאי. הרעיון שמן הראוי שאנשים יעבדו בכל ימות השנה, כבר לא היה נראה מובן מאליו. אדרבה, הפוגה שבועית הפכה לזכות אנושית בסיסית כמעט.

מצד שני, העידן המודרני הביא עמו שחיקה חמורה בהקפדה על הלכות שבת. בתקופה קצרה יחסית במונחים היסטוריים, הפסיק רוב העם היהודי לשמור שבת במובנה ההלכתי. במצב עניינים זה הקושיות שהופנו לשומרי השבת כבר לא נגעו להימנעות מעבודה, שכן המנוחה עצמה כבר לא זוהתה עם העקרונות הדתיים. השאלות שהוטחו בשומרי השבת נגעו להקפדה על פרטי הלכה פורמליים, שאינם בהכרח מוסיפים לתחושת המנוחה בהגדרתה המודרנית, והם נדרשו למשל להצדיק את ההימנעות מנסיעה לבית הכנסת או לטיול נעים בחיק הטבע.

בעשורים האחרונים, ובאופן אינטנסיבי במיוחד בשנים האחרונות, עם התעצמות הגלובליזציה והתרחבות הציפייה לזמינות לעבודה בשעות לא שגרתיות, ההתייחסות לשבת שוב משנה את פניה. לפתע שוב נראה מופרך לשבות כליל מעבודה למשך יממה שלמה מדי שבוע. הרישות האלקטרוני והתקשורת המתמדת עם קבוצות גדולות של אנשים באמצעות הרשתות החברתיות, יצרו מצב שבו התנתקות מוחלטת נחשבת כמעט חסרת אחריות, במיוחד בהקשרים עסקיים. העצירה המוחלטת "כאילו כל מלאכתך עשויה" נשמעת בלתי אפשרית למי שלא חוו שבת כהלכתה. במעמדה של שמירת השבת מבחינה הלכתית חל בינתיים כרסום מתמשך. מעטים האנשים שחילול שבת מזעזע אותם. המנגנונים ההלכתיים שנועדו לאפשר תקשורת כלשהי עם מחללי שבת הוטמעו באופן עמוק, והשתלבו בתהליכים חברתיים רחבים מהותיים מספיק כדי שאפילו אנשים מחויבים להלכה לא ייחסו חשיבות רבה לחילול שבת בפרהסיה שנעשה על ידי אנשים יקרים לליבם.

שמחה מתוך המגבלה

בפירושו לעשרת הדיברות שבספר דברים, כתב הרמב"ן: "והנה בשבת בכללה שני טעמים, להאמין בחידוש העולם כי יש א‑לוה בורא, ולזכור עוד החסד הגדול שעשה עמנו שאנחנו עבדיו אשר קנה אותנו לו לעבדים". נימוקים אלו לשמירת שבת, שכל אחד מהם מופיע באחד מהדיווחים על עשרת הדיברות בתורה, מקופלים גם בהבדל שבין הקרי והכתיב בפסוק מתוך "מזמור לתודה". הם מחייבים לא רק את שמירת השבת, אלא מאפשרים עבודת ה' מתוך תודה: "עבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. דעו כי ה' הוא אלוקים הוא עשנו ולא (ולו) אנחנו". הכתיב מבטא את המימד של ההכרה בבריאת העולם - הקב"ה הוא שיצר אותנו, ולא אנחנו. הקרי מבטא את ההיבט של השעבוד לה' ביציאת מצרים - לו אנחנו. אפשר היה לשער שהכרה בגבולות כוחנו תוביל לצער או לרפיון, ולא היא. דווקא הכרתנו במעמדנו ביחס לה' מובילה לעבודתו בשמחה וברננה.

חנוכה הוא זמן טוב לעסוק בתודה. הברייתא ממגילת תענית שבבסיס הדיון ההלכתי במסכת שבת (כא, ב) מסתיימת בקביעה "לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". דומה שזוהי הסיבה לכך שמבין שני הפרקים העוסקים בהלכות חנוכה בי"ד החזקה, בחר הרמב"ם להקדיש חלק ניכר מהפרק הראשון (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג') לדיון עקרוני במצוות הלל, הרבה מעבר לחובת אמירת ההלל השלם בכל יום. הדיון ההלכתי במקומה של "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון, מהגמרא והלאה, הדגיש אף הוא את מרכזיותה של ההודאה בחנוכה: מיקומה של התוספת בתפילה ובברכה נקבע לאור העיקרון שאנחנו נדרשים שלא להתמקד בתקווה שניוושע בדומה לבני תקופת החשמונאים, אלא להודות.

ככלל, הודאה נובעת מעמדה רב מימדית ביחס למקומנו בעולם: מחד, הכרה בקטנותנו ובמחויבותנו לקב"ה אשר בלי ישועתו כמעט ואבדנו. בה בעת, יש בהכרת הטוב ובתודה הכרה בערך עצמנו. אלמלא היו חיינו יקרים, לא הייתה סיבה להודות. כפילות זו מלווה אותנו באמירת "מזמור לתודה" בתפילה ובכל מקרה של ברכת הגומל, והיא נמצאת גם בתשתית היחס לנס חנוכה: מצד אחד ניסי חנוכה הם ניסים גלויים שמשקפים את אוזלת ידנו כבני אנוש. מצד שני, המעורבות האנושית והבחירה לפעול, הם שאיפשרו את הניסים כולם. התוצאה היא חג מדרבנן, שכולו יצירה אנושית של עבודת ה' מתוך הכרה במגבלות כוחנו. קורבן תודה אינו קרב בשבת, ובהתאם לכך אנחנו גם לא אומרים "מזמור לתודה" בתפילת שבת. אבל אפילו השבת, אשר דורשת מאיתנו להניח להישגינו ולהתמסר, מחדדת בעצם קיומה את שליחותנו לפעול בעולם בכל ימי החול ולפתח אותו.

"המבדיל בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה". שבת חנוכה מאירה לנו באור מיוחד כל אחת מהאבחנות הללו, ויכולה להעניק לנו הזדמנות לעסוק בשאלות שאולי לא מקבלות את מלוא תשומת הלב כל השנה. מה מקומה של השבת בחיינו? האם בנינו כלים לשונות שלנו מעמים אחרים שאין אצלם אבחנה חדה בין ימות השבוע? האם יש בכוחנו לעבוד את ה' בשמחה מתוך הכרה במגבלותינו האנושיות כמו גם בעוצמה האנושית שלנו?

העלאת קרנה של השבת אין משמעה הימנעות מיצירת פתרונות הלכתיים מקוריים. החשמונאים שיצאו למלחמה כדי שיותר להם לשמור שבת, הם גם אלה שחידשו את ההלכה שמאפשרת להילחם בשבת מדין פיקוח נפש. עם זאת, דומה שבמקביל ליצירת מענה הלכתי יעיל לניהולה של מדינה יהודית מודרנית, יש לנו צורך בשיח דתי שטרם פיתחנו די הצורך. שיח כזה יעסוק בייחודה של השבת מבחינה רעיונית ומעשית, בדיאלוג עם המציאות הסובבת ותוך עירנות לקשיים החדשים העומדים בפני שומרי שבת. שבת חנוכה היא זמן מצוין להתחיל.

תרצה קלמן היא יועצת הלכה ומנהלת אתר 'הלכה ובריאות האישה' של יועצות ההלכה ב'נשמת'

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת shlomopy@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיישלחו)