בשבע מהדורה דיגיטלית

האמת שמעבר להרים

סרט התעודה 'הארץ שמעבר להרים' שיצר הסופר ניר ברעם מפריך את פתרון שתי מדינות לשני עמים. דעה

דוד אלהרר , כ"ח בכסלו תשע"ט

האמין שהערבים צריכים לוותר ויתור חד-צדדי על כל דרישה לגבי האדמות שנכבשו ב-1948. עוזי ברעם
האמין שהערבים צריכים לוותר ויתור חד-צדדי על כל דרישה לגבי האדמות שנכבשו ב-1948. עוזי ברעם
צילום: משה שי. פלאש 90

הסופר ניר ברעם יצר סרט תעודה בשם 'הארץ שמעבר להרים', המבוסס על ספר שכתב בשם זה.

כאיש שמאל שתמך בהסכמי אוסלו והאמין בפתרון של שתי מדינות לשני עמים, ביקש ברעם לבחון האם הפתרון הזה ישים ורלוונטי גם היום. הסרט הזה חשוב כי הוא מנפץ סוף סוף את התזה שהמכשול לשלום בין יהודים וערבים בארץ הזאת הוא המתנחלים וההתנחלויות ביהודה ושומרון. מילת המפתח השגורה בפי מחנה השמאל היא "הכיבוש", כשהם מתכוונים ליהודה ושומרון, והנה - לא ולא.

ניר ברעם מדבר עם ערבים על חזון שתי המדינות עם פינוי כל ההתנחלויות, ואלה עונים לו בזכות השיבה לרמלה ולוד ויפו. כלומר, אין מה לדבר על הכיבוש ב-1967 לפני שמדברים על הכיבוש ב-1948. כשהוא בא עם המסקנה הזאת לאביו, עוזי ברעם, שהיה שר בממשלת ישראל בימי אוסלו, עונה לו האב קטגורית, שסוגיית 1948 נפתרה באותה שנה ועל הערבים להפנים את העובדה ולוותר ויתור חד-צדדי על כל דרישה לגבי האדמות שנכבשו אז. אין ערבי המכנה עצמו פלשתיני שיסכים לכך.

אז אחרי חמישים שנה של אמונה עיוורת, מתחילים להבין בשמאל הישראלי שאין בכיבוש הישראלי ביהודה ושומרון מכשול של ממש לשלום המיוחל. כל ההתנחלויות הוקמו על אדמות פנויות בדרך כלל, ושום ערבי לא נושל מאדמתו או מביתו. הבעיה היא הכיבוש של מלחמת העצמאות שלנו, הקרויה בפי הערבים הנכבה. הדרישה המפורשת היא שישראל תוותר על כל הגליל המערבי עם נהריה ועכו, יפו, לוד, רמלה, אשדוד, אשקלון ובאר שבע. לזה צריך להוסיף את זכות השיבה ושלום על מדינת ישראל.

טועה ניר ברעם טעות חמורה כשהוא מצביע על 1948 כשנה שבה נפער בקע הסכסוך היהודי-ערבי. צריך להרחיק שמונים או מאה שנים לפני כן, לימי השלטון העות'מאני, כשיהודים רכשו אדמות בארץ והקימו יישובים על חורבות יישובים ערביים קודמים. יש יותר מחמש מאות יישובים כאלה. הערבים שישבו ביישובים הללו לא היו בעלי האדמות, אבל הם היו אריסים שעיבדו את האדמה במשך דורות. איש לא התחשב בהם, לא המוכרים כמו משפחות נשאשיבי ואל-חוסייני, או כל מיני בעלי קרקעות שחיו באיסטנבול, ולא הקונים כמו יהושע חנקין, יק"א, הקרן הקיימת לישראל או אפילו הברון רוטשילד. זו הדרישה האמיתית.

אי אפשר להגיע לפשרה כלשהי אם הערבים אינם מוכנים לקבל את תוצאותיהן של מלחמות, במיוחד מלחמות יזומות על ידם. עם זה צריך להתמודד.