בשבע מהדורה דיגיטלית

כרעם ביום סגריר

מתלונן נוסף, תיעוד חד משמעי והרכב רבנים מורחב נדרשו כדי לפקוח סופית את עיניהם של רבים במגזר הדת"ל באשר לדמותו של הרב מוטי אלון

יאיר שרקי , כ"ח בכסלו תשע"ט

את הפרשה הנוכחית אפשר היה למנוע. הרב אלון
את הפרשה הנוכחית אפשר היה למנוע. הרב אלון
צילום: יואב ארי דודקביץ, פלאש 90

מה שבאמת מפתיע בפרשת הרב מוטי אלון החדשה היא לא העובדה שהפגיעות נמשכו, אלא מספר המופתעים מכך.

הרב אלון, שהורשע לפני חמש שנים בעבירות מין בבית משפט והואשם בעבירות כבדות יותר על ידי פורום תקנה, לא הפסיק ללמד ולא נמנע ממגע עם תלמידיו. בית מדרש שלו נפתח בירושלים, הוא מסר שיעורים גם במושבה מגדל ונראה היה שהוא מנסה לעשות בהדרגה את דרכו בחזרה למרכז הזירה והלגיטימציה, למרות שמעולם לא לקח באופן ציבורי אחריות מלאה למעשיו, וככל הידוע גם לא עבר טיפול.

אלברט איינשטיין כבר הגדיר אי שפיות כלעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות. ובכל זאת, הידיעה על המתלונן שהציג בפני הרבנים תיעוד חד משמעי היכתה רבים בציבור, והפתיעה אפילו חלק מהרבנים עצמם. לכן כדאי להבהיר: זו לא פרשה חדשה, אלא המשך של הפרשה הקודמת, בהבדל אחד: את מה שהתרחש לאחר שהדברים התפרסמו בתחילת העשור, כנראה שאפשר היה למנוע.

בדמיון מטריד לתחילתה של הפרשה בעשור הקודם, גם עכשיו הסימן הראשון לכך שמשהו קורה היה היעלמותו הפתאומית של אלון. בשבועות האחרונים פסקו בפתאומיות כל שיעוריו. תחילה בישיבת אור עציון, ובהמשך גם בבית המדרש שפתח בירושלים ובמגדל. גם השיעור היומי שנשלח באופן קבוע לרשימת תפוצה בווטסאפ פסק. הנימוק הרשמי שנמסר לתלמידים היה "נסיעה לקברי צדיקים".

ביום ראשון בערב, בהדלקת נר ראשון של חנוכה מרובת משתתפים שנערכה בביתו של הרב דרוקמן במרכז שפירא, נצפה גם הרב מוטי אלון. הרב דרוקמן בירך בהתרגשות על הנרות ושהחיינו בקול חנוק, התלמידים הצעירים שרו על הניסים והרב אלון נעמד בצד. היה זה בסופה של שיחה ארוכה מאוד שהתנהלה בין הרב אלון, רעייתו ובנו ובין הרב דרוקמן בחדרו של הרב. מבין הנוכחים בהדלקה היה מי שדימה לחשוב שהוא הגיע לביתו של הרב דרוקמן לקראת מהלך של חזרה לחיים הציבוריים. כאילו האפשרות היותר קשה, אך הכמעט ברורה מאליה, כלל לא עלתה על דעתם של רבים, שהעדיפו להדחיק או להאמין בתשובה, גם אם לא הייתה מעולם בקשת סליחה ומחילה מהקורבנות.

למחרת בבוקר הגיע אלון יחד עם בנו לפגישה נוספת עם הרב דרוקמן. הפעם היא נערכה בבית החולים תל השומר, שם עבר הרב דרוקמן טיפול רפואי. במקום נכח גם הרב שמואל אליהו. בשלב מסוים, כדי לתת לדברים תוקף של בית דין, החליטו להעביר את הפגישה לביתו של הרב יעקב אריאל, מי שעמד בראש ההרכב שטיפל מטעם פורום תקנה בפרשה הקודמת.

הרבנים היו בהלם

להרכב הרבנים המסוים הזה, שפועל בשיתוף פעולה עם פורום תקנה, יש משמעות רבה דווקא בגלל זהות החברים בו. הראשון הוא הרב אריאל, שהביא את ניסיונו בפרשת אלון מהסבבים הקודמים. השני הוא הרב שמואל אליהו, שהפך לכתובת יעילה לטיפול בפרשות מין רבות במגזר, החל מהרב עזרא שיינברג ועד פרשת סלומינסקי, וסיפורים רבים אחרים שמטופלים על ידו מתחת לרדאר. והשלישי הוא הרב חיים דרוקמן, שכזכור הוא מי שנתן לאלון את הגיבוי במשך כל השנים ואף איפשר לו למסור שיעורים באור עציון, וכעת חתם את הסיפור סופית. הרב דרוקמן סירב להגיב או להתראיין השבוע, אבל מקורביו מספרים על כעס רב ואכזבה שלו מאלון. באותה פגישה הוא גם גער בו בחריפות, דווקא בגלל שניצל את האמון שנתן בו.

עצם שיתוף הפעולה של אלון עם בית הדין והתייצבותו שם אחרי שכבר כינה את פורום תקנה "בית דין שדה וכיתת יורים", מלמדת שגם הוא מבין הפעם שמצבו שונה. מקור שמעורה בפרטים מספר כי לאחר שהרבנים נחשפו לתיעוד הם היו בהלם. כשעימתו את אלון עם הפרטים, הטיח בו אחד מהם: "אתה יודע מה יש שם? אנחנו לא צריכים להראות לך מה יש?", הוא בתגובה לא הכחיש ואפילו "לקח אחריות מסוימת". הדרישה שהציבו לו שלושת הרבנים, לאחר שהמתלונן סירב לפנות בשלב זה למשטרה, הייתה ברורה, וגם דומה מאוד למה שנדרש ממנו בעשור הקודם: לחדול מכל מסירת שיעורים ומגע עם תלמידים, לפנות לטיפול, והפעם הוא גם נדרש לקחת אחריות באופן פומבי.

הדרישה האחרונה עד כה לא זכתה למענה. נכון לכתיבת שורות אלה הרב אלון ניתק מגע ואינו מגיב לתקשורת. פרטים רבים טרם התבררו, ואולי לא יפורסמו גם בהמשך, כמו למשל הנסיבות המדויקות שבהן בוצע התיעוד של מפגש המתלונן, שאינו קטין, עם הרב אלון. מבחינת הרבנים התיעוד לא יראה את אור השמש וגם לא יועבר למשטרה, בשל החשש שממנה הוא ידלוף לתקשורת. אבל החשיבות שלו רבה, בעיקר בכך ששמט לחלוטין את טענותיו של אלון באופן שאינו ניתן לפירוש אחר. מלבד המתלונן הזה, לפחות חלק מהרבנים שמטפלים בפרשה מכירים תלונות נוספות נגד אלון על מעשים שבוצעו לכאורה בשנים האחרונות, לאחר שכבר הורשע. כעת נעשה מאמץ לברר אם יש נפגעים נוספים, כפי שמלמד ניסיון העבר.

הסכנה שבהערצה עיוורת

פרסום הפרשה לא היה בניגוד לדעתם של הרבנים, שהחליטו לדווח לציבור על ההתרחשות, ואפילו כבר הכינו הודעה לעיתונות שהוקדמה ברבע שעה על ידי הפרסום בתוכנית 'עובדה'. הרב שמואל אליהו הסביר השבוע שהוא חושש שבעוד חצי שנה אלון יתכנן קאמבק נוסף. עכשיו זה אולי נשמע קצת הזוי, אבל עובדה שקאמבק אחד כזה כבר היה, והנפגעים הנוספים הם דווקא מקרב אלו שלא האמינו.

פרשת ברלנד, עם כל ההבדלים הדרושים, היא דוגמה חיה ומסוכנת לאן יכולה להגיע הערצה עיוורת של חסידים גם כשהכול גלוי וידוע על השולחן. זו גם הסיבה שלאורך כל הטיפול באלון, ועל אף שמדובר בפעם שנייה לאחר שהותרה והוזהר בכל דרך אפשרית, הם מקפידים לא להיראות כמי שמחפשים אותו באופן אישי, כדי שהדבר לא יביא להתלכדות אוטומטית של מקורביו סביבו.

העדינות והסלחנות שנקטו עמו חלק מהרבנים וחלק מתלמידיו, קשורה גם באמפתיה לסביבתו הקרובה של אלון, שהפעם גם שותפה מלכתחילה על ידי הרכב הרבנים בכל התהליך. קשה שלא לחשוב על המצוקה שבה נמצאים רעייתו, ילדיו ובני משפחתו הקרובים של אלון, שגם הם בין הקורבנות של הסיטואציה הקשה הזאת. הם לא אשמים בדבר וצריך להקל על סבלם ככל האפשר, אבל אסור שהדבר יבוא על חשבון האמירה הברורה והחד משמעית נגד האיש ומעשיו, ולא פחות מכך על חשבון סבלם של הנפגעים והמתלוננים שבדרך כלל נותרים בצל. אין להם שם ופנים, אבל הם שומעים וקוראים ורואים את התגובות של המנהיגים ושל הציבור.

העובדה שמתלונן נוסף ותיעוד חד משמעי נדרשו כדי לפקוח את עיניהם של רבים מטרידה. הכתובת לא רק הייתה על הקיר, היא נמרחה בכל כותרת ראשית ובכל מקום שרק אפשר. על ידי בית משפט של מדינת ישראל ועל ידי בית דין רבני, על ידי עדויות אנונימיות ועל ידי נפגעים שחשפו את עצמם באופן פומבי. ובכל זאת היו כאלה שכל זה כנראה לא הספיק להם. נכון, כתב האישום שבו הורשע הרב אלון היה קל יחסית וכך גם גזר הדין, וכן, פורום תקנה אולי שגה בנקודה או שתיים במהלך הדרך, אבל אין בית דין שאי אפשר להרהר ולערער אחריו. לא תמיד יהיה תיעוד, ולא תמיד צריך להמתין לתיעוד. והרי כולם יודעים, גם על תיעוד תמיד אפשר לשאול שאלות.

לתגובות: 2sherki@gmail.com