הרב מדן בכנס מנהיגות של החמ"ד

דברים נרגשים נשא היום הרב יעקב מדן, ראש ישיבת הר עציון, בפני דור המנהלים הבא של החמ"ד, ובהם ביקר את השתיקה הציבורית לנוכח תופעות קשות בחברה הישראלית.

הרב מדן השווה את התקופה לתקופת הפיגועים הקשים בהם לא מצא בתוכו את הכוח לשתוק ויצא למאבק ציבורי יחד עם חברו הרב יצחק לוי. כך, אומר הרב מדן, הוא אינו מבין מניין אנשים מגייסים את הכוחות לשתיקה לנוכח תופעות שמלוות את הציבוריות הישראלית כיום.

בדבריו ציין את דבריה של רחל ינאית בן צבי ולפיהם כאשר העם שוכן במעברות בית הנשיא צריך להיות בצריף. בצל דבריה אלה של ינאית בן צבי תוהה הרב מדן מה יזכרו הדורות הבאים מארמונו של ראש הממשלה נתניהו בקסריה ומארמנותיהם של ראשי ממשלה קודמים באקירוב ובמקומות אחרים, "מה יזכרו? רק את הצריף של בן גוריון".

מודל למנהיגות מוצא הרב מדן בדמותו של הרב חנן פורת זצ"ל, הן בימי הקמת ישיבת הר עציון והן בהתיישבות ובמשימותיו הציבוריות. "הוא לא הסתכל ימינה ושמאלה", אומר הרב מדן כשהוא מתמצת את דבקותו של הרב פורת במטרה.

בהתייחסו למנהיגות בבתי הספר אומר הרב מדן כי מנהיגות זו היא הגבוהה ביותר שקיימת שכן על פי מנהיגותם של מורים ומנהלים מעצבים תלמידים את אישיותם, כפי שהוא עצמו עיצב את אישיותו לאורם של ראשי הישיבות שפגש.

לטעמו של הרב מדן כדי להגיע ליעדיו על מנהל בית ספר לדעת ולהפנים שהאחריות להעמיד את הדור הבא מוטלת על כתפיו ולאור הבנה זו יפעל מבלי לפנות ימינה ושמאלה.

"אני חושב שאנחנו צריכים ללכת לשתי מטרות. מטרה אחת ברורה והיא להוביל את התלמיד להיות בן אדם, להסתכל על כל אדם בגובה העיניים ולא מלמעלה, שיידע להקשיב ולכבד ולשמוע מה נכון גם בצד השני. זה הדבר החשוב ביותר. הקומה השנייה היא להבין בשביל מה באנו לכאן, איזה מקל קיבלנו מהדור הקודם ואיך אנחנו מעבירים אותו לדור הבא. איך אנחנו מקשרים את עם ה' בקב"ב, איך מאהיבים את התורה ואת הקב"ה ואיך נוטעים בעולם יותר אמונה. אם לא אנחנו נעשה את זה לא יהיה מי שיעשה את זה, והדור הבא יחשוב איך יעביר את זה הלאה".

על עבודתו שלו כרב ומחנך בחורי ישיבה בוגרים אומר הרב מדן כי כל שהוא יכול לעשות זה לכל היותר להוסיף דובדבן על הקצפת שהכינו המורים בשנות לימודיהם הקודמות של התלמידים. דמותם ואישיותם של התלמידים היא "העוגה שאתם אופים בגילאי 13-15 של התלמידים, המפתחות בידיים שלכם. הקלפים המנצחים בידיים שלכם. מה אני יכול לעשות זה לכל היותר למרוח על זה שוקלד, קצפת ודובדבן".

"זו המשימה הגדולה והבלתי אפשרית, שלמרות שהיא בלתי אפשרית אנחנו חייבים לעשות אותה. אנחנו מוכרחים לתת את הנדבך שלנו כדי להעביר את המקל לדור הבא, להמשיך הלאה בלי לראות ימינה ושמאלה. להוביל את הנוער זו מלאכת קודש שאין למעלה ממנה", מכריז הרב מדן בהדגישו שהשיח שאותו יפתחו מורים בקרב תלמידיהם בינם לבין הקב"ה הוא השיח והיחס שאלה יעבירו לדורות הבאים, ועם זה יוכלו ללכת המורים אחרי מאה ועשרים שנה ולומר שחייהם היו כדאיים".