נתנו למדינה ועכשיו מבקשים אזרחות. בהאא ועורך דינו
נתנו למדינה ועכשיו מבקשים אזרחות. בהאא ועורך דינוצילום: טוליק גילאון

בשבוע החולף נרצח אחמד א-סלמה, סוחר קרקעות פלשתיני שמכר קרקעות ליהודים.

עדיין לא ידוע מי היה האיש שירה את כדורי המוות, אבל האמת היא שזה לא ממש משנה. כבר שנים שא-סלמה חי תחת איומים, ואף חווה כמה ניסיונות חיסול בעבר. ברשות הפלשתינית דינו של מוכר קרקעות ליהודים הוא מוות, זה החוק.

סוחרי קרקעות הם אחד מהנושאים שבהם עוסקת המיני-סידרה 'משתפים פעולה', שבחרה לגעת בנושא רגיש ונפיץ: פלשתינים שמשתפים פעולה עם הרשויות בישראל. הפרק הראשון עוסק ביונס עווידה, סוחר קרקעות פלשתיני שנמצא על ערש דווי. הוא שוכב מול מסכי הטלוויזיה במעגל סגור שמצלמות את הנעשה סביב ביתו. המשפחה מאוימת, ילדיו נאלצו לנשור מבית הספר בגלל ההשפלות שספגו, ולדבריו העמותה היהודית שרכשה ממנו רימתה אותו. יונס מתלבט אם לעבור לשכונה אחרת, שם לא יתנכלו להם. הנקמה בשכנים, חושבים בניו, היא למכור את הבית שלהם ליהודים.

הפרק השני עוסק במאבקו של חוסיין בהאא שלאורך שנים נתן לשב"כ מידע על הכפר שלו, ועתה הוא נאבק כדי לקבל תעודת זהות כחולה, כדי שיוכל לגור בישראל. בכפר מאיימים עליו ברצח, אך הוא חוזר שוב ושוב כדי לראות את אשתו ובתו הקטנה. לבסוף הוא נשבר, ומביא אותן לארץ באופן בלתי חוקי. הפרק השלישי עוקב אחרי עבד אל-חמיד רג'וב, שחצה את הקווים לגמרי וריגל לטובת ישראל בסוריה ובירדן, וכל זה מסיבות אידיאולוגיות. אם שם המשפחה של האיש מצלצל לכם מוכר, אתם צודקים. הוא קרוב משפחה של מחבלים בכירים ברש"פ. הוא מספר את קורות חייו והיום מנסה לעזור למשתפי פעולה אחרים.

זו הייתה יכולה להיות סידרה מסקרנת ומעוררת מחשבה, אם היא לא הייתה תופסת צד כבר בהתחלה. היא אומנם שואלת מה גורם לאנשים לעבור צד, מה הם חווים כשהם משתפים פעולה עם ישראל והאם ישראל מטפלת בהם כמו שצריך, אולם היא משיבה על כך בצורה כל כך חד צדדית ורדודה, שהפוטנציאל שלה, שנסק לגבהים, מתרסק לרסיסים. היוצרת, טל מיכאל, מראיינת מומחים ובעלי ניסיון שמציירים רקע ומספקים נתונים. מי שנותן את הטון, מבחינת המרואיינים, הם אנשי 'שלום עכשיו' והמינהל האזרחי, ואין ערעור על תפיסת העולם שלהם. זוויות הצילום והבחירה מה לצלם, גם הן משרתות היטב את האג'נדה לפיה ישראל אשמה בכול. היא ומנגנוני הביטחון הקלגסיים שלה. אה, וגם המתנחלים, כמובן.

הסידרה ממחישה את מסלול המכשולים העצוב והבלתי הגיוני שעוברים המשת"פים, ויוצרת הזדהות גדולה עם גיבוריה. היא מקבלת כמובן מאליו את הנרטיב של הפלשתינים, לפיו מי שמוכר קרקעות ליהודים נחשב משתף פעולה. היא לא מקשה על הנרטיב הזה ולא תוהה על היעדר זכויות האדם והדמוקרטיה. היא לא מקשה על יונס ושואלת למה בעצם עשה את מה שעשה (תשובה אפשרית: כסף) ורק מרחמת עליו ועל גורלו. בסיפור של חוסיין בהאא, הסידרה לא מביאה ולו סיפור אחד מאזן, ולא בודקת כמה משת"פים נקלטו בארץ. היא ממחישה את הקשיים שלהם ולא שואלת האם הם מתנהגים כראוי בסביבה שבה הם גרים.

כשתאגיד 'כאן' הפציע על מסכינו, היה ברור שהכוח נשאר בידיהם של אנשי השמאל. היריעה קצת נפתחה באופן שגם אנשי ימין יכולים להביא סיפורים מהזווית שלהם וליצור סרטים דוקומנטריים, ועל כך יש לברך, אבל הסידרה 'משתפי פעולה' ממחישה עד כמה אנחנו עדיין רחוקים מטלוויזיה מאוזנת. כזו שלא חוששת לגעת במקומות כואבים שצריך לתקן, אבל יודעת גם לשאול שאלות ולא רק להפוך את הפלשתינים לקורבן.