יראת שמים, תמימות ואהבת התורה

אריאל מורה, ראש ישיבת ההסדר בקריית אונו, סופד לתלמידו יובל מור יוסף הי"ד שנרצח בגבעת אסף.

אריאל מורה , ו' בטבת תשע"ט

אריאל מורה ויובל מור יוסף
אריאל מורה ויובל מור יוסף
צילום: ערוץ 7

אחד הדברים הזכורים לי אצל יובל זה הענווה. תמיד הוא דיבר איתנו במבט מושפל ובעדינות. כשהיה צריך לצאת באמצע השבוע הביתה ע"מ לעזור ולטפל באחיותיו היה מתנצל על כך שהוא נאלץ לצאת.

תמיד ידע להחמיא. להודות ולהכיר טובה. אם זה אחרי שיעור בבית המדרש או אחרי פעילות טובה היה ניגש באותה צניעות ומודה.

ליובל יש 2 אחיות עם c.p. ותמיד דאג להם. כשהיה בבית בסופי שבוע טיפל בהם במסירות וכשהיה בישיבה תמיד חשב עליהם. מה שלומן, איך הן מרגישות. כשיובל היה בשיעור עיניו היו בורקות משמחת הלימוד.

כתלמיד בשיעור א הוא חווה קשיים בהסתגלות לבית המדרש, ללימוד האינטנסיבי ובהתמדה, עקשנות ורצון הוא לא ויתר. הוא ידע לבוא ולהתייעץ, ידע להקשיב ידע לקבל. וכך עקב בצד אגודל הוא נבנה והתקדם.

יובל היה בחור חברותי אם יכולת לסחוף אחריו את חבריו לשיעור, בפעילויות במדסים ובניווטים יובל נתן את הלב ואת הנשמה ואף זכה לתעודת הצטיינות על כך.

ליובל היו את כל הסיבות ללכת לשירות עורפי, אך הוא לא ויתר והתגייס לנחל החרדי, לאורך שירותו הוא שמר על קשר הדוק עם הישיבה, בשבתות, בחופשים ובין לבין בשיחות טלפון. גם בצבא הוא התעקש, התמיד והצליח. כשקיבל מצטיין מחלקתי לא היה מאושר ממנו.

יראת השמים שלו, התמימות ואהבת התורה והרבנים אפיינו אותו מרגע הגעתו לישיבה ולא קהו לאורך שירותו הצבאי. חבל על דאבדין ולא משתכחין.