רופאים וגדרות
בבית החולים תל השומר עוברים 12 רופאים מעזה השתלמות. לכאורה מעשה הומני מאין כמותו של "האויב הציוני", כזכור. העניין הוא שלא מדובר רק במעשה הומני אלא גם במעשה קצת אבסורדי. להלן ההסבר:
בדיווח בחדשות 2 התבשרנו על ההשתלמות שעוברים כאן הרופאים העזתים, ותוך כדי דיווח שורבב פריט מידע תמוה. במסגרת ההשתלמויות מתמחים הרופאים העזתים בטיפול בפגיעות בגפיים. תאמרו מה רע? יש בעזה נפגעי גפיים וצריך לטפל בהם. הגיוני.
העניין הוא שגם בדיווח עצמו סיפרו על מה שידוע לכל מי שהקשיב לחדשות בשנה האחרונה: בעזה לא מדובר סתם בנפגעי גפיים, אלא במחבלי צעדות השיבה שהתקרבו אל הגדר, ניסו לחבל בה, להרוס אותה ולהסתער על ישובי עוטף עזה. כדי לבלום אותם ירו לעברם צלפי צה"ל כשההנחיה היא לפגוע ב...גפיים, וכך הגענו למצב שבו מאות צעירים בעזה מדדים על קביים או מתנייעים בכסאות גלגלים עדות לשותפותם הפעילה בהפגנות האלימות נגדנו בשליחות החמאס.
ועכשיו, בשקט בשקט, ובארומה הומאנית להפליא אנחנו מלמדים את רופאי הרצועה איך לטפל בהם ולשקם אותם. אחלה היגיון שבעולם.
חפש את הפשיסט
מדהימה התנפלות השמאל על ביקורו של סגן ראש ממשלת איטליה ושר הפנים שלה מתאו סלביני. מטיחים בו 'גזען', 'פשיסט', 'מפר זכויות אדם' ועוד קיתונות של רותחין כיד השמאל הטובה עליהם.
מוזר. אלו ממש אותם אנשים שתובעים בתוקף להביא בקול תשואות, בנעימת חצוצרות ובטקסים מדוגללים את הראיס, הלא הוא אבו מאזן שדורש להקים יודנריין ביהודה ושומרון, משלם ממשכורות לטובחי משפחות יהודיות ומענה באכזריות מתנגדי משטר. ממש מופת של מנהיגות.
אבל אין מה לעשות. האורח האיטלקי מעריץ את ישראל ואת העם היהודי, רואה בהם מודל עבור עמו וארצו, תומך במחויבות מדינות אירופה למאבק באנטישמיות ומגדיר את החיזבאללה טרוריסטים. אך טבעי שדינו של אדם כזה בעיני השמאל הישראלי הוא עמוד הקלון אם לא עמוד התליה. ככה זה אצלנו.
חזק ואמ(י)ץ
בחור אמיץ ידידיה מאיר. בשבוע שעבר פרסם ידידיה בעיתון 'בשבע' דברים נוקבים כלפי נשיא המדינה בעקבות דבריו בתכנית ילדים שעסקה בסובלנות.
הנשיא, תיאר וציטט שם ידידיה, הסביר לילדים שחוסר סובלנות הוא מצב בו "יכול אדם לבוא ולומר 'לא טוב שאלה מתחתנים עם אלה' ואתה אמרת זאת משום איזה שהן דעות שאתה חונכת עליהן, בעוד באמת האנשים הם אנשים טובים שבסך הכול רצו לחיות יחד כי הם אהבו אחד את השני, ואתה איבדת את הסבלנות לרצון האישי שלהם רק בגלל שיש לך איזה דעות קבועות מה מותר ומה אסור".
על הדברים מכשירי ההתבוללות הללו שיצאו מפיו של נשיא מדינת ישראל כתב ידידיה כי נדהם לגלות שריבלין מסוגל לשבור את שיאי עצמו "האמת, אני כבר מזמן אדיש אליו. בהתבטאויות הראשונות שלו עוד התרגזתי. בהתחלה בהתחלה אפילו התרגזתי, אבל מהר מאוד זה עבר לי. זה האיש, אז אין מה לפתח ציפיות". את מאמרו חתם ידידיה בקביעה שריבלין "פגע כאן בגסות רוח לא רק בציפור הנפש של רוב העם שהוא אמור לייצג, אלא גם במורשתם של יהודים בל הדורות שראו בהתבוללות את המעשה החמור ביותר". המילים הללו ואחרות של ידידיה זכו לכותרת 'בני עמי בחרו בהתבוללות?'.
מעבר להיות מאמרו של ידידיה מאמר חשוב הוא גם מאמר אמיץ. ישנה קבוצה של פובליציסטים בישראל שמשלמים מחיר, גם כלכלי, על מאמרים נוקבים. חלק לא מבוטל מפרנסתם של חברי הקבוצה הזו נובע מזימונם להנחות אירועים, פאנלים וטקסים בבימות שונות, בהן המכובדות ביותר. כאשר אחד מהם, במקרה הזה ידידיה מאיר, כותב דברי ביקורת על אדם כמו נשיא המדינה הוא יודע שאחרי הפרסום יכול לבוא מחיר ההדרה.
הרי לא מדובר בביקורת על נתניהו שעליה מתוגמלים הכותבים במנעמי הברנז'ה. מדובר בביקורת על נשיא שהפך לחביבם של קובעי הטעם הטוב ויקירם של מחוללי האירועים התרבותיים בארצנו. החבורה הזו עלולה בהחלט לנקום את נקמתו של האזרח מספר אחת ולהדיר את ידידיה מרשימת המנחים-מגישים-קריינים. אין לי ספק שידידיה היה מודע היטב לסיכון הזה ועם זאת בחר לכתוב את הדברים. בחור אמיץ, כבר אמרנו?
בואו נדבר גלויות
לפני מספר ימים הזדמן לי לראיין את מי שבעבר היה ממלא מקום ראש השב"כ וכיום הוא אחד ממובילי קמפיין הגירושין מהפלשתינים, שאותו אתם וודאי רואים בראש חוצות על גבי מודעות ענק המופנות ישירות לראש הממשלה וצמרת ממשלתו.
בראיון הובהר חזונם של מקדמי הקמפיין, קצינים בכירים לשעבר, להקמתה של מדינה פלשתינית בשלבים, כשראשון השלבים הוא התנתקות מחלק מהשטח, או בלשונם הקמפיינית 'גירושין'. בעקבות הריאיון הארוך, כמו בעקבות ראיונות דומים בעבר, פנו אליי מספר גולשים בשאלה הפשוטה: למה? למה לתת להם במה? יש להם את כל כלי התקשורת של השמאל כדי לקדם את אג'נדתם. למה צריך גם בערוץ 7 ראיון מהסוג הזה?
למען השואלים במקרה זה ובמקרים דומים קודמים אני מנצל את הבמה הזעירה הזו כדי להסביר: הסיבות פשוטות: ראשית, כדי שיהיה מעניין. זה מאוד נחמד ומעניין לדבר עם דוברי ודברי הימין, אבל בלי לשמוע את השמאל נשמים משעמום.
אבל הסיבה החשובה יותר היא כזו: מקדמים כאן בחוצותינו קמפיין שכל תכליתו הקמת מדינה פלשתינית, כלומר תפיסת שמאל, אבל הפעם מתעטף קמפיין ההתנתקות החדש באצטלה של מרכזיות ושל אינטרס ישראלי ומאחוריו ניצבים מי שמוגדרים כ"מפקדים למען ביטחון ישראל", כלומר ביטחוניסטים עזי מבט, יפי בלורית וכאלה הנושאים בציקלונם פרקי מורשת קרב, ההיפך הגמור מתדמית השמאל המצפונבן. במציאות שכזו יש לא מעט בישראל שעשויים להתבלבל בין ימין ושמאל, ובסוף לקבל רק חול וחול. משום כך נראה לי שחשוב לקיים ראיונות מהסוג הזה ולו בכדי להסיר מסכות ולדבר גלויות. שמאל זה לגיטימי, אבל שיהיה גלוי.
לא עונש, ובכל זאת
ונכון, התיישבות היא לא עונש ובנייה צריכה להתבצע בלי קשר לפיגוע כזה או אחר. הכול נכון, אמת ויציב, ובכל זאת, היום שבו תחליט ממשלת ישראל שבתוך 48 שעות מרגע שהתרחש פיגוע (קטן כגדול, ורצוי גם במקרה של ניסיון פיגוע שכשל) יקום ישוב שבשמו רמוז קשר לאירוע, יהיה יום תחילת מהלך בלימת הטרור. בימים שבהם תיושם ההחלטה (והפעם הראשונה לא תספיק. בפעם הראשונה הם עוד יקוו שבג"צים ועתירות יבלמו את המהלך. יצטרכו לעבור כמה אירועים כאלה) נתחיל לראות גם תוצאות.
כדי שזה יקרה באופן יעיל ומהיר צריכה לקום מבעוד מועד ועדת שרים ומומחים להיערכות להתיישבות. הוועדה תמפה את השטח, תכשיר ותסמן את המקומות המיועדים לישובים, כדי שאכן לא תחלופנה יותר מ-48 שעות עד להקמתו של ישוב. בחומה ומגדל לקח להם פחות זמן. אנחנו מסוגלים לפחות לרמת יעילות דומה.
עם שכזה
אין מישהו שיוכל לומר מילה רעה על עם שמסוגל להתווכח, להתנצח ולהתקוטט כמעט על כל דבר שזז, אבל ברגע אחד מאפסן את כל המחלוקות ובמשך ארבעה ימים עוצר ביחד נשימה ממהדורה למהדורה בתפילה לרפואתם של בני משפחת איש-רן.
(להערות ולהארות שלכם: [email protected])
לעוד כמה הערות קודמות: