מצבים שלא מאפשרים חינוך ופתרונות

לא תמיד ההורים מסוגלים או רשאים לחנך. יש רגעים שצריך לקחת כמה צעדים אחורה. המשימה בראש ובראשונה היא לזהות את הרגעים הללו.

צביקה מור , י' בטבת תשע"ט

סדרת חינוך
סדרת חינוך
צילום: צביקה מור

ימי החנוכה כבר מאחורינו, ולאחר שבוע וקצת במחיצת הילדים בטח גם אתם חוויתם רגעים של עומס וקושי מולם. חכמת החינוך וההורות מחייבת אותנו לשים לב לעצמנו, לכוחותינו ומשאבינו ולדעת מתי לקחת לעצמנו פסק זמן כדי לשוב לעבודת החינוך בכוחות מחודשים.

ובכל זאת, רגעי המשבר והלחץ הם במיוחד הזמנים של מבחן ההורות והחינוך שלנו. דווקא כשאנו כבר לא יכולים להכיל את המריבות בין האחים, המשימות שלא נעשות, המריחה של הזמן בדיוק כשצריך לצאת והשוקו שנשפך בדיוק לאחר שניקינו – דווקא אז אנו נמדדים ביכולת למתוח את היכולות שלנו לכיוונים חיוביים וקונסטרוקטיביים.

אך ישנם רגעים שבהם איננו יכולים ואולי איננו רשאים לחנך! כשם שאיננו רשאים לנהוג ברכבנו כשאנו עייפים מידי או שאיננו יודעים את חוקי התנועה, כך ישנם מצבים שנקיטת יוזמה חינוכית מצדנו פועלת את ההפך ממטרות החינוך.

ובכל זאת אין המשל מתאים לנמשל. בעוד שאיננו חייבים לנהוג ברכבנו כיוון שאנו יכולים לוותר על הנסיעה או להגיע בדרכים אחרות, הרי שבחינוך אנחנו שם 24/7 ואין חופשות וחגים. מכאן שבמצבי קושי ומשבר עלינו למצוא את הדרכים להחזיר לעצמנו את היכולת לחנך.

להלן מספר מצבים נפוצים שמוציאים לנו "כרטיס אדום" המרחיק אותנו מזירת החינוך:

1. עייפות – מחקרים מצביעים על ירידה בתפקוד הקוגניטיבי בעקבות חסך בשינה. הדבר משפיע בין השאר על קבלת ההחלטות, יכולת השיפוט ושליטה בדחפים – תוצאה של ליקוי בתפקודים הניהוליים הנמצאים באונה הקדם-מצחית במוח. חסך בשינה מדמה מצב של הפרעת קשב וריכוז ((ADHD במה שהוא מקשה על המיקוד ועל הוויסות הרגשי שנצרך כל כך בעבודה עם ילדים. הפתרון: כשאנו עובדים עם ילדים וצריכים להיות סופר סבלניים, אנו חייבים להקפיד על שעות השינה שלנו. נכון שיש יוצאי דופן כגון חזרה מאוחרת מאירוע משפחתי אך אנו מדברים כאן על ה90%. שינה טובה היא בכלל מפתח בדוק לבריאות כללית. גם כשמגדלים ילדים, ובמיוחד קטנים, סדר העדיפויות צריך להיות ברור: עבור הילדים, הרוגע והסבלנות שלנו חשובים יותר מהניקיון של הבית וקיפול הכביסה. חינוך הילדים חשוב יותר מהעבודה.

2. כעס – עבודת החינוך היא מפגש בין נפשות שנועד להצמיח את נפש המתחנך. הגדרה זו שוללת את היכולת לחנך מתוך כעס. החינוך דורש בין השאר חשיבה, תכנון, מתינות, הקשבה וגמישות וכל אלו לא עובדים טוב עם הכעס. היהדות תופסת את מידת הכעס כמידה רעה ביותר וספרי המוסר מלאים בשלילתה ובדרכים להימלט ממנה. להבדיל מהתפיסה המערבית ששוללת את הכעס מבחינה תועלתית ("אם לא תכעס תזכה לשיתוף פעולה עם הסביבה"), ביהדות הכעס הוא שלילי בעצמו. הרמב"ם מגדיר אותו בהלכות דעות כמחלת נפש. לא פחות מזה. הוא סותר את מהלך חיי הנפש. כיום מבינים גם בעולם החול שהכעס הוא מתכון די בטוח למחלות מעיים ולב. ככה זה שכמכניסים רעל לגוף. אם הכעס הוא אורח קבוע בבית, הילדים עשויים לפעול מתוך רגשות שליליים כגון פחד, אשמה ובושה. הם גם לומדים שיש עניין בכעס, בכוחנות ובהפחדת הזולת. הפתרון: ללמוד לעומק את מידת הכעס. לבדוק מה בדיוק מקפיץ אותנו באותם המקרים. ללמוד דרכים כיצד לשבש את התגברות הכעס אצלנו. ערנות ותשומת לב לכעס כשהוא מגיע, מפחיתה מאד את כוחו. לעשות פסקי זמן ברגעים לחוצים וקשים ולעסוק בהרפיה עצמית למשך 2 דקות בכל פעם. לעצור בכניסה לבית בחזרה מהעבודה וכדו' ולהחליט איך אנחנו רוצים להיות עכשיו. לרשום את כל המצבים שמכעיסים בבית, ולעבוד מידי שבוע על תגובה אחרת כלפי מצב אחד עד שלומדים להגיב בענייניות לכלל המצבים ולא להיגרר לתגובה רגשית מוגזמת.

3. אובדן הסמכות ההורית – הזכות שלנו לחנך היא החובה שלנו להיות הסמכות עבור הילד והתלמיד. וויתור עצמי על הסמכות שלנו מסב נזק כבד לתפיסת העולם של הילד לרבות התפיסה האמונית שלו. כביכול, העולם נעשה הפקר. מטבעו, הילד מחפש סמכות, דמות לחיקוי, מישהו לסמוך עליו ומישהו שיגן עליו. אם ההורה או המורה עושים עצמם חלשים, הילד מצדו עשוי לחוות חיים של חוסר מוגנות. הוא לומד שלא יוכל לסמוך עליהם בזמני קושי וסכנה. כשאנו לא החלטיים, לא תקיפים עם הדרישות שלנו, לא עקביים בביצוע ההחלטות שלנו, נכנעים לכל גחמה של הילד או חלילה פוחדים ממנו – אנו משדרים לילד שהוא יותר חזק מאתנו. ואז אם הילד פוחד ממשהו, ברור לו בקל וחומר שהוריו או מוריו פוחדים הרבה יותר ולא מסוגלים להתמודד או להגן מפני הסכנה. כל החינוך בנוי על ההנחה שמבוגר בוגר מחנך ילד צעיר, מהווה סמכות ודמות לחיקוי עבורו. הפתרון: אם אתם מרגישים לפעמים סמרטוטים מול הילדים ואם הילדים מנהלים אתכם, בדקו היכן זה כן עובד לכם, באילו מצבים הילדים נשמעים לכם ופשוט שכפלו את עצמכם. אם זה עובד לכם בחלק מהדברים – זה עובד! בדקו מה גורם לסמכות שלכם לעבוד במצבים אלו ובנו את נוסחת הסמכות המוצלחת שלכם. אם יותר מידי דברים לא עובדים לכם ואתם מתקשים לשקם את סמכותכם, כנראה שהגיע הזמן לפנות לייעוץ והדרכה הורית.

4. זוגיות במשבר – "אין קשר בין מה שקורה אצלנו בזוגיות לבין החינוך של הילדים שלנו." המשפט הזה נשמע לא מעט בקרב זוגות שנמצאים במשבר. האמנם? איני אומר שאם יש משבר בנישואין בני הזוג פטורים מחינוך ילדיהם גם בתקופת המשבר, אך האם הילדים אינם מושפעים ממה שקורה אצל הוריהם? האם אינם מרגישים את המשבר בעצמם? האם אינם רואים את הבוז ההדדי או השתיקה הרועמת והתמידית? אולי רק במקרים מועטים ביותר. למעשה, הבסיס לחינוך הילדים הוא הקשר האמיץ בין ההורים. כשההורים חברים טובים ואוהבים נוצר הבסיס שעל גביו ניתן לחנך ולבנות ילדים בריאים בנפשם. הפתרון: שינוי חשיבה. הזוגיות שלנו קשורה מאד להצלחת גידול וחינוך ילדינו. המתנה הטובה ביותר שנוכל להעניק לילדינו זו עבודה עיקשת על שיפור הזוגיות שלנו. זוגות רבים הצילו את הזוגיות שלהם ושינו את כל האווירה בבית בזכות הטיפול הזוגי. נסו גם אתם, מקסימום זה יצליח!