'נוח להם עם יהודים מתים, לא עם יהודים חיים'

באירופה מתרחבת החקיקה נגד אנטישמיות וחובת הוראת והנצחת השואה. איך זה מתיישב עם אנטישמיות גואה בתפיסת הרחוב האירופי את היהודי?

שמעון כהן , י' בטבת תשע"ט

אנטישמיות באוקראינה
אנטישמיות באוקראינה
Photo by TPS

יום הקדיש הכללי שנקבע ליום עשרה בטבת מורה לעם היהודי לזכור את נרצחי ונטבחי השואה, אבל גם לבחון את המציאות הקיימת בתקופתנו אנו וההתמודדות עם תופעת האנטישמיות הגואה במערב אירופה ולא רק בה.

על התופעה ומאפייניה החדשים שוחחנו עם הד"ר בועז כהן, ראש התכנית ללימודי שואה באקדמית גליל מערבי.

בפתח הדברים שאלנו מדוע לא נכון לקבל את הגישה לפיה הסלידה מישראל אינה אנטישמיות חדשה, כפי שהיא מכונה, אלא ביקורת לגיטימית על התנהלותה של ישראל ואולי אפילו רצון לתקן אותה?

"ביקורת תמיד יש מימין ומשמאל ואנחנו חזקים בביקורת, אבל אין לכך קשר. אנחנו מדברים על צורה חדשה של אנטישמיות שמתלבשת באנטי ציונות או אנטי ישראליות, כי אם קוראים להשמדת המדינה היהודית היחידה זו אנטישמיות, אם הסיסמא שלך היא 'פלשתין חופשית מהים ועד הנהר' המשמעות היא שלא תהיה מדינה יהודית וזה לא משנה אם המדיניות שלה היא כזו או אחרת. זו דמוניזציה שקשורה ישירות לאנטישמיות שהייתה בתקופות קודמות וכעת מקבלת צורה חדשה".

באשר לסקר ה-CNN שהעלה נתונים מדאיגים על האנטישמיות הגואה במערב אירופה והטענות לפיהן הגורם לעליה זו באנטישמיות היא התנהלותה של ישראל או התנהגות היהודים, אומר ד"ר כהן כי הדבר דומה להאשמת נאנסת בכך שהתלבשה שלא כיאות, אך למעשה "אנטישמיות היא מחלה של החברה האירופאית, והיא הבעיה בראש ובראשונה של האירופים עצמם. זו בעיה שמעידה על ריקבון פנימי בחברה האירופאית. היא העידה על כך בדורות קודמים והיא מעידה על כך גם עכשיו".

עם זאת מציין ד"ר כהן כי במקביל לתופעות הללו "יש התחזקות בלימודי שואה והוראת והנצחת שואה באירופה. איך זה קורה ביחד? אחרי השואה האנטישמיות איבדה את הלגיטימיות שלה, אבל עם הזמן הסתבר שהם חיים טוב יותר עם יהודים מתים ולא עם יהודים חיים. קל להם לקבל את זה שצריך לכבד יהודים שנרצחו, וגם את זה "לא יותר מדי" כי בעיניהם היהודים מנצלים את השואה וכך גם מדינת ישראל, אבל עם יהודים חיים יש להם בעיה.

''יש חוסר יכולת לקבל את המציאות של יהודים פורחים ומצליחים. זו תופעה שהולכת לכל אורך הדרך וכשמחפשים אשמים הכי קל זה למצוא את היהודי".

באשר למניע לשנאה זו, אם הוא הבסיס הקמאי הדתי או אלמנט חדש כלשהו, אומר ד"ר כהן כי הדברים משולבים זה בזה כפי שניתן לראות מהתבטאויותיו של הרוצח מפיטסבורג ש"אמר לפני הרצח שהיהודים הם השטן, כלומר אמירה נוצרית עתיקה, ומנגד אמר שהיהודים מנהלים את העולם, שזה תואם את הפרוטוקולים של זקני ציון, אמירה עכשווית יותר, כך שהכול מתחבר יחד".

"אנטי ציונות הייתה לגיטימית כשהיא הייתה דיון פנים יהודי לפני הקמת המדינה, אבל כיום אנטי ציונות זו קריאה להשמדת ישראל. המילים חוזרות אבל חלק מהטענות ישנות מאוד", אומר כהן.

ומה קורה במזרח אירופה. שם המציאות מורכבת באופן אחר. "במזרח אירופה יש משטרים אוהדים לישראל ובתוכם יש קולות אנטישמיים. זו תופעה מיוחדת. במציאות כזו לישראל יש שתי ברירות, או לשבור את הכלים או לעבוד עם משטרים כאלה ולמתן אותם", אומר כהן המזכיר את התנהלותו של בן גוריון כאשר בחר לעשות את הסכם השילומים למרות שבכירים בממשל הגרמני של שנות החמישים והשישים היו אנטישמים מובהקים, אך הוא ראה לנגד עיניו את קידומו של האינטרס המדיני הישראלי, "יש צורך לקבל החלטות דיפלומטיות גם מול מי שלא חבר שלנו,

עוד שאלנו את ד"ר כהן אם נכון עושים בישראל כאשר מתייגים את המונח 'ימין קיצוני' בהתייחס לקבוצות המתנגדות למהגרי אפריקה או להשתלטות האיסלאם כשונאי יהודים בהכרח? אולי הסיבות אחרות ואנחנו מכלילים ללא סיבה של ממש?

לדבריו "זו שאלה של יחסי חוץ". על זאת הוא מוסיף ומציין כי "כאשר מדובר בגלוחי ראש בריוני הימין הקיצוני באמריקה ובאירופה אין מקום לשפה משותפת והם גם לא אוהדי ישראל. עם זאת לגבי המפלגות הימניות שבשלטון שגם הן גם לא תמיד מתנהגות כראוי אבל באופן רשמי הן נגד אנטישמיות ובעד הנצחת שואה, הם לא האויבים שלנו.

''השאלה היא היחס לאנשים שעל התפר, אלה שבין המפלגות הלאומיות המתנגדות לאנטישמיות באופן רשמי לרחוב. אני סבור שהחלוקה לימין ושמאל לא תמיד נכונה. היום האנטישמיות הבולטת ביותר באנגליה נמצאת במפלגת הלייבור שהייתה ביתם הפוליטי של היהודים, כך שההגדרות הקודמות מסתבכות".