סרט: שתיקה רועמת

הסרט עוסק בעמידתם  ובשתיקתם האיתנה של קבוצת נערים בכיתה י"ב בתיכון במזרח גרמניה, זמן קצר לפני בניית חומת ברלין.

קובי פינקלר , י"א בטבת תשע"ט

שתיקה רועמת
שתיקה רועמת
צילום: סרטי נחשון

סרט המבוסס על סיפור אמיתי תמיד מרתק. תוסיפו לכך מימד נוסף בדמות נושא הקשור להיסטוריה הקרובה אלינו ולמהות גרמנית- סובייטית ויש בכך כדי ללמד עד כמה הנושא איכותי ומרתק.

הסרט עוסק בעמידתם האיתנה של קבוצת נערים בכיתה י"ב בתיכון במזרח גרמניה, זמן קצר לפני בניית חומת ברלין.

השנה היא שנת 1956, במהלך התגנבות לקולנוע במערב ברלין, נחשפים שני תלמידי הכיתה לתמונות מהמרד ההונגרי בבודפשט. עם שובם למזרח ברלין, הם מצליחים לשכנע את חבריהם לתיכון לקיים דקת דומייה ספונטנית לאות סולידריות עם קורבנות ההתקוממות.

מחווה זו מכה גלים הרבה יותר משציפו והתלמידים הופכים לכלי משחק פוליטי בגרמניה המזרחית הטוטליטרית. בעוד מנהל התיכון מנסה לתרץ את המעשה כאקט של שובבות נעורים, שר החינוך מכריז על הפעולה כאקט של מרי. הוא דורש לקבל לידיו את שמו של העומד בראש המרד, אך התלמידים מחליטים לדבוק יחד בשתיקה רועמת, בהחלטה שתשנה את חייהם לנצח.

שמו של הסרט מעיד יותר מכל על מהותו. "שתיקה רועמת" הוא דבר והיפוכו. ואכן זהו מסר הסרט לכל רוחבו ואורכו. יש כאן שתיקה רועמת של תלמידים שגם כשהם מאוימים מכל עבר הם שומרים על שתיקה.

הסרט מבוסס על ספר מאת דיטריך גארסטקה ממנו נקבע הבסיס לסרט "הניחו להכל, פשוט תנו להיסטוריה להיות היסטוריה".

היו אנשים רבים שאמרו דברים דומים, ואנשים רבים שראו מה באמת התרחש. אנשים צעירים שהתנגדו לשלטונות ומבלי לתכנן איזו שהיא התקוממות פשוט השתלבו בהתקוממות, אפשר לומר. אולם ברגע שנכנסו לעומקם של הדברים החלו לפעול במלוא מרצם. אנשים צעירים שהשאירו את חותמם מפני שהם כעסו, ועם הכעס הזה שהוא כל כך ייחודי לצעירים שפעלו נגד מה שהם ראו כנטילת החופש.

המפיקה מרים דוסל ראתה את זה, וזיהתה את עוצמתו של הסיפור. לארס קראומה הבמאי, ראה את זה והצליח לקלוט את הפוליטיזציה של התנהגותם ומציג תמונת מצב המראה כיצד הכיתה גדלה ביחד תחת הלחץ הכבד של מנגנוני המדינה. זה לא הפתיע שהסיפור הזה הפך לסרט. מאז שהספר פורסם, המדיה גילתה בו עניין רב "כמובן שחששתי מעט שלא אצליח לקבל את זה שבסרט יש דרמטורגיה מעט שונה. אך לאור התוצאה, אני מאד שמח שהסרט הזה נוצר. במשך כל הזמן שצפיתי בסרט אמרתי לעצמי "אה, כן, כך זה היה, כך זה התרחש" מספר הבמאי בשידור לצופים באולם.

הסרט מתרחש בעיירה סטלין-שטאט בשנת 1956. חומת ברלין עוד לא נבנתה והיתה שם אמונה ותקווה שסוציאליזם היא צורת חברה עליונה וטובה מן הקפיטליזם שניתן להצדיקה. בשל העובדה שיוצרי הסרט לא רצו להציג את הדימוי האפור של מזרח גרמניה הם העבירו את הצילומים מסטרוקוב לסטלין-שטאט שנקראת עכשיו אייזנהוטנשטאט. עיר המודל הזו היתה מאד מודרנית בשנת 1956. היא הוקמה כעיר פועלים לצד תעשיית הפלדה,הציעה לתושבים תנאים, שפועלים שחיו בחבל הרוּהר במערב גרמניה רק היו יכולים לחלום עליהם באותן שנים. מה שהיה דומה בין המזרח למערב זה קשר השתיקה בקשר למלחמה, והקשר של אנשים שונים אל התקופה ההיא ואל המפלגה הנאצית ולפשעי מלחמה. חוסר היכולת של האנשים להתמודד עם העבר שלהם גם הוא מהווה יסוד חשוב אצל הדמויות בסרט.

היו רק צריכים הרבה ניצבים. כאן באו לקראת אנשי ההפקה אנשי העיירה עם ראש פתוח, הם התייצבו כדי לשמש כניצבים, עומדים שעות בקור חורפי ובבגדים תקופתיים ובסבלנות רבה. גם התאפשר להם לצלם במפעלי הפלדה ולתת להם צורה תקופתית. זמן קצר לאחר הצילומים המפעלים הללו נסגרו, למרות שהם פעלו משנת 1951. צילומי הסרט הפכו לעדות היסטורית בזכות עצמם. הגילוי החשוב ביותר בעיר הזו הוא בניין בית הספר, שהוא היום המרכז הדוקומנטרי והמוזיאון לחיים במזרח גרמניה. ממש ליד גן ילדים שבדיוק נסגר נבנה אזור הצילומים.

הרקע ההיסטורי למקרה

ההתקוממות ההונגרית ב- 22 באוקטובר 1956, סטודנטים מהמכון הטכנולוגי האוניברסיטאי בבודפסט כתוב מכתב בו דרשו חופש עיתונות, חופש דיבור, שחרור לאומי, בחירות חופשיות ונסיגה של הרוסים. במהלך הפגות לא אלימות ב- 23 באוקטובר 1956 ירו כוחות הממשלה על מפגינים. מהלך שהוביל לזעם רב ולהתפרצות המחאה לכל המדינה. ב- 1 בנובמבר 1956 לאחר סדרת מחאות ארוכה הכריז ראש הממשלה ההונגרי אִמרֶה נאגי, שהיה בעל חזון של רפורמות ושינויים, על ניטרליות של הונגריה ועל פרישתה מברית ורשה. הכרזת העצמאות דוכאה באכזריות על ידי הרוסים. ב- 4 בנובמבר נכנסו להונגריה כוחות סובייטים. 2500 הונגרים נהרגו, ו- 200,000 אחרים הוגלו. אלה שסירבו להיות מגורשים, נכלאו ונידונו למשפטי ראווה והוצאות להורג. ההתקוממות העממית הוקעה כאנטי מהפכנית בכל הארצות שהיו בהשפעה סובייטית. במערב כונתה ההתקוממות "מאבק לחופש".

סרט חשוב ומרתק, איכותי ובעיקר סיפור אמיתי שכמעט ולא נחשף לעין כל.