בשבע מהדורה דיגיטלית

מגש הכסף החרדי

חה"כ החרדים התעלמו מהרקע שלו, אך המציאות מצביעה על כך שהמפגש של החברה החרדית עם השכול על יוסי כהן, עשוי להשפיע על גיוס החרדים

יאיר שרקי , י"ב בטבת תשע"ט

אפשר היה לראות את ההשפעה על החברים. לווייתו של יוסי כהן הי"ד
אפשר היה לראות את ההשפעה על החברים. לווייתו של יוסי כהן הי"ד
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מודעות האבל ברחוב המוביל לבית משפחת החייל יוסף כהן הי"ד בשכונת מקור ברוך בירושלים, משתלבות היטב בקירות הוותיקים ומכוסי הפשקווילים.

אבל בלי להתכוון, תחת הפסוקים מפרשת השבוע שעברה שזועקים מהקיר "והנער איננו איתי" ו"אך טרוף טורף", מסתתרת מציאות חדשה: מודעות אבל על חייל שנפל, בלב שכונה חרדית.

בכניסה לבית האבלים אפשר לראות שעובר אורח הספיק לגרד את המילה "החייל" מהצירוף "החייל הקדוש", כמו מבקש להוציא מליבם או מתודעתם של המנחמים את נסיבות עלייתו בסערה השמימה, אבל בבית פנימה זה נושא השיחה המרכזי. אביו החורג של יוסף, הרב אליהו מירב, ניפץ בכמה ראיונות קצרים שהעניק לטלוויזיה את כל הסטיגמות האפשריות. כשהרב עם הזקן הלבן הארוך והכובע השחור פתח את הפה בשידור חי, נחשף שהוא בעצמו יוצא חיל האוויר, בן בית אלפא שחזר בתשובה, מדבר ישראלית שוטפת ונוקבת. "חבל שהשכול מחבר בינינו, אולי נזכה פעם שהאהבה תחבר בינינו, יש מצב?", הוא שאל והותיר את מראייניו בלי מילים.

"שלחנו אותו באהבה", הוא סיפר על הגיוס של בנו, שאותו הגדיר בפשטות "חרדי ישראלי", ופוגג את השמועות שהשתחלו ופורסמו גם באחד מאתרי האינטרנט הגדולים בשעות הראשונות שלאחר נפילתו, כאילו אמו ישבה עליו שבעה כשהתגייס ומבקשת כעת לקבור אותו מחוץ לגדר, לא פחות. האמת הייתה הפוכה: אביו סיפר בשבעה שהוא זה שהמליץ ליוסי להתגייס. שני הוריו ליוו אותו ביום הראשון לבקו"ם וערכו לו מסיבת גיוס. קבורתו אומנם הייתה לא בבית עלמין צבאי אלא בהר הזיתים, ליד קרוב משפחה אחר – הרב מאיר חי הי"ד. מקור הטעות כנראה בהגדרתו של יוסף כחייל בודד, כמו שליש מהחיילים החרדים. חלקם אכן איבדו את הקשר עם ההורים, אבל רבים מהם זוכים למעמד הזה גם בלי ניתוק מלא של הקשר, בין השאר משיקולי ת"ש, או אפילו מטעמי נוחות של חייל שלא תמיד מרגיש בנוח לחזור לביתו במדים בגלל המשפחה או השכנים. אצל יוסי כהן כנראה שאפילו הבעיה הזאת לא ממש הפריעה: בליל שבת שלפני הפיגוע הוא ישב ליד שולחן השבת בביתו. בסבב התודות המשפחתי הוא אמר: "אני מודה לקב"ה שיש לי את הזכות להגן על עם ישראל בגופי".

מיהו חרדי

המקרה הפרטי של יוסי כהן הוא גם הזדמנות לשינוי המבט של החברה הישראלית על גיוס חרדים, אבל לא פחות חשוב: לנער את ההסתכלות של החברה החרדית עצמה. המפגש עם השכול עשוי להשפיע על גיוס החרדים יותר מכל חוק גיוס או קמפיין. בעיניהם של חבריו שפגשתי בשבעה, אפשר היה לראות את ההשפעה של התחושה שפתאום, הנה גם הם חלק ממגש הכסף.

יוסי כהן הוא לא ממש נער הפוסטר של החרדיות. בן לחוזר בתשובה, חסיד ברסלב בקהילת שובו בנים של הרב ברלנד, יתום מאב. חלק מאחיו הספיקו לצאת בשאלה ולחזור בעצמם. הרבה תוויות והגדרות שכביכול מסמנות אותו כחריג בתוך הקולקטיב החרדי. אבל בעצם אין מתאים ממנו להיות נער הפוסטר של גיוס החרדים – דווקא כי השונות היא מה שמאפיין את מרבית חבריו המתגייסים.

הגדרת "מיהו חרדי" בחוק הגיוס הקיים אכן מבלבלת: כל מי שלמד במשך שנתיים בין גיל 14 ל-18 במוסד המוגדר חרדי, נספר כחייל חרדי. ההגדרה הרחבה הזאת מסייעת לצה"ל להציג גרף עולה של מתגייסים שכולל בתוכו לא מעט חרדים לשעבר שנשרו מהמגזר. אבל אחרי כל הסיוגים הללו – והאמת שחייבת להיאמר, שלעולם לא יהיה שוויון אמיתי בנטל ובגיוס של הגרעין החרדי הקשה - עדיין מתחולל כאן תהליך חשוב.

בישראל חיים כמיליון חרדים, או מדויק יותר: מיליון אנשים שמגדירים את עצמם חרדים. המספר הזה כולל הרבה קהילות ותת קבוצות. מנטורי קרתא והעדה החרדית, ועד לספרדים רבים שסופחו לקולקטיב החרדי כחלק ממהפיכת ש"ס, מחב"ד וברסלב ועד לחסידי גור. עולים חדשים מארצות הברית ומצרפת, חוזרים בתשובה וחרדים מודרניים. אכן, המיינסטרים הליטאי והחסידי הקלאסי, האליטה החרדית, עדיין לא נוהרים לבקו"ם באוטובוסים, אבל הזינוק בשיעור המתגייסים מקרב אותן קבוצות פריפריה הוא דרמטי: ב-2007 התגייסו כ-290 חיילים חרדים, ובשנת הגיוס 2017 המספר כבר עמד על יותר מ-3,000.

זינוק של אלף אחוזים בתוך עשור במתגייסים מתוך אותה פריפריה חרדית, מחולל תהליך כפול: ככל שמספר המתגייסים גדל, עולה גם איכותם. ויש גם את האפקט הסביבתי: יותר ויותר ילדים חרדים גדלים כשהם מכירים בן דוד, שכן או חבר שלמד איתם פעם בתלמוד תורה והיום הוא לובש מדים. זאת הסיבה שההתקפות האלימות על חיילים ברחובות השכונות החרדיות כוונו דווקא כלפי אלו שכיפה שחורה לראשם וציציות משתלשלות מחגורת המדים שלהם. בעיני הקנאים, האיום הוא דווקא באלו שמקיימים את הצירוף "חייל" ו"חרדי", לא באלו שסטו לחלוטין מהדרך.

בעולם החרדי יש מי שמאשים את האליטה הוותיקה בכך שהיא מצילה את בניה ומשאירה אותם על ספסלי הישיבות בזמן שהיא ממלאת את המכסות באמצעות "הספרדים והיתומים", כפי שזעק אחד מראשי הישיבות הספרדים. אבל אפשר גם לראות כאן תהליך הדרגתי שתמיד מתחיל מהשוליים בדרכו אל המרכז, ויש בו גם היגיון מסוים. הפצע בחברה הישראלית סביב הפטור של החרדים מגיוס העמיק דווקא בגלל התרחבות נורמת האי גיוס לכל אותן קבוצות, הרבה מעבר לעילויים ולאברכים שיושבים ולומדים. כל הקהילות שחלקן הסתפחו בדיעבד אל החרדיות קיבלו על עצמן, עם הלבוש ושלל כללים אחרים, גם את הפטור משירות. דווקא חזרתן של הקבוצות הללו לשורות הצבא תצמצם את אי השוויון המובנה.

השכול לא נגמר

עוד טענה מקובלת היא שהמתגייסים הם אברכים נשואים שמשרתים בתפקידים טכנולוגיים ועולים כסף רב בגלל "תשלומי משפחה". זה היה אולי נכון בעבר, אבל כיום גיל המתגייסים החרדים הולך ויורד באופן דרמטי: 70 אחוזים מהמתגייסים החרדים כיום הם בני 20-18. עוד כ-20 אחוזים מתגייסים עד גיל 23, ורק 10 אחוזים מתגייסים אחרי גיל 24. 15 אחוזים בלבד מהמתגייסים החרדים נשואים.

כמחצית מהמתגייסים, אגב, משרתים בקרבי: מתוך כ-7,000 חרדים שמשרתים בפועל, כ-3,000 נמצאים במסלול 'נצח יהודה' של כפיר (נוסף על עוד כ-30 אחוזים מחיילי הגדוד שמגיעים מהציונות הדתית), עוד 420 במסלולים היוקרתיים יותר של גדוד 'תומר' החרדי בגבעתי ו'חץ' – חרדים צנחנים. בשח"ר משרתים כ-2,100 חיילים. במסלול של "דרך חיים", ישיבת הסדר חרדית שמכשירה את תלמידיה לתפקידים טכנולוגיים, יש 360 משרתים, ועוד 1,350 במסלול כלל צה"לי (הנתונים לקוחים מדו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מניתוח המכון הישראלי לדמוקרטיה ומנתוני צה"ל).

באירוע כזה גם אפשר לבחון את היחס של הממסד החרדי לחיילים: נכון לזמן כתיבת שורות אלו הנשיא ויושב ראש הכנסת כבר הגיעו לנחם, אבל יעקב ליצמן ומשה גפני לא נצפו בקרבת בתי המשפחות האבלות. בעיתונים הרשמיים, 'יתד נאמן' ו'המודיע', פשוט התעלמו מהרקע החרדי. לא הופיעו פרטים אישיים על החיילים ולא נכתב כי הם שירתו ב'נצח יהודה'. כך גם בעיתון 'הפלס' של הפלג הירושלמי, שבאופן מכוון לא שכח ביום שישי לשלב גם מאמר חריף נגד השירות בצה"ל: "גיוס לצבא הינו שמד! הנושא הזה אינו עומד לדיון כלל ואת נפשנו נמסור על כך".

אבל באתרי האינטרנט החרדיים התמונה שונה. ב'כיכר השבת' הרחיבו על הרקע החרדי של יוסף כהן, ועל שירותו בנחל החרדי. ב'בחדרי חרדים' אפילו מצאו לו ייחוס מיוחד - אביו המנוח היה רופא השיניים של רבנים בכירים. בשביל כותבי האתרים הללו, וכנראה שגם בשביל קוראיהם, הרקע החרדי שהובלט הוא מקור לגאווה. חבריו של יוסי סיפרו כי הם שוקלים להתגייס בגלל המקרה, ואביו אמר שהוא ממליץ על שירות לכל מי שלא מוצא את מקומו בישיבה אבל רוצה לבנות את אישיותו.

הדברים הללו חורגים מגבולות הקהילה שלהם ומהדהדים גם בבתים חרדיים אחרים. המפגש עם השכול הצבאי במגזר לא נגמר עם תום השבעה, השלושים או השנה. עם כל הצער שבדבר, פתאום ביום הזיכרון לחללי צה"ל יש למדיה החרדית חללים מהמגזר כדי לכתוב עליהם, יש יותר טקסים, ולצעירים שאולי שוקלים גיוס בינם לבינם יש יותר דמויות להזדהות איתן. סמל יוסי כהן היה בחייו, על הקשיים המיוחדים שלו, עוד אחד מהסטטיסטיקה של החרדים המתגייסים. בנפילתו הוא הפך בלי שאף אחד התכוון לסמל של חייל חרדי ישראלי.

לתגובות: 2sherki@gmail.com