רצח נשים, הגיון מוזר וצנזורה - הערות

מה שמספרים על רצח נשים לא ממש מדויק, מה שעושה הרס קיר אחד לא תמיד עוזר ומה שמספרים על הפיגוע לא תמיד נצרך. הערות טרם שבוע טוב

שמעון כהן , י"ד בטבת תשע"ט

לפני שבוע טוב
לפני שבוע טוב
צילום: ISTOCK

אז כמה נשים נרצחו כאן ב-2018

בשקט בשקט חלפו להם מתחת לרדאר הציבורי נתונים שפרסמה השבוע שדולת הנשים בדבר אותן 25 נשים שנרצחו מאז ראשית השנה, נתונים שפילחו ובחנו את זהות הנרצחות והרוצחים.

עיון בנתונים מגלה כמה פרטים שמקדמי הקמפיין, שהפך כל גבר בישראל לרוצח פוטנציאלי, קצת מעלימים מאיתנו. להלן הפרטים כפי שפורסמו, וכאמור, מי שאחראי לפרסומם הוא לא איזה גיל רונן זועם וחדור רוח קרב, אלא שדולת הנשים עצמה:

מסתבר שאמנם הקמפיין מנופף בראש חוצות במספר 25 נרצחות שלכאורה נרצחו בידי בני זוגן, בעלים, חברים וכיוצא באלה, אבל הנתון מגלה שרק 7 מהנרצחות אכן נרצחו על ידי בני זוג. 3 נרצחו בידי אח, 4 בידי בן, 8 נרצחו על ידי אדם לא ידוע, כלומר ייתכן שמדובר במניע פלילי כלשהו (כפי שהוכיח קלמן ליבסקינד במאמר שבו הראה כי גם חיסולי עולם תחתון נכללו במספרי הקמפיין המגדרי) ויתכן שמדובר בכלל ברוצחת אישה ולא ברוצח גבר, ובכל זאת הן שורבבו למספר המבהיל והמרתיע של 25 נרצחות. 3 נרצחות הוגדרו במחקר ככאלה שנרצחו בידי 'אחר'. מה זה בדיוק? לא יודע. אולי הכוונה היא לרוצחת ולא לרוצח? אולי רוצח שלא נתפס? אולי.

מסקנת ביניים: עם כל הצער על כל נרצחת ונרצח, ובכלל על מעשי הרג, אם נרצה לדייק: לא 25 נשים נרצחו בידי בני זוגן אלא 7, לא 25 נשים נרצחו בידי זכרים אלא 14. אמנם גם 14 וגם 7 זה לא סיבה לחגיגה, אבל נדמה שמישהו מנפח נתונים בכוונת מכוונ(ת).

ואגב, בהתאם למנהגיה המקודשים של דת הפוליטקלי-קורקט הקמפיין המנופף במספר '25' מתעלם מכך ש-12 מהנרצחות שייכות למגזר הערבי וככל הנראה 3 שייכות למהגרים מאפריקה. משום מה העובדה שמחצית מהנרצחות ערביות לא שולח את המפגינות והמפגינים לחוצות אום אל פאחם או הפזורה הבדואית להפגין שם נגד מנהגי כבוד המשפחה. זאת למרות שבעוד מעשי הרצח במגזר היהודי מגונות בחריפות על ידי ההנהגה והציבור, במגזר הערבי מדובר בתפיסת עולם שזוכה לגיבוי לא מבוטל ברחוב ואפילו להערכה. כל זה לא הניב ולו הפגנה אחת בערי המשולש.

(ועדיין לא ציינו שגם גברים נרצחים כאן, לא עלינו, ובמספרים גבוהים בהרבה ממספרי הנרצחות (כ-100 מקרים בכל שנה), למרות שיש כמעט שוויון בין מספר הגברים והנשים)

ואיפה הצנזורה כשצריך אותה?

הנה לכם הציטוט שהובא בתקשורת מדברי האוגדונר שפגש את ראש הממשלה בזירת הרצח הסמוכה לגבעת אסף, ותיאר באוזניו את השתלשלות האירועים: "מגיע לכאן מכיוון רמאללה עם רכב כחול ולוחית זיהוי צהובה. הוא נוסע לצומת, עושה פרסה וחוזר לצומת. עומדים כאן שלושה לוחמים. הם לא חושדים בו כי זה רכב עם לוחית זיהוי צהובה".

מישהו יכול להסביר לי למה בדיוק זה נחוץ? למה צריך ליידע את העולם ומלואו בכך שהעובדה שהרכב נשא לוחית זיהוי צהובה הטעתה את החיילים? למה כל כך דחוף לנו להעניק את המידע הזה למחבלי הפיגוע הבא?

איפשהו איבדנו את המונח הבסיסי של 'ביטחון שדה'. מי אמר שחייבים להצמיד לאוגדונר מיקרופונים של כלי תקשורת. יואיל דובר צה"ל להרחיק את העיתונאים ושאר מרחרחי הסקופים אל מעבר לטווח שמיעה, יצמיד לאוגדונר מיקרופון מטעמו ובתום ביקור ראש הממשלה יעבור על החומר וישקול בנחת מה להוציא החוצה ומה לא. מה כל כך מסובך בזה. פעם זו הייתה הנורמה. מה קרה? הגיע שלום? האויב לא מאזין? לא מבינים שם עברית? מה הזלזול הזה?

שוק הבשר עדיין חוגג

לא יאומן, אבל כמדי שנה גם השנה זה קרה. עם כל קשקושי ה'מי טו' והקמפיינים נגד מסחור ניצול והחפצת נשים, איפשהו על פני הגלובוס (במקרה הזה בתאילנד) התקיימה תחרות מלכת היופי בהשתתפות נציגות מכל רחבי העולם הנאור והמתקדם, כולל ישראל כמובן. כל זה התרחש ללא אקט זערורי של מחאה, אלא דווקא לקול מצהלות ותשואות אזרחי העולם, עיתונאיו ופקחי המוסר שלו.

משום מה נדמה לי שלמרות כל מפגני הצביעות הבינלאומיים שוק הנשים הזה יוצע לרבים גם בשנה הבאה ובשנים שלאחריה וגם אז לא יהיה פוצה פה ומצפצף.

כמה שאלות על קיר אחד שנהרס

מה עושה הרס קיר אחד ממבנה לכוח ההרתעה של מדינת ישראל מול אויביה? מה האויבים שלנו חושבים לעצמם כשהם רואים קיר אחד שנהרס? מה בדיוק אנחנו מרוויחים מהרס שכזה? האם זו לא עוד עדות עבורם שההרס נובע ממניעים נקמניים ולא ממניעי הרתעה? הרס הקיר של המחבל מתפרש כרצון לנקום במי שכבר חוסל, אז מה ההיגיון? אם נשמרנו ונזהרנו בשלומה של משפחתו החסודה, מה עשינו בכל הסיפור הזה? הרי כל הרעיון הוא לגרום למחבל הבא לחשוב פעמיים לפני שהוא יוצא לדרך, בהנחה שבין שיקוליו גם הדאגה למשפחתו שתתפרנס יפה לאחר שיתאדה בפיגוע, אז על מה בדיוק יחשוב המחבל הבא? שהמשפחה שלו מסודרת לא רק כלכלית מקופת הראיס, אלא גם מגורים שלמים מובטחים להם, אז אפשר לצאת לדרך... הרי הבנו כבר שלמחבל ממש לא אכפת מעצמו, אז יהיה אכפת לו מקיר מטופש בחזית בית המשפחה? ומה יחשבו השכנים והאוהדים של המחבל ומעשיו בכל פעם שיראו את הקיר ההרוס שנותר לאות ולזיכרון? שהנה, כאן גרה משפחתו האצילה של השהיד? שהיא והוא ראויים לכבוד ולתגמולים? מה בדיוק אנחנו מרוויחים בהבל המשפטי הזה?

מכיסנו ועל חשבוננו

השבוע נחשפנו לגילוי מרתק ונדמה לי שאין צורך להעיר יתר מדי הערות בעקבותיו. די בנתונים. תחזיקו טוב:

הרש"פ מסיתה את העולם נגד ישראל, זה ידוע. הרש"פ משלמת למחבלים רוצחים ובני משפחותיהם וגם זה ידוע. הרש"פ מהללת ומשבחת מחבלים, זה לא חדש. הרש"פ לא מפספסת כל הזדמנות לתקוף להשמיץ ולאיים וגם זה מוכר ידוע ונדוש. אז איך קורה אצלנו הדבר הבא:

מתחקיר של i24NEWS עולה שישראל מעניקה שורה לא מבוטלת של הטבות ל"שגרירים" של מדינות שונות שהקימו נציגויות ברמאללה ומכירות ברש"פ כמדינה לכל דבר. בין ההטבות המשולמות על ידי משלם המיסים הישראלי ניתן למנות פטור מלא מתשלום מכס, עד 500 דולרים החזר שנתי על תשלום מיסים, פטור מתשלום מס על עד 450 ליטרים של דלק בחודש, פטור ממיסים על רכישת רכבים, שימוש בלוחית רישוי דיפלומטית ופטור ממסים לחידוש רישיונות הרכב.

ב- i24NEWSליקטו עבורנו כמה תגובות. נתמצת אותם למענכם: דובר משרד החוץ: העניין תואם את הסכמי אוסלו. שר החוץ, בנימין נתניהו, לא הגיב, סגנית שר החוץ בודקת, סגן השר מייקל אורן: אם זה נכון יש לבטל זאת.

נכון שלא צריך להוסיף הערה לכל החכמה הצרופה שמתגלה בדיווח הזה?

זו לא סמנטיקה, זה עקרוני

לא, חברים, זו לא טרמפיאדה. זו תחנת אוטובוס. לא בצומת הכניסה לעפרה, לא בגבעת אסף, צומת עלי ושאר המקומות זו לא טרמפיאדה שכוחת אל שנזרקה בין אי שם לאי כאן עם שניים או שלושה מתנחלים חסרי אחריות ואצבע שלוחה. זו תחנה מוסדרת ובדוקה שעברה את כל הבדיקות והנהלים של משרד התחבורה וחברות האוטובוסים, ממש כמו בכל מקום אחר במדינת ישראל.

(להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com)

לעוד כמה הערות קודמות:

לרפא מחבלים ולתקוף פשיסטים

על הומניות שקרים ושטיפת מוח

הכיבוש מצחיק והעתיד אופטימי

דברים מוזרים קורים בשמאל

עלילת דם, פוליטיקה ומידוריאמה