חוה מנסבך
חוה מנסבךצילום: טל אורון כהן

גלית ורועי, זוג מקסים, שמח ואמפתי, נואשו מלהרות. הם הגישו בקשה לאמץ תינוק, וכאבו לשמוע סירוב.
הסיבה: גלית בת 47 ורועי בן 49.

זוגות מעל גיל 43 לא מקבלים תינוק. חד משמעית. אין פה הדרה, אפליה, טעם רע. רועי שעושה כושר בריצה בפארק וגלית שרוקדת מחול מודרני, אולי חשים צעירים. אבל תקנות האימוץ בישראל לא מאפשרות פער של 43 שנים בין ההורים למאומץ, משיקולים של טובת הילד.

עד לפני שנים מעטות היה ברור לכולם שמאותה סיבה נשים בודדות, זוגות חד מיניים, וכל וריאציה אחרת של משק בית שאין בו גבר ואשה המחויבים זה לזו בקשר יציב, לא מתאים לאמץ. (יוצא הדופן: ילדים חולים וילדים בוגרים, נקבע מתוך הבנה מפוקחת, שילדים כאלה עלולים להישאר ללא שום מאמץ. בית חסר עדיף על חיים ללא שום בית)

בג"ץ קבע לאחרונה שזוג חד מיני רשאי לאמץ ולרשום את הילד כבנם של שני הורים מאותו מין. פסיקת בג"ץ לא הפתיעה, כמו גם הניסיונות להשתיק באופן בוטה את מי שמתנגד לפסיקה זו.

בשבוע שעבר נערכה אסיפת מחאה כנגד הרוח המניעה החלטה זו ואחרות, ובעד הוצאת ערכי המשפחה מן הארון.

אנו, בתנועת בוחרים במשפחה, ובארגונים רבים נוספים, סבורים שהגיע הזמן להזכיר לכולם שמשפחה טבעית היא משפחה פורייה, אב אם וילדיהם.

העמדת סידורי משק בית אחרים באותה שורה עם המשפחה, תביא לנזקים לילדים, ולנזקים עקיפים למי שייצר באופן מכני את הילדים עבור זוגות ויחידים אלה: נשים מוחלשות חברתית, גברים עניים.
חידוש הסחר בבני אדם, כמו בימי העבדות, אורב לנו בפתח.

בנוסף, אין עדיין מספיק מידע מחקרי על בריאותם הנפשית של ילדי משפחות אלה. אנו חפצי חיים. אנו תומכים במשפחה, בלידה, בעצם החיים, ומתנגדים לסחר בבני אדם למשפחות שאינן מבוססות על מחויבות ארוכת טווח והמשכיות טבעית.