יהודי, דבר עברית

בימים האחרונים משתעשעים הילדים שלי במושגים "שיחוח" ו"פתיתונים", שמקשטים את קרטוני החלב לכבוד יום השפה העברית.

עפרה לקס , י"ט בטבת תשע"ט

לא פחד מהדתה. אליעזר בן יהודה
לא פחד מהדתה. אליעזר בן יהודה
צילום: לע"מ

השבוע הם ישוחחו על חשיבותה של השפה העברית בבתי הספר, ואפילו בקניונים יקבלו את פניהם שלטים גדולים עם מילים עבריות שכמעט שכחנו, מתחננות שנשתמש בהן ולא באחיותיהן החוצניקיות.

לפעמים נראה שהמלחמה על השפה העברית מיותרת. עם שלם, מיליוני אנשים, מדברים בשפה שקמה לתחייה אחרי אלפיים שנה והיא כבר עובדה חיה וקיימת. מצד שני, בעולם שהולך ונעשה גלובלי יותר, וכשהאוניברסיטה העברית מבקשת ללמד באנגלית, בכל זאת נראה שהעברית צריכה לובי רציני. סליחה, שדולה. והשאלה היא, כמו תמיד, מאיפה מתחילים.

אפשר לעשות ימי עיון וסדנאות, פאנלים ומסעות פרסום בעד השפה, אבל אלה לא יעמדו לבד. כאשר הלוח העברי והתאריכים העבריים הולכים ונמחקים מהתודעה, כאשר בתי הספר עומדים על כך שהילדים ילמדו כמה שפחות מקורות יהודיים, תלך השפה העברית ותישחק. אליעזר בן יהודה, נזכיר, לא המציא את השפה, הוא חידש אותה, לרוב על בסיס המקורות היהודיים שהיו לפניו. המילים אינן עומדות באוויר, יש להן עומק ומשמעות, נגזרות והיקשים. אם נתלוש את המילים מהשורשים שלהן, גם השפה תקמול. העברית, מותר וראוי להגיד את זה בקול גם בשבוע העברית, היא שפת הקודש.