לא תנינים ולא נחל

מטיילים רבים פוקדים את נחל תנינים המטופח, אך מתברר שהמשכו סובל מעזובה והזנחה. התערבות אזרחית מנסה לעצור את ההתדרדרות

יוסף ארנפלד , י"ט בטבת תשע"ט

אנשים בני שישים עוד זוכרים את הימים שבהם טבלו בנחל לכבוד שבת. נחל תנינים
אנשים בני שישים עוד זוכרים את הימים שבהם טבלו בנחל לכבוד שבת. נחל תנינים
צילום: אהוד אמיתון, TPS

זה היה לפני כמעט שנה וחצי. במהלך ריצת בוקר יומית על שפת נחל תנינים הסמוך, ראה אחד מתושבי בנימינה לפתע משאבת מים מבצבצת מבין הקנים.

המשאבה מוקמה בסמוך לסכר שנבנה במטרה להגביה את מפלס הנחל, ולידה צפו דגים, סרטנים וצבי ים מתים. התושב פנה באופן מיידי לרשות המים, בהמשך הגיע פקח שהגיש תלונה במשטרה, והיא מצידה הגישה כתב אישום נגד החקלאי ששאב מים מהנחל לשדותיו. "בדרך כלל מעדיפים לסגור דברים כאלה עם פשרה וקנס", אומר התושב, "המשאבה כבר לא שם, אבל הסכר ישנו. מה שמראה על החולשה של המדינה בעניין הזה".

נחל תנינים הוא שמורת טבע אהובה ומוכרת למדי, בשל העובדה שהוא מתוחזק ומטופח והמים זורמים בו בכל עונות השנה. מה שפחות מוכר לציבור הוא האורך המלא של הנחל: 25 קילומטרים שמתחילים הרחק משמורת הטבע המוכרזת, והמים פחות זורמים בהם, בלשון המעטה. שמורת הטבע ממוקמת בסופו של הנחל, החל מג'יסר א-זרקא ועד לחוף הים, ואורכה כשישה קילומטרים בסך הכול. שאר אורכו של הנחל, המהווה את רובו המכריע, הוזנח במקרה הטוב ואף נהרס במקרה הפחות טוב. לפני כארבע שנים התאגדו כמה מתושבי בנימינה הסמוכה לנחל, והחליטו להחזיר את נחל תנינים לתפארתו.

שיקום זה לא רק מים

ביום חורפי בהיר ונעים שמתי את פעמיי אל המושבה הוותיקה בנימינה. על גדת נחל תנינים מקבלת את פנינו נירית לביא-אלון, ומנסה לעשות קצת סדר בתהפוכות שעבר הנחל ב-120 השנים האחרונות. ביומיום היא חוקרת ומרצה בפקולטה לחינוך בטכניון, ומקדמת את תחום המדע האזרחי בחברה להגנת הטבע. נירית היא תושבת שורשית באזור. אמא שלה נולדה במושבה שוני הסמוכה, והיא זוכרת היטב כיצד היו מים זורמים בנחל כל השנה.

"אנשים בני 60 עוד זוכרים את הימים שבהם נכנסו לנחל כדי להתרחץ או לטבול בו לכבוד שבת", היא מתארת בעיניים בורקות, "לאורך הזמן למדנו מה קרה לנחל, לאן נעלמו המים ואיך הוא הפך למה שהוא היום ולא מה שרואים בתמונות". תמונת המצב שגיבשה נירית מצביעה על בעיית מקורות המים של מדינת ישראל כגורם המרכזי להתייבשות הנחל. "יש הרבה חקלאות בסביבה, ובמקרה אנחנו יושבים על שכבת המים המרכזית. ההחלטה דאז הייתה לשאוב את המים לטובת שימושים אחרים. יש הרבה קידוחים של מקורות ששאבו מים", היא מצביעה לכיוון קידוח של מקורות שנראה בגבעה סמוכה. "בעבר היו שם מעיינות גדולים מאוד, והם אלה שסיפקו את המים לנחל. במעלה ההר עדיין יש מים שזורמים והם מזינים את הנחל. אבל בדרך לכאן שואבים, משתמשים, וכבר לא מגיע הרבה. כך זה כבר מאז שנות ה-60".

הרצון להחזיר עטרה ליושנה לא היה רק של נירית. חבורת ידידים שהיו נפגשים באופן קבוע בגן הסולארי העלו את המחשבה על הפוטנציאל הגדול לשיקום הנחל, וסברו שהדבר בהחלט אפשרי. החבורה, אשר חלקם מכירים מהשכונה ומבתי הספר של הילדים, עשתה סיור בשטח עם אחד התושבים הוותיקים, גמלאי קק"ל עמנואל קאופשטיין, שבמשך שנים רבות היה אחראי על שיקום נחלים. "הוא הראה לנו את הנחל וסביב הסיור הזה התחלנו לפעול", הם מספרים. כך הוקם פורום 'חיים לנחל תנינים', אשר מונה את תמי שלייר שעוסקת במשאבי אנוש, מתת ארן-נצראל שעוסקת בשיווק, עידו אביאני, יניב פילדסט ואמנון הראל. הפורום גם מתחזק דף פייסבוק פעיל עם עדכונים על הפעילות.

כדי להגשים את החלום, החבורה התחילה ללמוד את הנושא לעומק. הם החלו לחקור לאן באמת נעלמו המים, ומה המשמעות של שיקום נחל. "שיקום הנחל זה לא רק להביא מים, אלא גם לייצר את הפיתולים שאפיינו את הנחל, שלא ייראה כמו תעלה", מתארת נירית. "נחל לא יכול להיות בשיפוע של כמעט 45 מעלות, כפי שהוא היום. הוא צריך גם צמחייה שתעטוף אותו". הסיבה למבנה הנוכחי של הנחל היא שלפני שנים רבות העבירו את האחריות על נחלים רבים לרשות הניקוז, שתפקידה לגרום למים להגיע כמה שיותר מהר לים מבלי לגרום להצפות שיזיקו לחקלאים.

"המטרה שלהם היא להסדיר את הזרימה של הנחל", מוסיפה נירית. "בשל כך, הם לא מתייחסים אליו כאל מערכת אקולוגית וכמקום שמשרת את הציבור שבא לטייל לאורכו ובעלי החיים שגרים סביבו, אלא שופכים בטון, מסדרים אבנים ומכסחים את הקנים. רשויות הניקוז, ובתוכן רשות הניקוז כרמל שאחראית על הנחל שלנו, יצרו את המבנה של התעלות. הם מכסחים את הצמחייה שלא תעצור את הזרימה, ובעצם אחראים על הרצועה הצרה של הנחל כיום".

החלום של פורום 'חיים לנחל תנינים' הוא שהנחל יחזור להיראות כמו פעם: רחב, עם מים כל השנה וצמחיית גדות אופיינית, ושבעלי חיים ואנשים יזכו ליהנות ממים נקיים, בלי גלישות של ביוב מהמתקן שממוקם בסמוך לנחל. "זה משהו שהשלמנו איתו", היא נאנחת, "בגלל שיש תחנה כל כך קרובה לנחל, היו בעבר מקרים שביוב זרם לנחל. בכל פעם שזה קרה התרענו והמועצה באה מיד וטיפלה. אין ספק שזה בזכות תשומת הלב הציבורית. ברגע שכולם יודעים שיש כאן פעילים שאכפת להם, כל הגורמים הרלוונטיים יפעלו כדי לשקם את הנחל".

נחל שהוא קהילה

מצטרף אלינו לסיור אמנון הראל, עובד בחברת הייטק ומפתח סימולטורים לרפואה, אשר פעיל גם הוא בחבורה. "התחלנו לעבוד לפני כארבע שנים", הוא מתאר את המהלך, "מאז אנחנו עובדים בכמה מישורים: במישור של מקבלי ההחלטות, מול רשות הניקוז, החברה להגנת הטבע, רשות המים, רשות הטבע והגנים והמועצה המקומית. שיידעו שאכפת לנו ושיפעלו. אנחנו פועלים גם בפן החינוכי מול הציבור שלנו, שאנשים בבנימינה יידעו שיש כאן נחל ושיבואו לכאן".

אמנון מצביע על ההבדל בין שתי גדות הנחל. הגדה הקרובה אלינו, שגובלת בשדות החקלאיים, מטופלת ומכוסחת, ולעומתה הגדה השנייה צומחת פרא. "בגדה הקרובה רשות הניקוז עדיין מטפלת במידת הצורך", הוא מסביר, "שינו את הנתיב של הנחל ויצרו תעלה. זה לא הנחל היחיד, זאת הייתה הגישה בכל רחבי הארץ. בכלל בנחלי החוף, כמו נחל אלכסנדר ונחל פולג, טיפלו בצורה פרקטית וחלקים מהם הפכו לסוג של תעלות. גם בנחל עדה הסמוך, ריצפו את התעלה כדי שתהיה זרימת מים חלקה יותר".

במהלך הסיור שלנו על גדות הנחל, אנחנו פוגשים בשלט עם שירו המפורסם של אהוד מנור על נחל תנינים, יחד עם פסל מרשים של תנין שנבנה במסגרת פעילות קהילתית בשיתוף תושבי שכונת גבעת הפועל וילדי בית הספר 'בראשית'. רשות הניקוז הביאה כתרומה כמה עצים שניטעו, וכן תרמה מים ממרכז הסניקה כדי להשקות אותם. זה היווה השראה להמשך הדרך, שבה נבנו עוד כמה פינות ישיבה לאורך הנחל. כפי שנראה בהמשך, לא כולן טופחו ושרדו בטבע. "אנחנו רוצים לגרום לאנשים לבוא, לטייל, לשבת ולנוח. להתחבר לנחל".

גובה המים בנחל סביר יחסית, אבל נירית מדגישה שזה רק בגלל הגשמים שירדו לאחרונה. במהלך הקיץ מפלס המים הולך ויורד. אנחנו ממשיכים בדרכנו לאורך נחל, ונירית מסבה את תשומת ליבנו לעקבות של חזיר בר על גדות הנחל. מתברר שאלה לא בעלי החיים היחידים שמגיעים למקום. לפרק זמן קצר תרמה החברה להגנת הטבע מצלמת אינפרה אדום מיוחדת, שחוברה לאחד העצים והייתה מצלמת בלילה באופן שלא מפריע לתנועת החיות. "עברו כאן משפחה שלמה של חזירי בר, דורבנים שפעילים בעיקר בלילה ועוד בעלי חיים רבים. בשבתות ראינו הרבה משפחות שבאו לטייל כאן, רוכבי אופניים והמון אנשים. זה מאוד משמח לראות את זה. הייתה גם פעילות מדהימה", משתף אמנון, "המשפחות יחד עם הילדים הקשיבו למדריך של החברה להגנת הטבע שהסביר".

תוך כדי הטיול באוויר הצח מסבירה נירית כי הפעילות החינוכית שלהם לקידום הנחל מתבצעת בכמה ערוצים. "בערוץ הקהילתי אנחנו מקיימים פעילות עם התושבים ובונים פינות ישיבה לאורך הנחל. בערוץ המוסדי אנחנו משלבים את בתי הספר בפעילויות השונות. למשל, כבר ארבע שנים ברציפות מתקיים אירוע גדול בט"ו בשבט. כל ילדי בנימינה באים לנחל ומטיילים לאורכו ויש ממש הפנינג גדול. מדובר ב-1,500 ילדים. החברה להגנת הטבע שלחו מדריכים שהעשירו בידע מקצועי. זו מסורת שבה גם חוגגים יום הולדת לבנימינה והאירוע מתקיים בשיתוף עם המועצה".

אמנון מתאר את החגיגות שהיו בשנה שעברה, שבמהלכן כל בתי הספר התכנסו בפארק ז'בוטינסקי הסמוך ושרו שירים, והתלמידים שמעו הסבר על שיקום הנחל. "כהכנה לט"ו בשבט, הילדים מכינים מיצגים ולומדים על אספקטים שונים בנחל, כמו בעלי החיים ומה זה שיקום אקוהידרולוגי. כל הילדים נפגשים בשוני, ומשם מתפצלים והולכים ברגל עד לבתי הספר שלהם, דרך נחל תנינים. מאוד חשוב לנו להראות שזה מרחק הליכה. בדרך יש כמה מיצגים הקשורים לנחל, שאותם מפעילים הורים מתנדבים. מדובר באירוע קהילתי לכל דבר. השנה אנחנו מגייסים את ילדי חטיבת הביניים אורט להיות שותפים בהפעלות".

"לעבוד עם ולא נגד"

מישור הפעילות העיקרי של פורום 'חיים לנחל תנינים' מתבצע מול מקבלי ההחלטות, והוא כולל בעיקר לחץ ציבורי מתושבים שרוצים שיקום של הנחל. לפני כשלוש שנים הלחץ הציבורי הזה גרם לרשות הניקוז להקים ועדת היגוי גדולה ורחבה, שיושבים בה נציגים של משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, החקלאים, ראשי המועצה המקומית בנימינה, המועצה המקומית זיכרון יעקב והמועצה האזורית אלונה, נציגי הציבור ועוד. הוועדה מתכנסת תחת האכסניה של הרשות לשותפות אזורית ברמת הנדיב, "גוף שאכפת לו מענייני סביבה ומעודד את הפעילות הזאת".

ועדת ההיגוי התחילה בתהליך ארוך ואיטי של תכנון תוכנית שיקום אקוהידרולוגי של הנחל. יש גם צוות יותר מצומצם, בהובלה של רשות הניקוז, שמקדם את הפעילות השוטפת. "זה אומר שפעמיים בשנה נפגשים ומציגים בפני הוועדה מה בדיוק קורה ולאן מתקדמים", מתארת נירית, "היינו שמחים כמובן שזה היה קורה קצת יותר מהר, ושהיו משתפים קצת יותר איפה זה עומד, למה זה לוקח כל כך הרבה זמן ומאיפה יביאו את המים".

מאיפה באמת יגיעו המים?

"הקידוחים הורידו את המפלס של המעיין שבזמנו נתן את המים לנחל. צריך להפסיק כמה קידוחים. גם אז, רק אם יגדילו את החור בסכר במעלה הנחל יגיעו המים. צריך לבנות תוכנית מאיפה להביא אותם. אחרי תוכנית המים יצטרכו למצוא את המימון למים, שזו גם סוגיה בפני עצמה במדינת ישראל", אומרת נירית.

"יש לא מעט גורמים שצריכים להתנהל ביחד כשעוסקים בנחל, ומאוד קשה לסנכרן בין כולם. העבודה היא לא רק בקטע הזה שנמצא ליד בנימינה. אגן תנינים מתחיל כבר בגב ההר, במורדות של רמות מנשה. צריך לזכור שמי שמוביל את התהליך עושה זאת מתוך רצון אמיתי לקדם, אבל בנוסף לעשרות נחלים אחרים שבהם הוא מטפל", מוסיף אמנון. "לדעתנו, הצעד המתבקש הבא הוא הקמת מינהלת שיש לה אחריות להוביל את השיקום של הנחל וזה המיקוד שלה. צריך גוף מיוחד שזאת העבודה שלו. מדובר בעיקר בסוגיה של מימון".

אנחנו ממשיכים לכיוון הגשר שנבנה מעל הנחל, לטובת מעבר של רכבת ישראל. נירית מצביעה על סבך שיחים ומגלה לנו שנערים בנו שם בעבר פינת ישיבה שלא טופחה כדבעי ולכן התכסתה בצמחייה. קטע הנחל שנמצא מתחת לגשר משמש גם כמעבר לחקלאים. "זה בהחלט מהווה בעיה. עוברים כאן רכבי שטח וטרקטורים, הם מעלים בוץ וזה פוגע בזרימה התקינה של הנחל", אומר אמנון בתסכול.

יש לכם הצעה לפתרון?

"אין יותר מדי פתרונות", משלימה נירית עם המצב, "היו שהציעו לגדר את המעבר ורק לחקלאים יהיה מפתח, אבל החקלאים בעצמם לא אוהבים את הפתרון הזה וצריך לפתור הכול בהבנה". אמנון מספר שהמסלעה במקטע של הנחל נבנתה על ידי רשות הניקוז, ואילו המדרגות נבנו על ידי בני נוער מקומיים שביקשו לפתח את המעבר דרך הנחל, בנקודה שבה הוא מהווה חלק משביל ישראל. "עשינו משהו שיאפשר לאנשים לעלות בנוחות. נורא כיף להגיע לכאן בסופי שבוע. יש תנועה גדולה של שביליסטים".

"אופי הפעילות יגדיר את אופי השיקום", מדגיש אמנון. "נחל אלכסנדר שוקם באפן מסותת ומסודר ופחות טבעי. פה אנחנו רוצים לשקם את הנחל באופן טבעי יותר, עם סבך וכדומה. שלא יבואו עשרות משפחות ויציפו את גדות הנחל, עם חניון וקיוסק. יהיו נקודות גישה, כמו בירדן, אבל הרצון העיקרי הוא להחזיר את הטבע לקדמותו".

למרות האופטימיות הרבה שמשדרים אמנון ונירית, לא הכול זורם חלק, כפי שתיארנו בפתח הכתבה. "יש מקרים בעייתיים בנחל, והאכיפה לא מספיקה", מודה אמנון. "הפרוצדורות של רשות הטבע והגנים מאוד מורכבות. למשל במקרה של גניבת מים, הצלחנו לגרום להפסקתה רק על ידי פנייה לרשויות, וכיום מתנהל משפט נגד אותו חקלאי. אבל בגדול, זו לא הדרך שלנו. כשיטה, יכולנו להיות מאוד לעומתיים ולהגיד שאנחנו לא מוכנים שיכסחו צמחים בנחל, אבל הלכנו על שיטה של 'לעבוד עם'. גם אם הדברים מתקדמים לאט ולא בקצב שלנו, אנחנו מנסים לדחוף קדימה, גם על ידי הבאת הקהילה, שיוצרת לחץ על מקבלי ההחלטות".

מבחינתם, כבר עכשיו מתחילים לראות את השינוי בשטח. "האבנים שראית הן טיילת שהמועצה יחד עם רשות הניקוז בנו כחלק מההסדרה של הנחל, מתוך הבנה שיש קהל שהולך כאן", מעדכן אמנון. "הרבה פעמים מספיק להפנות את תשומת הלב של הרשות המקומית. אין עוד הרבה מקומות כאלה בארץ. אנשים נוסעים לטייל רחוק ויש להם פנינת טבע כזאת ליד הבית. יש הרבה מאוד אוצרות נסתרים כאלה בהרבה יישובים ברחבי הארץ, וצריכים לגלות אותם ולשמור עליהם".

נחל האין תנינים

לעומת הגישה האופטימית, חבר נוסף בפורום, אשר חפץ בעילום שמו מסיבות מובנות, מחזיק בגישה קצת שונה. לדידו, במקביל להשקעה הרבה בחינוך, גם רשויות החוק צריכות להשקיע באכיפה. "אם משקיעים רק בחינוך, בסוף לא יישארו יונקים להראות לילדים. הטרקטורונים יכחידו את כולם", הוא אומר באירוניה.

לטענתו, רוב הפעילים רוצים לשים דגש על הפן החיובי בשותפות עם רשות הטבע והגנים, רשות הניקוז ורשות המים, אך אלה לא עושות מספיק. "צריך לזכור שלרשויות האלה יש יכולות אכיפה, רק שהן לא מספיק משתמשות בהן, מכל מיני סיבות. רשות הטבע והגנים מתעסקת לרוב בשמורות הטבע, למרות שעל פי חוק חיות הבר מותר להם לאכוף פגיעה במינים מוגנים גם כשאינם בשמורות טבע. יש טרקטורונים, ג'יפים ורייזרים שחוצים את הנחל. אפילו פעם אחת לא ראיתי פקח עם טנדר ירוק נוסע באזור. זה לא שמורת טבע, אז אנשים עושים מה שהם רוצים. גם השאיבות הפיראטיות היו אומנם כ-100 מטר מחוץ לשמורת הטבע, אבל היו שם דגים, סרטנים וצבים שהלכו לעולמם. אליהם פחות התייחסו, כי יש להם כל כך הרבה על הראש, אז הם עושים תעדוף".

למרות שבמקרה של גניבת המים, מי שפעלה בצורה תקיפה הייתה דווקא רשות המים ששלחה את הפקח, חבר הפורום טוען שרשות המים היא זו שעדיין תוקעת את השיקום. "זו שלומיאליות בלתי נתפסת, יד אחת נותנת ויד אחת לוקחת. מצד אחד לא נותנים למים לזרום בנחל, תוך הגדלה של צינור ההסנקה מ-4 צול ל-6 צול, כך שרוב המים מוטים למאגר שמוביל את המים לחקלאות ושאר צרכים. מבחינתם, הם צריכים לדאוג למים במדינה. ומצד שני, באכיפה - הם משרתים את האינטרס שלנו".

האבסורד הכי גדול מבחינתו הוא ההתנהלות של רשות הניקוז. "היא נותנת הרבה תקציבים לפעילויות חינוכיות בנחל תנינים, ולאחרונה בנתה גשרון לרווחת הציבור ופינת תצפית - רק כי בבנימינה יש פעילים חזקים. לעומת זאת בנחל עדה באור עקיבא היא הפכה את כל הנחל לתעלה. לקחו אבנים וריצפו את הנחל, וגם את הגדות הפכו ל-45 מעלות, כך שאי אפשר אפילו לרדת לנחל".

במהלך כל הסיור המרהיב הזה, יש שאלה אחת מטרידה שהייתי חייב לברר: אם לנחל קוראים נחל תנינים, אז לאן בעצם נעלמו התנינים? ובכן, התנין האחרון בנחל ניצוד בשנת 1912. מי שממש סקרן לראות איך הוא נראה יכול לבקר את הפוחלץ שלו, שנמצא במוזיאון הטבע החדש בתל אביב. כשאני מנסה לברר עם אמנון האם חלק מהשיקום כולל את החזרת התנינים, הוא צוחק ומספר על תנין שהסתובב בנחל לפני שש או שבע שנים. "בבית חנניה הייתה אטרקציה שכללה מכלאה עם תנינים. עד היום לא ברור אם אחד מהם ברח או שמישהו שחרר אותו בכוונה, אבל באחד הבקרים שבהם אשתי רצה על גדות הנחל היא ראתה תנין שוחה להנאתו. היא הזמינה פקחים והם באו לתפוס אותו. מישהו כנראה ניסה להחזיר את התנינים לנחל, אבל לא לשם אנחנו מכוונים".

מרשות הטבע והגנים נמסר בתגובה: "רשות הטבע והגנים כגוף ממלכתי, פועלת בהתאם לחוק למען שמירה וטיפוח של הגנים הלאומיים ושמורות הטבע יחד עם שמירה על ערכי טבע מוגנים. שיקום נחל תנינים נעשה בשטח שנמצא מחוץ לשמורת טבע, ומאחר שלא בוצעה כפי הידוע לנו עבירה על חוק הגנת חיות הבר אין לרשות סמכויות פיקוח ואכיפה בנושא. זאת לרבות עניין גניבת המים כביכול שצוינה על ידכם ונסיעת רכבי שטח באזור, שכאמור נמצא מחוץ לשמורת טבע ואינו בחופי הים. יצוין כי הרשות פועלת כגוף מלווה ומייעץ מקצועית לנושא שיקום הנחל בשיתוף גורמים נוספים, מתוך חשיבותו ומתוך רצון לטפח בתי גידול לחים למען חיות הבר ומינים מוגנים אחרים, אך אינה מנהלת בפועל את הפרויקט".