בשבע מהדורה דיגיטלית

מי שאמר לשמן שידלוק נתן גם רשות לרופא לרפא

אנחנו מאמינים שאסור כביכול להכריח את הקב"ה לעשות ניסים שלא לצורך, ועוזרים לו להצניע אותם בעזרת ההשתדלות שלנו.

נעם גמליאל , י"ט בטבת תשע"ט

"נפשנו חיכתה לה' עזרנו ומגיננו הוא"
"נפשנו חיכתה לה' עזרנו ומגיננו הוא"
צילום אילוסטרציה: חן לאופולד, פלאש 90 (למצולמות אין קשר לכתבה)

העבר שלנו, שהיה עתיר במגוון ניסיונות, היה כטיפה בים לעומת הניסיון שהגיע לאחר החתונה.

לא היה לנו מושג כמה כוחות נפש ייגבו מאיתנו, ואיתם הכאב הפיזי והרוחני הנלווים אליהם. כל כך הרבה פצעים ומשאות נפש שסחבנו על עצמנו בתקופה הזאת, כשכל כך כמהנו לילד.

כעבור שנה החלו הבירורים, הביקורים, הבדיקות התכופות בתהליך ארוך ארוך, שלעיתים נדמה כי הוא בלתי נגמר. פרוצדורות, מגוון רב של אנשי צוות, מטפלים, מייעצים, מרפאות. כל כך הרבה פרצופים, כובעים, וכולם כולם מכוונים למטרה אחת נעלה, נשגבת, טהורה, פרטית ואינטימית - שפתאום שייכת לכל כך הרבה אנשים.

ובתוך כל זה, אין יום אחד בלי תפילה, אין רגע אחד שבו שוכחים את המקור. לפני כל הליך - תפילה פשוטה לה', מקור הכול, שלא ישכח אותנו בתוך כל המערבולת הזאת. בתוך המסלול המדויק והמורכב שבחרת בשבילנו, אנא, כמה שפחות סבל, כמה שיותר תקווה ואמונה.

באדו"ה אנחנו משתמשים בביטוי "מאותגרי פוריות" ולא "מטופלי פוריות", משום שהעיקר בעינינו הוא הדרך, ולא האמצעי להשגת המטרה. אנחנו מכירים זוגות רבים שהליך רפואי פשוט הביא אחריו ילדים רק לאחר שנים רבות, ומנגד זוגות שנמצאה אצלם בעיה סבוכה, ובכל זאת בדרך נס הביאו ילדים לעולם בלי התערבות רפואית. האם יש בבחירה הזאת נכון או לא נכון, או דרך כוללת אחת שמתאימה לכולם?

לעניות דעתי, חשוב שכל זוג יבדוק מה נכון בשבילו ובאיזו דרך הם מחליטים ללכת, אך בכל פרק זמן לעצור רגע ולברר: האם הדרך הזאת, על כל השלכותיה, עדיין מתאימה לנו? יש זוג שהניסיון שלו הוא דווקא להרפות ולהאמין שזה יקרה, ויש זוג שאצלו הקב"ה דורש יותר השתדלות, ואי אפשר לדעת מראש מה הקב"ה מייעד לכל זוג. חשוב לא להגיע למצב שבו נשים מחליטות "ללכת בכל הכוח" מבחינה רפואית ולא עוצרות למנוחה גם כשצריך, אבל צריך גם לברר אם ההימנעות מהליך רפואי היא אכן מתוך אמונה, ולא בעקבות חשש או רתיעה ממנו. בפעמים רבות הליך רפואי קונבנציונלי אכן מהווה פתרון, ובאמצעות טכנולוגיות מתקדמות ניתנת לזוגות תקווה גדולה שבדור אחר ייתכן שלא הייתה מתגשמת. לפעמים דווקא תהליך נפשי שהזוג עובר מסייע להשגת היריון, וברוב הפעמים שילוב של כמה גורמים כאלה שבדיעבד מתחברים מביא בסופו של דבר להצלחה.

אצלנו הזמן חלף, טיפול ועוד טיפול. עוד ייעוץ, עוד רופא, המלצה מפרופסור נוסף. וכל שלילי קשה מנשוא איים למוטט אותנו, אבל קירב, כל כך קירב אל ה' יתברך. אנחנו מאמינים שהעולם הזה כולו ניסים, וכל ילד שמגיע לעולם, אפילו "בדרך הטבע", הוא בהחלט נס. אנחנו מאמינים שאסור כביכול להכריח את הקב"ה לעשות ניסים שלא לצורך, ועוזרים לו להצניע אותם בעזרת ההשתדלות שלנו. מכוח הרשות שניתנה לרופא לרפא, יכולים גם אנחנו להשתמש בכלי הזה כדי לקרב את הגאולה הפרטית שלנו, שאכן הגיעה. וייתכן שהביטחון הגדול הוא לעשות את ההשתדלות המלאה ביותר מבחינתנו, ועדיין לדעת ולהאמין שה' הוא זה שיקבע האם זה יצליח.

הכותבת היא אחות, מראשי מחוז ירושלים של עמותת אדו"ה לזוגות מאותגרי פוריות

לתגובות: noam@adva4u.org.il